ארכיון הקטגוריה: ספיישלים

פרידה משינייד אוקונור

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אם הייתי צריך להגדיר הכי נכון בשבילי את שינייד אוקונור בתור אמנית, יותר מיוצרת, אקטיביסטית, שנויה במחלוקת, מיוחדת או אמיתית, הייתי אומר מעל הכל – נאמנה לעצמה. וזה לא משהו מובן מאליו. לאורך כל הקריירה והיצירה היא תמיד כתבה, שרה, אמרה ועשתה מה שראתה נכון לעצמה. מבלי להסתכל על מה יגידו ומבלי לרצות אף אחד. במיוחד לא מהאנשים שדחפו אותה לעשות דברים בניגוד לרצונה ממש בתחילת הקריירה המוזיקלית, ובמיוחד אלו מהילדות שלה, שגרמו לה לצלקות לכל החיים והשפיעו המון על השירים היפים והמילים החשובות ומרגשות, ולעיתים קשות שיצרה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Pat Garrett & Billy The Kid

פורסם בתאריך על ידי
4

בתחילת 1973 בוב דילן היה בהפסקה הכי ארוכה שלו דאז ללא מוזיקה חדשה. עברו 3 שנים כמעט מאז New Morning והסינגל האחרון יצא בסוף 1971. ואז הגיע פרויקט חדש, ראשון מסוגו לדילן בקריירה. זה קרה כאשר חברו התסריטאי רודי וורליצר כתב לו תפקיד קטן במערבון החדש Pat Garrett & Billy The Kid עם הבמאי סם פקינפה.

זה היה התפקיד הקולנועי הראשון של דילן ועל הדרך הוא נבחר גם לכתוב את המוזיקה של הסרט.כל זה הוביל ליציאת פס הקול של Pat Garrett & Billy The Kid ביולי 1973, השבוע לפני 50 שנה, מה שמתפקד גם כאלבום אולפן של דילן לכל דבר. עם קטעים אינסטרומנטליים שמתאימים לאווירת המערבון ומספר שירים חדשים, כולל אחד שיהפוך ליותר מוכרים שלו בקריירה.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’ני לואיס

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

לכבוד יציאת אלבום הסולו החמישי של ג’ני לואיס – Joy’All, הקדשתי לג’ני ספיישל סוקר קריירה. עם נציגים מכל האלבומים ותחנות בדיסקוגרפיה, פלוס חוויות מההופעות שלה שראיתי. ג’ני היא אחת המוזיקאיות הכי אהובות עליי בשנות האלפיים וכל אלבום חדש שלה שונה מקודמו, עם סטייל וסגנון משלו. היה כיף של ספיישל, שאפשר להאזין לו בכל זמן באתר הקצה וגם כאן למטה:

ג'ני לואיס

פלייליסט:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’ייסון איזבל

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

היום לפני 10 שנים שוחרר Southeastern, מה שהיה אלבום ה-Sobriety של ג’ייסון איזבל שהזניק לו את קריירת הסולו. זה גם היה אלבום השנה שלי 2013 ואלבום העשור הקודם שלי. את כל השעתיים של התכנית הבוקר הקדשתי לספיישל ג’ייסון איזבל, עם החיבור המיוחד שלי לאלבום יחד עם שירים מוקדמים אחרים של איזבל וגם על הקשר הקרוב שלי איתו והמוזיקה שלו, המפגשים שלנו שיצרו רגעים שלא אשכח, סיפורים מהדרכים, חוויות מהופעות וקטעים מרגשים.

זה ללא ספק היה מהספיישלים היותר אישיים ששידרתי, במיוחד עם כמה סיפורים שחשפתי שנוגעים ללב עם איזבל והמוזיקה שלו שפוגעים גם בחיים שלי. ניתן להאזין לכל השעתיים באתר הקצה וגם פה למטה:

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Freewheelin’ Bob Dylan

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בביקור הראשון שלי בניו יורק הייתי חייב להגיע לרחוב בו צולמה העטיפה של The Freewheelin’ Bob Dylan ולתעד את הרגע בעודי מדמיין את עצמי הולך שם מחובק עם מישהי גם כן, כמו שסוז רוטולו מחבקת (או בעצם מחממת) שם את דילן. אני עדיין מחכה לה… אבל בינתיים חגגתי השבוע יום הולדת עגול לאלבום שהצילום הזה עוטף, עם צלילה עמוקה לתוך המוזיקה שבפנים.

ספיישל 60 שנה ל-The Freewheelin’ Bob Dylan, עם כל המחאה, הרומנטיקה, הבלוז והגעגועים של דילן, השירים שנכנסו וגם לא נכנסו לאלבום וכמובן גם החיבורים והרגשות שהוא מעורר בי הרחק מהרחוב ההוא בניו יורק.



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל דני וויטן

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי שיצא אלבום הבכורה שלו, ניל יאנג חיפש סאונד חדש ולקח את שלושת חברי ההרכב The Rockets להיות להקת הגיבוי שלו. המתופף ראלף מולינה, הבאסיסט בילי טלבוט והגיטריסט/סולן דני וויטן הקליטו עם יאנג את אלבומו השני וקיבלו את השם Crazy Horse. באלבום הזה, Everybody Knows This Is Nowhere, יאנג בעצם מצא את יד ימינו המוזיקלית עם דני וויטן.

ההרמוניות ובמיוחד הגיטרות החשמליות של וויטן ויאנג יצרו יחד את הסאונד שלימים יהיה הקלאסי של קרייזי הורס. עם הרבה חשמל, לכלוך וג’אמים ארוכים וחופשיים. קטעים כמו Down By The River ו-Cowgirl In The Sand הציגו זאת הכי טוב שאפשר וניל יאנג הרגיש שזכה לפרטנר מוזיקלי מושלם, שיחד עם טלבוט ומולינה הגשימו את החזון המוזיקלי המופלא שהביא אותו לאן שרצה בתור אמן סולו.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל 40 שנה ל-Murmur

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אחרי יציאת ה-EP של Chronic Town ב-1982, החברים של R.E.M המשיכו לבסס את עצמם כלהקה מוכרת ואהובה באת’נס, ג’ורג’יה, וגם כבר במקומות אחרים בארה”ב כשהם הגיעו ל-1983. השנה בה הם נדדו לצפון קרוליינה כדי להקליט שורה לא קצרה של שירים חדשים, מהם יגיח Murmur, אלבום הבכורה של הרביעייה ששוחרר השבוע לפני 40 שנה.

לכבוד יום ההולדת, אני והחבר שלומי צ’רקה נפגשנו שוב לעוד ספיישל בסדרת R.E.M שלנו. הפעם בשעתיים שהוקדשו ל-Murmur, כל השירים שלו, קטעים נדירים, Outtakes, סיפורים וחיבורים אישיים, וכל מה שמסביב ללהקה ב-1983 ואלבום הבכורה שלה. האזינו באון דימנד באתר הקצה וגם פה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל Houses of the Holy

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

השבוע לפני 50 שנה שוחרר האלבום החמישי של לד זפלין – Houses of the Holy. האלבום אולי הכי צבעוני ומגוון שלהם מבחינה מוזיקלית. כזה שעדיין מכיל את הבלוז-רוק של האלבומים הקודמים, אבל גם פוזל להשפעות אחרות, מדו-וואפ ורגאיי ועד ל-Fאנק, עם קצת יותר קלילות ואף הומור בשירים ויצירה.

ועם כל זה, “Houses” לדעתי אלבום נהדר של זפלין. כזה שעם השנים הערכתי יותר ויותר. לציון יובל שנים ליציאתו, שידרתי ספיישל של שעתיים על כל הדרך שהובילה לאלבום, הסשנים השונים, ההופעות, ה-Outtakes, ההשפעות והסיפורים מסביב. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:

פלייליסט:



רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל ג’ייסון מולינה

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

בתחילת חודש מרץ של 2003 שוחרר .Magnolia Electric Co, מה שהיה האלבום האחרון של ג’ייסון מולינה תחת השם Songs: Ohia ואחד מאלבומי המופת שיצר בקריירה. בחודש מרץ 2013 מולינה סיים את אותה הקריירה והחיים כשמת בגיל 39 בלבד אחרי שנים של התמכרויות, אלכוהול והרס עצמי.

Magnolia Electric Co

מולינה תמיד כתב מאוד חושפני ואישי, על ההתמודדויות שלו, בדידות, דיכאון והאלכוהול שתמיד היה שם. המוזיקה שלו הייתה אפלה ומלנכולית לא מעט, אבל עם גם עם המון יופי, צלילים מהפנטים והשפעות רבות. היום הקדשתי ספיישל של שעתיים למולינה ושני ציוני הדרך; 20 שנה לאלבום Magnolia Electric Co ו-10 שנים למותו של מולינה. עם כל השירים של Magnolia Electric Co וביניהם שירים אהובים אחרים של מולינה בקריירה, קצת סיפורים וחיבורים אישיים.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ספיישל בוב דילן: Fragments

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

באמצע שנות התשעים הייתה איזו תהייה או חשש האם בוב דילן עדיין מסוגל לכתוב וליצור ברמה גבוהה. במשך שבע שנים הוא לא שחרר אלבום עם חומר מקורי, עד שב-1997 הוא ענה לכולם כמו שהוא יודע, ועם שיתוף פעולה שני יחד עם המפיק דניאל לנואה (שמונה שנים אחרי Oh Mercy) הוא שחרר לעולם את Time Out of Mind.

עם רומנטיקה אפלה, בלוז מלנכולי והפקה אדירה, בוב דילן יצר את אחד האלבומים הטובים שלו בקריירה ובדעה אישית האלבום הטוב ביותר שלו פוסט-1976 עד היום. ביום שישי האחרון יצא “Fragments”, החלק הטרי ב-Bootleg Series שמתמקד הפעם בכל הסשנים וההקלטות של Time Out of Mind.

לכבוד יציאתו, הגעתי לאולפן הקצה כדי להקדיש שעתיים למארז החדש ולחגוג את Time Out of Mind, האווירה שלו, השירים בגרסאות אלטרנטיביות, ה-Outtakes והסיפור והרקע של האלבום המשובח הזה.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וממש כאן:







רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: