הידיעה שג’ף בק עזב את העולם הזה, היא אבידה כואבת שמאוד השפיעה עליי. בק היה אחד הגיטריסטים האהובים הראשונים שלי, בשנים הראשונות החזקות שלי עם מוזיקה, כשנכנסתי אל העולם של ה-Yardbirds (וחקרתי אותם באופן אובססיבי). אחר כך הגיעו האלבומים של ה-Jeff Beck Group, הגילוי של אלבומי הסולו האינסטרומנטליים וכן הלאה.

בק היה מוזיקאי וגיטריסט מיוחד. מאלו שהיה להם את הסאונד המוכר והייחודי. שיכולת לדעת שזה הוא דרך הצלילים. היה לו חותם בכל מקום שדרך בו והאמנים ששיתף איתם פעולה. הוא שילב גם וירטואוזיות וגם משהו ניסיוני ואחר. עם הפיוז’ן והסלייד, הרוקנ’רול והשפעות ג’אז והבלוז, חשמל שהיה עובר טרנספורמציה דרך הנגינה שלו. היה אחד הגדולים שדרכו פה והוא לחלוטין נמצא אצלי בטופ הגיטריסטים של כל הזמנים.

בהופעה שלו בישראל ב-2010 הייתי צמוד לבמה ואליו כל הערב ולא יכולתי להוריד את העיניים מהאצבעות, מהגיטרה, מהתשוקה ומהצלילים שאיכשהו גם ראיתי מעבר לשמיעה שלהם. היה לו את הכוח הזה. ההופעה הזו הייתה אירוע גדול בשבילי דאז. לחזות סוף סוף בג’ף בק מול העיניים הכי קרוב שאפשר. הרבה זיכרונות משם, ממנו, מהשנים המוקדמות של חיבור עמוק למוזיקה ומכל הצלילים השונים שהוא הביא לנו בקריירה. היה גיבור גיטרה. וכך יישאר.

מספר ימים אחרי הידיעה על מותו בגיל 78, נכנסתי לאולפן הקצה והקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לפרידה מג’ף בק. עם תחנות שונות בקריירה, קטעים אהובים וחיבורים אישיים. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה: