אלבומי חודש יולי

אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.



Courtney Marie Andrews – Old Flowers

חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.

האלבום Old Flowers הוא פס הקול לשיברון והשלבים שמגיעים איתו אחרי כזה דבר. הוא אלבום פרידה מובהק, אחיד ומלא בליריקה וצלילים שיכולים להפנט ולצמרר מאזינים שנמצאים ב-Mood הנכון, או מבינים נורא את מה ששומעים. בין אם זה מקרה טרי, משקעי עבר או סתם תקופה מכילה כזו. אצלי הוא מאוד הובן. הבסיס והאווירה שלו הגיעו אלי בזמן מתאים. במיוחד עם הרבה משפטים מדויקים ועוד יותר במיוחד כשהוא מגיע משביל ההשפעות של אמילו האריס המוקדמת, עם קצת ג’ני לואיס שנפגשים בפינת River של ג’וני מיטשל.



תהומות הנשייה המופלאות – על ארבעה אלבומים חדשים

עוד חודש עבר, עוד אלבומים חדשים. מתוך ים ההוצאות שנוחתות בימים אלו, ובכלל, יש הרבה אלבומים שאני מצפה להם בחודש-חודשיים הקרובים. בינתיים הנה כמה מהיותר טריים שמנעימים את זמני בימים אלו.

Heron Oblivion – Heron Oblivion
HeronOblivion_9001-640x640

נתחיל עם האלבום הכי בולט אצלי בימים אלו, שייתכן וגם יישאר ככה עד שהשנה הזו תסתיים. ההרכב החדש Heron Oblivion כולל את מג ביירד מה-Espers, הגיטריסט צ’רלי סאופלי והצמד שממש משך אותי לפרויקט – אית’ן מילר הענק, הסולן של Comets On Fire וכמובן Howlin’ Rain, ואיתו נואל וון הרמונסון, מי שהיה המתופף של Comets On Fire יחד עם מילר, בלהקה הפסיכדלית המעולה ההיא. בפורמט הנוכחי יש שינויים בתפקידים, כאשר הרמונסון עובר לגיטרה ומילר זז לעמדת הבאסיסט וקולות הרקע. מה שנותן את הבמה לקול הרך של מג ביירד, שהופך את כל האלבום הזה לפיצוץ נעים לאוזניים שהוא תענוג אחד גדול.

הגשם המיילל, הבוס וצרות אחרות

אפתח עם אלבום השבוע הטרי שעשה לי את השבוע החורפי החולף:

Howlin’ Rain – The Russian Wilds

האלבום השלישי הטרי של Howlin’ Rain, שחיכיתי לו מאז שהכרתי אותם לראשונה לפני 4 שנים. אז יצא אלבומם השני, “Magnificent Fiend”, שהיה אחת ההפתעות הגדולות ביותר שלי של 2008. ההרכב מסאן פרנסיסקו נשמע כאילו לגמרי נשלף משנות ה-70. כאילו הם קפצו בזמן מאותו עשור. ואני מת על זה. תמיד תיארתי אותם כשילוב של Humble Pie פוגשים את The Faces…גם הסולן שלהם, איתן מילר, נשמע כמו הכלאה בין סטיב מריוט לרוד סטיוארט הצעיר.

יש ב-Howlin’ Rain השפעות נפלאות של אסיד-רוק, פסיכדליה, כל מיני Jam-Bands והרבה דברים טובים שהגיעו מסצינת סאן פרנסיסקו מאז ועד היום. הם גורמים לי להרבה הרגשה של חזרה בזמן, אך באותו זמן לחוש משהו טרי. בהאזנה הראשונה ל- “The Russian Wilds”, כבר בצלילים הראשונים של רצועת הפתיחה עם 8 הדקות של “Self Made Man” (ובמיוחד בסולו הענק באמצע), אמרתי לעצמי “הם חזרו!”. בינתיים זה האלבום האהוב עלי מבין אלבומי פתיחת 2012.

על ציור עטיפת האלבום אחראי האמן Arik Roper, שעשה גם את עטיפת האלבום הקודם שלהם (ובין השאר עושה עבודות לכל מיני אמנים שאני אוהב). כדאי לבקר באתר שלו ולבדוק גם עבודות אחרות.

טעימות: