הידיעה שג’ף בק עזב את העולם הזה, היא אבידה כואבת שמאוד השפיעה עליי. בק היה אחד הגיטריסטים האהובים הראשונים שלי, בשנים הראשונות החזקות שלי עם מוזיקה, כשנכנסתי אל העולם של ה-Yardbirds (וחקרתי אותם באופן אובססיבי). אחר כך הגיעו האלבומים של ה-Jeff Beck Group, הגילוי של אלבומי הסולו האינסטרומנטליים וכן הלאה.
בק היה מוזיקאי וגיטריסט מיוחד. מאלו שהיה להם את הסאונד המוכר והייחודי. שיכולת לדעת שזה הוא דרך הצלילים. היה לו חותם בכל מקום שדרך בו והאמנים ששיתף איתם פעולה. הוא שילב גם וירטואוזיות וגם משהו ניסיוני ואחר. עם הפיוז’ן והסלייד, הרוקנ’רול והשפעות ג’אז והבלוז, חשמל שהיה עובר טרנספורמציה דרך הנגינה שלו. היה אחד הגדולים שדרכו פה והוא לחלוטין נמצא אצלי בטופ הגיטריסטים של כל הזמנים.
בהופעה שלו בישראל ב-2010 הייתי צמוד לבמה ואליו כל הערב ולא יכולתי להוריד את העיניים מהאצבעות, מהגיטרה, מהתשוקה ומהצלילים שאיכשהו גם ראיתי מעבר לשמיעה שלהם. היה לו את הכוח הזה. ההופעה הזו הייתה אירוע גדול בשבילי דאז. לחזות סוף סוף בג’ף בק מול העיניים הכי קרוב שאפשר. הרבה זיכרונות משם, ממנו, מהשנים המוקדמות של חיבור עמוק למוזיקה ומכל הצלילים השונים שהוא הביא לנו בקריירה. היה גיבור גיטרה. וכך יישאר.
מספר ימים אחרי הידיעה על מותו בגיל 78, נכנסתי לאולפן הקצה והקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לפרידה מג’ף בק. עם תחנות שונות בקריירה, קטעים אהובים וחיבורים אישיים. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:
ארכיון התג: בלוז-רוק
ספיישל פרידה מפיטר גרין
פיטר גרין עזב את העולם הזה בגיל 73. נפטר בשלווה בשנתו, אחרי שנים של אי-שלווה עם עצמו. לגרין היו מחלות נפשיות, איתן התמודד רבות מול העולם ומול עצמו. הוא גם היה אחד הגיטריסטים הגדולים שדרכו כאן. ממייסדי פליטווד מק ומי שהיה הכוח הגדול של הליין-אפ הראשוני של ההרכב. זה של סוף שנות השישים והבלוז-רוק המדהים שיצר. זה שבלט אצלי נורא בתקופות העמוקות הראשונות עם מוזיקה. גרין השפיע רבות על הטעם המוזיקלי שלי בתחילת הדרך.
במוצ”ש האחרון היה לי כבר ספיישל מוכן על Humble Pie שהייתי אמור לשדר בראשון בבוקר, אבל אז הגיעה פתאום הידיעה על מותו של גרין והכל השתנה. ישבתי בלילה ובחרתי שירים וביצועים ספציפיים שליוו אותי לא מעט בחיבור הראשוני עם מוזיקה. כפי שפיטר גרין ופליטווד המוקדמת שלו ידעו לעשות. הגעתי בבוקר לאולפן ודי ספונטנית סידרתי, שידרתי ונפרדתי. פרידה מאחד הגיטריסטים והמוזיקאים הגדולים שהיו כאן ומעמודי התווך של עולם הבלוז-רוק.
התמקדתי בספיישל רק בשירים שגרין כתב\יצר\חיבר, ללא קאברים. כאשר הרוב המוחלט של התכנית מגיע מהשנים הגדולות שלו ושל פליטווד, 1967 עד 1970. אלו שהשפיעו עלי כ”כ. אחרי שסיימתי לשדר את גרסת 24 הדקות האדירה של Rattlesnake Shake, ציינתי ברגש שאם היו אומרים לי לפני עשרים שנה, בחיבור שלי לבד עם המוזיקה הזו, שאני אשב בעוד שני עשורים בתכנית רדיו משלי ואשמיע את הדבר הזה, הייתי בטח צוחק. אבל זה קרה השבוע, וזה החזיר אותי אחורה לתקופה קצת יותר חשוכה ובודדה, כי פיטר גרין היה מהראשונים אצלי בחיבור האמיתי עם מוזיקה ופליטווד מק המוקדמת שלו היו שם בשבילי, עם ההתקדמות והטעמים המוזיקליים האישיים שלי.
אוטיס ראש: פרידה
שתי אבידות בימים באחרונים של מוזיקאים גדולים. קודם היה זה מרטי באלין, מהחברים המקוריים של ג’פרסון איירפליין, שכתב והיה הקול של המון שירים מעולים. ואתמול היה לי ממש חבל לשמוע על מותו של אוטיס ראש, בגיל 84.
אוטיס היה מענקי הבלוז מבחינתי, מוזיקאי וגיטריסט ענק. אחראי גם על לא מעט שירים והקלטות שמהווים חלק מעמודי התווך של הז’אנר והשפעות על כ”כ הרבה אמני בלוז-רוק לבנים שהגיעו אחריו. הדוגמה הבולטת ביותר היא כנראה ההקלטה הרשמית הראשונה שלו בשנת 1956, עם I Can’t Quit You Baby. הוא היה הראשון להקליט את השיר של ווילי דיקסון. זה שאחר כך לד זפלין יהפכו ללהיט מזוהה איתם.
הוא אחראי גם על All Your Love, שהכרתי לראשונה בזמנו מהבלוז ברייקרס של ג’ון מאייל עם אריק קלפטון וכמו כן אירוסמית’ שהקליטו אותו לאלבום Draw The Line (לא נכנס בסוף לאלבום ושוחרר במארז של Pandora’s Box). גם Double Trouble שייך לאוטיס, מהשירים שקלפטון הקליט וביצע לא מעט בקריירה. ועוד הרבה שירים אחרים שכתב והקליט ואחר כך קיבלו קאברים מענקים אחרים שהושפעו ממנו ופיתחו את הקו בין בלוז לרוקנ’רול.
ההוצאה הראשונה של אוטיס ראש שקניתי ושמעתי בחיי היתה האלבום Mourning in the Morning. קלאסיקה שהקליט ב-Muscle Shoals, באולפני Fame המוכרים ואיפה שבאותה תקופה הוצג הצד הטוב של אלבאמה דרך המוזיקה ושיתופי הפעולה של מוזיקאים לבנים ושחורים יחד.