יום הולדת 70 לרוני ווד: עשר תחנות אהובות

רוני ווד חוגג יום הולדת 70 היום. הגיטריסט שלרוב מתקשר לרולינג סטונס, איתם הוא כבר ארבעה עשורים חבר מן המניין, אבל הוא עשה דברים עוד הרבה יותר טובים מוקדם יותר בקריירה מבחינתי. במיוחד מבחינת הקלטות. בהרכבים השונים שהיה חבר בהם וגם בקריירת סולו.

כדי להגיד מזל טוב בחרתי לשתף עשרה שירים מתוך נקודות ותחנות בולטות ואהובות עלי שלו, בהן הוא כתב\מנגן\שר. שירים והוצאות שיותר בולטים אצלי, מתוך באמת המון קטעים לאורך הקריירה הארוכה.


?The Birds – How Can It Be
1965

נתחיל עם אחד השירים הכי מוקדמים של ווד, כשהיה חלק מההרכב של The Birds (לא להתבלבל עם ההרכב המוכר יותר של The Byrds). הלהקה הזו היתה קיימת מספר שנים ספורות מאוד באמצע שנות השישים. הוציאו מספר סינגלים, כאשר השיר How Can It Be היה B-Side שרוני ווד כתב ונשמע בו מעולה עם הגיטרה החורכת שלו.


The Jeff Beck Group – Spanish Boots
1969

רוני ווד היה חבר בהרכב הזה בראשותו של ג’ף בק והסולן רוד סטיוארט הצעיר (איתו ווד ישתף פעולה לא מעט בהמשך הקריירה). רוני מנגן בשני האלבומים הראשונים והמוצלחים,בעיקר באס בשני האלבומים הללו. אבל זה היה השיר היחיד שלו בתור כותב ראשי. אחת התרומות הבולטות שלו שם.

30 שנה ואלבום חדש לדינוזאור ג’וניור: מיקס סוקר קריירה מיוחד

בשנה שעברה חברי .Dinosaur Jr חגגו שלושים שנה לאלבום הבכורה. קצת קשה לקלוט שההרכב הזה כבר כ”כ הרבה זמן בסביבה, כי המוזיקה עדיין נשמעת צעירה וסוחפת כאילו הם בתחילת דרכם. הטריו של ג’יי מסקיס, לו בארלו ואמט מרפי, שפרץ בשנות השמונים, עבר הצלחות, תהפוכות ועזיבות לתוך הניינטיז, השאיר את מסקיס כחבר מקורי יחיד בהמשך וסיים את דרכו הראשונה לקראת סוף המילניום הקודם.

dinosaur-jr-900x506

כל זה אבל הוביל לאחת הקריירות המחודשות היותר מוצלחות בעולם המוזיקה מבחינתי, כששלושת החברים המקוריים חזרו ב-2007 לאחר עשור נטול דינוזאורים. זה היה קאמבק אדיר שנמשך עד היום. כפי שקשה להאמין שהלהקה הוקמה כבר לפני שלושה עשורים, ככה גם קשה לזכור שהם לקחו דרכים נפרדות באמצע. כי התחייה של כמעט עשר השנים האחרונות מוחקת לחלוטין את השביל הריק שהיה שם. האלבומים המאוחרים הללו נשמעים לא פחות טוב מרגעי השיא המוקדמים, או לפחות בסביבתם. אני יכול להעיד על עצמי ש-Farm למשל הפך לאחד האלבומים האהובים עלי אחרי שיצא ב-2009. נמצא אצלי בהרבה תקופות בטופ שלהם יחד עם Green Mind.

מצד שני לא קשה להחליף פייבוריטים עם הדינוזאורים. לכל אחד גם האלבומים שלו, כמו כל הרכב או אמן עם דיסקוגרפיה שנבנתה במשך שנים, עם תקופות שונות ושורה של אלבומים שיכולים לתת לך בראש בדיוק כמו שרצית, בכל רגע נתון. הסאונד של הג’וניור מבחינתי תמיד נשמר, בין אם הוא בולט יותר או פחות בתחנות על הקריירה. אותה קריירה שקיבלה חיים חדשים ומחשמלים לחלוטין, עכשיו עם עוד אלבום מוצלח לאוסף על טהרת הצלילים הקלאסים האלה של השלישיה.

ניל יאנג: השירים האבודים

במהלך הקריירה ניל יאנג כתב, הקליט וביצע בהופעות המוני שירים שלא שוחררו לאוויר העולם (והדיסקוגרפיה שלו) מסיבות כאלו ואחרות. עם השנים חלק נכבד בסוף כן שוחרר בהוצאות שונות. אם זה במסגרת הוצאות ארכיון מאוחרות, אלבומי לייב רשמיים ועוד. אך עדיין נשארה רשימה לא קטנה של שירים שיאנג רק ניגן בהופעות ומעולם לא שיחרר אותם באופן רשמי. יש כאלו שנוגנו רק פעם אחת או פעמיים ויש כאלו שגם מעל 50 פעם. כולם נכנסים לקבוצת “השירים האבודים”. אלו שאפשר לשמוע אותם רק בבוטלגים והקלטות נדירות. הקבוצה הזו מכילה לא מעט פנינים ושירים שכדאי להכיר, אם זה בגלל יופי מוזיקלי, הרבה עניין סביבם והתקופה בה נכתבו או הסיפור מאחוריהם.

בחלק זה של הפרויקט אני מגיש את הרשימה המלאה של כל השירים מאז ועד היום שיאנג ביצע בהופעות אך לא הוציא אותם באופן רשמי. כולל המידע הנחוץ, לינקים להאזנה, דעות אישיות ואנקדוטות מעניינות. אז הנה הם. כל השירים שהיו עם יאנג על הבמה ואבדו בצד הדרך, עכשיו יחד במקום אחד.

——————————————————————————————————————–

Come Along And Say You Will
בוצע לראשונה: ינואר 1973
אחד מהשירים שיאנג הציג לראשונה עם ה-Stray Gators בתחילת ינואר 73, בסיבוב ההופעות הראשון של Time Fades Away. למרות ששירים נוספים שנחשפו איתו לראשונה מול קהל שוחררו בסוף באלבומים Time Fades Away או Tonight’s The Night, הוא נשאר בחוץ ולא ראה יותר חשיפה מעולם. בוצע 8 פעמים בלבד, כולן באותו חודש ינואר.

Just Another Line in the Field of Time – ניל יאנג בן 70

אוקי. ניל יאנג. 70. הקדמה קצרה:

כבר בתחילת השנה חשבתי על איך אני אחגוג את יום ההולדת המיוחד לאחד האמנים הכי אהובים עלי, שגם כתבתי עליו רבות בעבר ופה בבלוג. עלה הרעיון לסיקור קריירה ואיכשהו להביא הרבה מוזיקה, מכל השנים, מכל ההרכבים, הסגנונות והתקופות. אז אחרי עבודה קשה, עריכה, שבירות ראש בבחירות והשקעה רבה, כפי שתמיד עשיתי פה עם יאנג, אני מציג בפניכם את הפוסט החגיגי הזה. שבעים על שבעים – ספיישל סיקור קריירה של ניל. שבעים שירים מתוך שבעים תחנות שונות בקריירה. כרונולוגית, עם המידע, האנקדוטות של כל תחנה וכמובן התוספת האישית.

ניסיתי לייצג את כל מה שניל יאנג הוא בשבילי דרך בחירות השירים; הטובים, הרעים, המושלמים, המוזרים, המוכרים, הנדירים והאהובים עלי. סולו, עם להקה, חשמלי, אקוסטי, כל ההרכבים השונים, ההוצאות והתקופות לכל אורך הקריירה. מהאלבום הראשון עם באפלו ספרינגפילד עד לאלבום האולפן האחרון עם Promise of the Real (מינוס ההוצאה הטרייה של “Blue Note Cafe” שיוצאת רשמית מחר במסגרת ה-Archive Performance Series, שהודיעו עליה מאוחר מדי אחרי שכבר דברים כאן היו מוכנים).

בסוף מצעד שבעים השירים הנבחרים יש גם עוד שיר אישי לשנה הבאה + הטקסט האישי שלי על יאנג לכבוד האירוע + מיקס מטורף שערכתי לסיום החגיגה שמאגד את כל השירים יחד. עכשיו אפשר להתחיל:

My Morning Project Vol. 4 – Off The Record

בעשור האחרון חברי הלהקה, יחד או לחוד, השתתפו, התארחו או היו אחראים על לא מעט פרויקטים מוזיקליים ואחרים. אם בתור My Morning Jacket או הוצאות סולו מחוץ ללהקה. לפניכם עשרה חלקים של מוזיקה שלא נמצאים באלבומים והוצאות של MMJ, אבל כוללים את התרומה של חברי הלהקה מחוץ לאלבומים והוצאות שחתומים על שמם. אם זה בהוצאה שלמה או תרומה חלקית ושירים בודדים. יש עוד מקומות שראו נגיעות שקשורות להרכב, קטעי אורח וכו’, אבל אלו מבחינתי הבולטים והמומלצים או האהובים עלי ביותר.

Elizabethtown Soundtracks and EP
תאריך יציאה: אוגוסט\ספטמבר 2005 + פברואר 2006.
Untitled-1

בשנת 2005 שוחרר הסרט Elizabethtown של קמרון קרואו. למיי מורנינג ג’אקט היה חלק לא קטן בו, גם בפסקולים השונים וגם בתוך הסרט עצמו. הצילומים והעלילה של הסרט מתרכזים בעיירה אליזבת’טאון בקנטקי, ובכלל, יש לבית של MMJ מקום נכבד בלב הסרט.

ארבעים שנה, ארבעה הרוגים, שיר אחד

אוניברסיטת קנט-סטייט, אוהיו, הרביעי במאי, 1970 – ארבעה סטודנטים נהרגים מיריות חיילים בשטח הקמפוס, בזמן הפגנות נגד משטר הנשיא ניקסון ומלחמת וייטנאם.

אולפן ההקלטות Record Plant בלוס אנג’לס, קליפורניה, עשרים ואחת במאי, 1970 – ההרכב קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מקליטים את השיר Ohio שנכתב על-ידי ניל יאנג לפני ימים ספורים.

אך הכל התחיל קצת לפני זה.

בסוף חודש אפריל של אותה שנה הנשיא ניקסון מודיע על כניסת צבא ארה”ב לקמבודיה, במסגרת ההשתלטות והפלישה של מלחמת וייטנאם הארוכה. אותה פעולה הניבה גל מחאות, כשהמפורסמת מהן התרחשה באוניברסיטת קנט-סטייט אשר נמצאת במדינת אוהיו. במשך כמה ימים בתחילת חודש מאי, סטודנטים יצאו למחות נגד המלחמה, נגד ניקסון, ובעד ביטוי השלום. אקט שהיה חלק בלתי נפרד במהלך העשור החולף של שנות השישים שלא מזמן הסתיים. מחאה שהייתה טמונה גם הרבה במוזיקה והאמנים שפעלו באמריקה בכל אותה תקופה.

במהלך ההפגנות בקמפוס של קנט-סטייט, כוחות ביטחון הגיעו לאיזור והתרבו במהלך הימים של מחאת הסטודנטים. ב-4 במאי הכל התפוצץ כאשר מסיבה והחלטה שלא סגורה עד היום, קרוב לשלושים מחיילי המשמר במקום החלו לירות צרורות כלפי המפגינים וארבעה סטודנטים מתו במקום. שניים מהם בכלל לא השתתפו בהפגנה ורק היו בדרך לעוד שיעור במסגרת לימודיהם. הטבח וזמן היריות אל עבר הסטודנטים נמשך 13 שניות בלבד, שגבו חיים של ארבעה צעירים חפים מפשע.

על גיליאן וולש וה-14 באפריל

היום הוא תאריך מצויין לכתוב על שיר יפהפה, מאלבום מקסים, של זמרת ויוצרת נפלאה שאני אישית נורא אוהב. שם השיר הוא April The 14th, לאלבום נגיע עוד מעט וקודם כל טיפה רקע על הקול שכתב ומבצע אותו…

גיליאן וולש, בת 42 כיום, היא זמרת פולק שהחלה את דרכה באמצע שנות ה-90. עד כה יצאו לה ארבעה אלבומים, הראשון שבהם ב-1996, האחרון בינתיים ב-2003. וולש, יחד עם שותפה המוזיקלי דיוויד רולינגס, כותבים ומנגנים יחד מוזיקת פולק, בשילוב עם בלוגראס, מעט השפעות קאנטרי ואפילו בלוז אקוסטי. וולש מעבירה בדרך כלל את השירים שכתבה רק בעזרת הקול שלה וגיטרה אקוסטית. ככה בדיוק היא הקליטה את אלבומה השלישי שיצא ב-2001, אלבום העונה לשם (Time (The Revelator.

“Time” שוחרר בקיץ של 2001, כמה חודשים אחרי שיצא הפסקול של הסרט “אחי, איפה אתה?” של האחים כהן, שם וולש הייתה חלק בהפקה ובביצוע שני שירים. משהו שהביא לה מעט פרסום. אבל בשמיעת האלבום הזה שלה מבינים מצוין שהיא לא צריכה שום פרויקטים אחרים או שמות מוכרים יותר כדי שהמאזין יבין היטב את היופי בשירים ובכתיבה שיש לה להציע לעולם.

האלבום מכיל 10 שירים שכתבה וולש (עם עזרתו כאמור של דיוויד רולינגס), בכולו יש שימוש אך ורק בקולות שלה, גיטרה אקוסטית ובאנג’ו, וממש בליבו של האלבום, באמצע שמיעתו, מוצאים את השיר April The 14th. השיר בעצם מתפצל לשני חלקים כאשר ממשיכו, או חלקו השני, נמצא תחת השם Ruination Day והוא מגיע שלוש רצועות לאחר מכן.