אחרי האלבום האחד עם ה-Byrds ושני האלבומים הראשונים עם ה-Flying Burrito Brothers, גראם פרסונס רצה לשחרר אלבום סולו. לאחר שבילה עם הסטונס בהקלטות של Exile On Main Streets וגם שם בסוף היה לא רצוי בסביבה בגלל ההשפעה הרעילה שלו על החברים, הוא פגש באנגליה את ריק גרץ’ (Blind Faith) ומצא איתו חיבור חדש.
גרץ’ הסכים להפיק לפרסונס את אלבום הסולו המדובר, ויחד עם הנגנים של אלביס והתגלית החדשה והחיבור המופלא עם אמילו האריס, פרסונס שחרר בינואר 1973 את GP. אלבום הסולו הראשון שלו בקריירה, שיחד עם Sweetheart of the Rodeo ו-The Gilded Palace of Sin, הוא עוד אלבום גדול וקסום בקריירה הקצרה שלו וגם עוד אחד מאלבומי הקאנטרי-רוק הגדולים שיצאו בכלל.
האלבום הזה התברר גם כאחרון שפרסונס שחרר לעולם בעודו בחיים, כי שמונה חודשים לאחר ש-GP יצא לעולם, פרסונס מצא את מותו המוקדם כשהוא בן 26 בלבד.
לכבוד ציון יובל שנים לאלבום הזה של פרסונס, הגעתי לאולפן הקצה כדי להקדיש ספיישל של שעתיים ל-GP, השירים שלו והשנה האחרונה בחייו של גראם פרסונס. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה למטה:
ארכיון הקטגוריה: ספיישלים
ספיישל פרידה מדייויד קרוסבי
איזו פתיחת שנה קשה של אבידות מוזיקליות. קודם ג’ף בק ועכשיו דייויד קרוסבי.
ספיישל פרידה מג’ף בק
הידיעה שג’ף בק עזב את העולם הזה, היא אבידה כואבת שמאוד השפיעה עליי. בק היה אחד הגיטריסטים האהובים הראשונים שלי, בשנים הראשונות החזקות שלי עם מוזיקה, כשנכנסתי אל העולם של ה-Yardbirds (וחקרתי אותם באופן אובססיבי). אחר כך הגיעו האלבומים של ה-Jeff Beck Group, הגילוי של אלבומי הסולו האינסטרומנטליים וכן הלאה.
בק היה מוזיקאי וגיטריסט מיוחד. מאלו שהיה להם את הסאונד המוכר והייחודי. שיכולת לדעת שזה הוא דרך הצלילים. היה לו חותם בכל מקום שדרך בו והאמנים ששיתף איתם פעולה. הוא שילב גם וירטואוזיות וגם משהו ניסיוני ואחר. עם הפיוז’ן והסלייד, הרוקנ’רול והשפעות ג’אז והבלוז, חשמל שהיה עובר טרנספורמציה דרך הנגינה שלו. היה אחד הגדולים שדרכו פה והוא לחלוטין נמצא אצלי בטופ הגיטריסטים של כל הזמנים.
בהופעה שלו בישראל ב-2010 הייתי צמוד לבמה ואליו כל הערב ולא יכולתי להוריד את העיניים מהאצבעות, מהגיטרה, מהתשוקה ומהצלילים שאיכשהו גם ראיתי מעבר לשמיעה שלהם. היה לו את הכוח הזה. ההופעה הזו הייתה אירוע גדול בשבילי דאז. לחזות סוף סוף בג’ף בק מול העיניים הכי קרוב שאפשר. הרבה זיכרונות משם, ממנו, מהשנים המוקדמות של חיבור עמוק למוזיקה ומכל הצלילים השונים שהוא הביא לנו בקריירה. היה גיבור גיטרה. וכך יישאר.
מספר ימים אחרי הידיעה על מותו בגיל 78, נכנסתי לאולפן הקצה והקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לפרידה מג’ף בק. עם תחנות שונות בקריירה, קטעים אהובים וחיבורים אישיים. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:
ספיישל 20 שנה ל-Riot Act
השנתיים בין 2000 ל-2002 השפיעו רבות על פרל ג’אם, עם טרגדיות אישיות וכלל-עולמיות, מלחמה, בחירות, שינויים ותחילת מילניום שכבר השאיר מאחור המון מההצלחה המסחרית הגדולה שלהם בניינטיז. אבל מבחינה יצירתית הלהקה המשיכה להיות חדה, חשופה ויצרה עדיין מוזיקה נפלאה שהמעריצים הקרובים שנשארו איתה, למדו וידעו להעריך. אסון פסטיבל רוסקילדה בדנמרק, בו נהרגו תשעה ממעריצי הלהקה ביוני 2000, עדיין הדהד חזק בראש ובלב של חברי הלהקה. אחר כך הגיעו בחירות עם העלייה של בוש הבן לשלטון, אחריו אסון 9/11 בשנת 2001 ופלישת ארה”ב לעיראק.
בנוסף, חבר הסצינה ליין סטיילי מצא את מותו המוקדם באפריל 2002. כל האירועים הללו היו השפעות ישירות על המוזיקה החדשה שהלהקה כתבה, זו שהם איגדו יחד לאלבום Riot Act ששוחרר היום לפני 20 שנה. אלבום שאני מחשיב כיום כהכי Underrated בדיסקוגרפיה של פרל ג’אם. מיד אחריו הם יצאו ב-2003 לטור עולמי, שכלל כמה מההופעות הטובות שלהם בקריירה, עם צד פוליטי לא קטן ומלא מהשירים החדשים דאז שרק השתבחו מבחינתי עם השנים.
לציון שני עשורים לצאתו, הקדשתי את כל השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל Riot Act. האזינו לו באתר הקצה או כאן:
ספיישל השנים המוקדמות של R.E.M
בחודש אוגוסט של 1982 שוחרר Chronic Town, ה-EP הראשון של R.E.M שהוציא לדרך את הדיסקוגרפיה של הלהקה. אבל הרבה עוד קרה לפני כן עם מייקל סטייפ, פיטר באק, מייק מילס וביל ברי, שחברו יחד באת’נס, ג’ורג’יה ב-1980 והחלו ליצור ולהופיע המון בדרום ארה”ב ומחוצה לה.
חמשת השירים ששוחררו ב-Chronic Town (יחד עם הסינגל של “Radio Free Europe” ששוחרר שנה לפני) הם תוצר של להקה שגיבשה את הסאונד והחיבור שלה מעל שנתיים לפני כן, בתחילת העשור שלאחר מכן יהפוך אותה לאחד השמות האלטרנטיביים החמים והמשובחים ביותר בסביבה.
לכבוד כל זה חברתי שוב לחבר שלומי צ’רקה ובדיוק ביום הולדתו ה-40 של Chronic Town הקדשנו ספיישל של שעתיים ברדיו הקצה לכל תחילת הדרך של R.E.M, עם ההקלטות וההופעות המוקדמות, שורה ארוכה של שירים מקוריים שמעולם לא שוחררו רשמית וכל התקופה הראשונה של הלהקה מ-1980 עד 1982 והשירים של “Chronic”.
ספיישל 50 שנה לאלבום הבכורה של ביג סטאר
בקיץ של 1972 שוחרר Number One Record, אלבום הבכורה של ביג סטאר. אלבום שהפגיש באופן חד פעמי לאורך יצירה שלמה את הכישרון הענק של אלכס צ’ילטון וכריס בל, יחד עם המתופף ג’ודי סטיבנס והבאסיסט אנדי האמיל. הרביעייה שחררה אלבום שהקדים את זמנו. אלבום שנכשל מסחרית בזמן אמת, אבל עם השנים קיבל הילה משוגעת וייצג הרכב שישפיע על רבבות של שמות מוכרים שיגיעו אחריו. כמו REM, וילקו, Teenage Fanclub ורבים אחרים.
הקריירה הקצרה של ביג סטאר התחילה בממפיס, לצד הבית של אולפני Ardent, וככל שהשנים עברו היא המשיכה לנצוץ מחוץ לארה”ב, עם עוד ועוד מאזינים ומאזינות שגילו את המוזיקה של ההרכב, שמרו אותה בלב או העבירו אותה הלאה. האלבום הראשון של ביג סטאר הוא אחת מיצירות הפאוור-פופ המשובחות והחשובות כיום, וגם היותר קרובות לליבי.
לציון 50 שנה לבכורה וההתחלה של ביג סטאר, הקדשתי שעתיים ספיישל ברדיו הקצה לאלבום והשורשים שלו. ניתן להאזין באתר הקצה ובמיקסקלאוד:
ספיישל Exile On Main Street
כשחברי הרולינג סטונס עברו לדרום צרפת ב-1971 כדי להתחמק מחובות ורשויות המיסים באנגליה, הם החלו ליצור ולהקליט את האלבום הבא שלהם בסביבה שונה ואחרת, בווילה השכורה והענקית של קית’ בנלקוט. במרתף של המקום, באולפן הנייד שלהם, עם שלל אורחים וחברים שבאו והלכו, ימים שטופי שמש ולילות ארוכים ויצירתיים, השפעות סמים וגם הרבה השפעות של בלוז, סול וקאנטרי-רוק.
התקופה בנלקוט וסיום ההקלטות המאוחרות בלוס אנג’לס יצרו את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר של הלהקה. קלאסיקה בעלת ארבעה צדדים בתוך אלבום כפול אחד, שהוא יצירת מופת שנבנתה והגיעה מכאוס, בריחה, זיעה, מוזיקה מלוכלכת יפהפייה, כתיבה משוחררת, חופש יצירתי ענק ואווירה לא שגרתית, אפלולית וצבעונית גם יחד.
ספיישל The Southern Harmony & Musical Companion
אחרי ההצלחה המסחררת של אלבום הבכורה שלהם והחשיפה הגדולה בתחילת שנות התשעים, הבלאק קרואוז התחילו לבצע, לכתוב ולהקליט שירים לקראת האלבום השני. אלבום בו הם מצאו את הסאונד היותר ייחודי שלהם, עם החשמל הכבד, השפעות Soul ורוקנ’רול חופשי שלקח אותם על דרך מופלאה. כזו שאולי הביאה להם פחות הצלחה מסחרית כמו אלבום הבכורה, אבל שאבה אליהם מעריצים אדוקים ונאמנות מוזיקלית ויצירתיות שאין שני לה.
ספיישל Yankee Hotel Foxtrot
בתחילת המילניום הנוכחי Wilco הייתה באמצע פרץ יצירה אדיר שרק הלך והתעלה על עצמו. במיוחד בגלל שיתוף הפעולה המוזיקלי בין ג’ף טווידי לג’יי בנט. אחרי האלבום Summerteeth והפרויקט השני של Mermaid Avenue עם ביל בראג, הלהקה פתחה את שנות האלפיים עם הכנות לאלבום הבא ושורה ארוכה של שירים חדשים שטווידי ובנט עבדו עליהם. הכל היה נראה מוכן לעוד המשכיות מבריקה עם האלבום הרביעי שבדרך. אבל אז דברים החלו להשתבש ולהשתנות.
ספיישל 50 שנה ל-Harvest
בשנת 1971 ניל יאנג מצא את עצמו בתוך מערבולת אישית, רגשית ופיזית מאוד גדולה. זה קרה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה שלו עם Deja Vu של CSNY ואלבום הסולו השלישי After The Gold Rush. אבל יחד עם זאת הוא החל להתנתק ולהתרחק וגם עדיין לא היה במצב לחזור לקרייזי הורס בשל מצבו הירוד של דני וויטן. בנוסף, יאנג נפרד מאשתו הראשונה, ראה מהצד את הזוועות בקליפורניה של צ’רלי מנסון, שאיתו היה מיודד לפני שידע מי הוא באמת, ואז אחרי שקנה חווה משלו ועבר אליה, הוא נפגע באופן קשה בגבו והיה צריך לעבור טיפולים וניתוחים. מה שהשבית אותו מהופעות לרוב שנת 1971.