2005 הייתה שנה של התחלה מחדש מסוימת ל-My Morning Jacket. הם ספגו עזיבה של שני חברי להקה; ג’וני קווייד ודני קאש, וג’ים ג’יימס היה במצב אובדני ועם מחשבות על הסוף הדרך של ההרכב.
האלבום “Z” יכל להיות האחרון של מיי מורנינג ג’אקט, אבל במקום זאת הוא הוציא לדרך את החיים השניים של הלהקה. עם ההצטרפות של הקלידן בו קוסטר והגיטריסט קארל ברומל, ג’יימס והליין-אפ החדש הקליטו ושחררו את האלבום שהזניק אותם הכי גבוה בזמנו וגרם להמשך הדרך. כזו שנמשכת עד היום עם אותו הליין-אפ 20 שנה אחרי.
אחרי יציאת האלבום Bringing It All Back Home בחודש מרץ של 1965, עברו רק חמישה חודשים עד האלבום הבא של בוב דילן, אבל לא מעט התרחש בזמן הזה. יציאה למספר הופעות באנגליה, חזרה לארה”ב בחודש יוני, הקלטת השיר שלעתיד יהפוך ללהיט הכי גדול שלו וייכנס להיסטוריה, ההופעה ההיא בפסטיבל ניופורט בחודש יולי והמהפך החשמלי, החלפת מפיק לאלבום וההשלמה שלו ויציאתו בסוף אוגוסט של אותה שנה.
האלבום הזה הוא Highway 61 Revisited שמציין כעת 60 שנה ליציאתו. זה שנפתח עם הצלילים הכ”כ מוכרים ואחריו מגיעים שורה של שירים נפלאים של דילן בשיאו, עם השפעות הבלוז-רוק, והברקות של פולק וליריקה שהוקלטו הפעם במעטפת מחושמלת ברובה.
אלבום הפריצה של ספרינגסטין יצא לפני 50 שנה. האלבום שלמעשה בנה לו את הקריירה, הכניס לחייו חברי E-Street שיעבדו איתו עד היום והראה לעולם את הרומנטיות, הנעורים, כמיהת הבריחה לדרך חדשה והסאונד המדבק שהגיע איתם.
כלי הנשיפה, הקלידים, הגיטרה של ברוס, הליריקה וכל המרכיבים שהפכו את Born To Run לקלאסיקה. הקדשתי ספיישל לאלבום ליום הולדתו ה-50, עם כל השירים מסביב לאלבום הזה, סיפורים, חיבורים אישיים, הופעות והרבה צלילים יפים שנולדו לרוץ.
האזנה באתר הקצה וגם פה:
פלייליסט:
אחרי החתימה עם חברת גפן בתחילת האייטיז, ניל יאנג פזל לכל מיני ז’אנרים מוזיקליים שלא ממש אהבו אצל הלייבל, בלשון המעטה. יאנג הוציא תחתם אלבום אלקטרוני בדמותו של Trans ואז את אלבום הרוקבילי Everybody’s Rockin. אלבומים לא מסחריים בעליל.
הרצון של יאנג אחריהם היה לשחרר אלבום קאנטרי, רעיון שגם כן לא נתפס יפה אצל גפן, שאפילו הגישו נגד יאנג תביעה ולא מימנו לו זמן אולפן. אבל יאנג היה נחוש לעשות את שלו, עם קונספט וסגנון שכבר התבשל אצלו ב-1983 עם הקלטות ורעיון ל-Nashville Album שיראה את ההשפעות השורשיות הללו עליו.
כשניל יאנג חזר בגדול לעולם הרוקנ’רול בתחילת הניינטיז, זה קרה לצד עליית סצינת הגראנג’ בסיאטל. הרבה מההרכבים הצעירים דאז פתאום הזכירו אותו כהשפעה עליהם, במיוחד עם הלכלוך והחשמל המחוספס שיצר עם קרייזי הורס. הוא אפילו קיבל את הכינוי The Godfather of Grunge.
יאנג אהב גם לא מעט את מה שקורה בסיאטל, במיוחד עם הערכה לפרל ג’אם, ההרכב שהחל מ-1992 שיתף איתם פעולה ובנה קשר קרוב ומהנה מאוד בשביל שני הצדדים. אחרי הופעות קצרות יחד, זה הוביל לאלבום שלם ב-1995 כשפרל ג’אם מתפקדת כלהקת הגיבוי של יאנג ב-Mirror Ball. האלבום שמציין הקיץ שלושה עשורים ליציאתו (יוני באירופה, אוגוסט בארה”ב).
כן כן, ג’ק ווייט, מהמוזיקאים והגיטריסטים המוכשרים וגדולים של דורנו הגיע ליובל שנים. לכבוד הציון הכנתי פלייליסט סוקר קריירה של 50 שירים. שעתיים וחצי של ג’ק ווייט, עם ההרכבים השונים וקריירת הסולו. עם מלא שירים וצלילים אהובים עליי אישית, וכמובן מלא חשמל.
מוזמנות/ים להאזין לפי הסדר שבחרתי, בשאפל או איך שבא לכן/ם. בדף הספוטיפיי שלי וגם ממש פה:
אחרי סיבוב ההופעות של 65-66 עם חברי The Band, בוב דילן קיבל שריקות בוז וחווה את התגובות החריפות על המעבר לחשמל וגיבוי ע”י להקת רוקנ’רול, הוא עבר תאונת אופנוע. כזו שגרמה לו לשבת בבית (וגם להפסיק סיבובי הופעות למשך כמעט 8 שנים).
כשהוא בביתו בוודסטוק, החברים מ-The Band הצטרפו אליו לסשנים של הקלטות ספונטניות, שורשיות ומאוד Loose. הרבה מהסשנים התרחשו במרתף של בית בוודסטוק ששכנו בו, המכונה Big Pink. שורה גדולה מאוד של שירים הוקלטה שם, גם רבים מקוריים וגם קאברים שונים ומשונים.
60 שנה ל-Mr. Tambourine Man של ה-Byrds, עם שירי האלבום, סולו של חברי הלהקה והרכבים שהושפעו מהם. האזינו באתר הקצה או פה:
פלייליסט”
בחודש יוני של 1973, אחרי סיבוב ההופעות של Times Fade Away, ניל יאנג חבר לקרוסבי, סטילס ונאש במטרה להקליט אלבום חדש של CSNY. באותו הזמן יאנג גילה על מותו של ה-Roadie הקרוב אליו, ברוס בארי, ממנת יתר. המוות שלו הצטרף לזה של דני וויטן מקרייזי הורס מספר חודשים לפני כן, באותן הנסיבות.
שתי האבידות הללו הכניסו את יאנג למקום מאוד אפל ומוזר. הוא החליט לחתוך מהסשנים של CSNY והרים טלפון למפיק שלו דייוויד בריגס במטרה להקליט משהו אחר לגמרי. הוא צירף אליו את שני חברי קרייזי הורס הנותרים, ראלף מולינה ובילי טלבוט, בתוספת בן קית’ ונילס לופגרן, ובאוגוסט נפגשו להקליט שורה של שירים חדשים שיאנג כתב.
בדיוק באמצע שנות השמונים R.E.M משחררת את אחד האלבומים היותר טובים שלה מבחינתי. עם שלישיית פתיחה מהמשובחות בדיסקוגרפיה, צד שני שכדאי להעמיק בו, רוק-גות’-דרומי ושירים מורכבים וקליטים גם יחד, Fables of the Reconstruction הוא אלבום אהוב עליי נורא של החבורה מאת’נס, ג’ורג’יה.
לכבוד ארבעה עשורים ליציאתו, נפגשתי שוב באולפן עם החבר והמומחה שלומי צ’רקה, לספיישל R.E.M נוסף בסדרה שלנו על הלהקה. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:
פלייליסט: