כשמייק מק’רידי יצא מגמילה ב-1994, הוא הקים טריו עם הבאסיסט ג’ון בייקר סאונדרס והמתופף ברט מרטין. הם החלו לכתוב מוזיקה ואז מק’רידי צירף אליהם גם סולן שיכתוב מילים – את ליין סטיילי, במחשבה שגם סביבת הגמילה הזו תעזור לו.
יחד הם הקימו לבסוף את Mad Season. סופר גרופ מסיאטל שכוללת חברים מפרל ג’אם, סקרימינג טריז ואליס אין צ’יינס. עם האורח מארק לאנגן ואיש הסאונד של פרל ג’אם על ההפקה, הם שחררו אלבום אחד ויחיד ב-1995. קראו לו Above, והוא ייצג סאונד של תקופה בתוך פרויקט צדדי וחד-פעמי.
אחרי סיבוב ההופעות באמריקה ב-1973, ארבעת חברי לד זפלין החלו לעבוד על אלבומם הבא, שיהיה הראשון שישוחרר בלייבל שלהם – Swan Song. החומרים החדשים יצרו את הרעיון לשחרר אלבום כפול, עם שירים טריים משולבים עם כאלו שהלכו בשבילם אחורה לסשנים קודמים.
התוצאה שוחררה בפברואר של 1975 תחת השם Physical Graffiti. האלבום השישי של הלהקה, שהוא פרויקט שאפתני וגדול שמייצג את כל הצדדים של זפלין בזמנו; הבלוק והרוק, הפולק, פאנק וגרוב. הכל בתוך 15 שירים שבשבילי כבר הרבה שנים בונים את ההוצאה האהובה עליי של זפלין.
לכבוד יובל שנים לאלבום, הקדשתי לו ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה. עם כל השירים, השפעות, קטעים מיוחדים ועוד.
שעתיים עם האורח אורי רונן מהפודקאסט “הופעה מהגיהנום” על הסרט A Complete Unknown. מחשבות, דעות, מה שאהבנו, מה שהיה חסר לנו ועוד. הכל משולב עם שירי בוב דילן מהתקופה וגרסאות לייב שונות.
ניתן להאזנה באתר הקצה, וגם (ללא השירים, רק דיבורים) בספוטיפיי ועמוד היוטיוב של הופעה מהגיהנום.
וגם פה:
הרמוניה דרומית 19.2.25 – ספיישל A Complete Unknown
מהדורת שלוש שעות של הרמוניה דרומית ביום חמישי. הרבה מוזיקה חדשה ושעה אחרונה שמוקדשת לאמילו האריס ו-50 שנה לאלבומה Pieces of the Sky.
להאזנה באתר הקצה
וגם פה:
הרמוניה דרומית 13.2.25 – The Hardest Part Is Knowing I’ll Survive
תכנית רגילה ראשונה של הרמוניה דרומית לשנת 2025, עם שידור ניסיון מהאולפן החדש של הקצה. קאברים לכל האלבום Blood On The Tracks של בוב דילן ופרידה מגארת’ הדסון של The Band.
להאזנה באתר הקצה
או פה:
הרמוניה דרומית 5.2.25 – Maybe She’ll Pick Him Up Again
בסיום סיבוב ההופעות עם The Band שגיבה את האלבום Planet Waves בתחילת 1974, זה שהחזיר את בוב דילן להופיע אחרי הפסקה של שמונה שנים, הוא מיד החל לכתוב שירים חדשים. כאלו שהושפעו רבות מהיחסים השבורים עם אשתו שרה דאז, רומנטיזציה וסיפורים קטנים שהושפעו גם בין השאר מכתיבתו של צ’כוב.
בספטמבר של 1974 החלו סשנים של כמה ימים בניו-יורק עם הקלטות השירים החדשים, שיהוו גם את החזרה של דילן לחברת קולומביה באלבום חדש. אחרי החלפת נגנים וניסיונות שונים, דילן לא היה מרוצה מכל הטייקים ובדצמבר של אותה שנה סיים את ההקלטות בסשן נוסף במינסוטה.
30 שנה ל-Vitalogy, האלבום השלישי של פרל ג’אם. מה שמבחינתי תמיד היה סוג-של אלבום מעבר ללהקה, עם קצת יותר גיוון ומשהו אחר, ובמיוחד לקראת הבאות, עם האלבומים שיבואו אחריו והקהל שהמשיך איתם באדיקות ואלו שעזבו אחרי שכבר לא ראו אותם ב-MTV או שמעו להיטים מפוצצים ברדיו.
האלבום הזה גם פותח את התקופה האהובה עליי כיום עם הלהקה ובפני עצמו הוא עדיין נהדר. עם השירים הקטנים מושפעי הפאנק-רוק, המעברים והמשחקים היותר פתוחים באולפן וכמובן שירים כמו Not For You, Nothingman, Better Man ו-Immortality. כשהאלבום יצא, ללהקה כבר היה מתופף חדש וקצת אחר כך הם סיימו את 1994 כלהקה שונה מזו שהגיעה אליה, אחרי ההצלחה המטאורית של Ten ו-Vs. וכמו ש-Not For You מתאר, היא הפכה ללהקה שהיא לא לכולם, אבל מבחינתי המוזיקה המשיכה להיות מצוינת לאורך העשור ובמיוחד החופש האמנותי שלהם. זה שנשאר עד היום.
בתחילת שנות התשעים טום פטי הגיע לאוזניים של המון מאזינים חדשים בעקבות להיטי MTV וסינגלים מוכרים. אבל באותה תקופה הוא גם מצא את עצמו בצומת דרכים מסוימת. הוא חתם בלייבל חדש עם וורנר והיה בתוך פרידה בתהליכי גירושין מזוגתו בכמעט 20 השנים האחרונות.
התקופה הזו הוציאה מטום פרץ יצירה די פסיכי ובשנים 92-93 הוא כתב המון שירים חדשים והקליט דמואים רבים באולפן הביתי שלו. להקלטות שלהם הוא חבר למפיק ריק רובין ושיתוף הפעולה הזה הוביל לאלבום Wildflowers ששוחרר השבוע לפני 30 שנה.
“האלבום Monster חוגג 30. אלבום שתמיד היה חצוי ומפוזר בדעות עליו מבחינת אוהבי הלהקה. חלק לא מחוברים אליו, חלק ממש מעריכים. אני אישית אוהב, בעיקר בשנים המאוחרות שלי בחיבור עם הלהקה. זה אלבום שבזמן שגיליתי אותו לראשונה, פחות עשה לי את זה. אך עם השנים וההתבגרות שלי איתו, כיום יש לו הרבה יותר מניות אצלי.
זה אחד האלבומים המעניינים בדיסקוגרפיה של R.E.M. הגיע אחרי Automatic For The People עם כל הלהיטים הענקיים שבו, ופתאום הם לוקחים איתו פנייה חדה ושונה בסאונד, עם שירים יותר מלוכלכים ומושפעי רוק-גאראג’ שכוללים גם מספר רצועות קשות יותר לעיכול. מונסטר גם הוביל סיבוב הופעות עולמי די מוטרף ללהקה ומייצג בגדול תחנה קצת אחרת בדיסקוגרפיה.
