לפני חודשיים ניל יאנג שחרר את אלבום האולפן ה-35 שלו – “A Letter Home”. האלבום הוקלט בתא הקלטות מיוחד משנות הארבעים והוא כולל קאברים לשירים של פיל אוקס, ברט יאנש, טים הרדין, דילן, ווילי נלסון, ספרינגסטין ואחרים. כל השירים מותאמים לקונספט של ה”מכתב הביתה” כשיאנג פונה לאמו ובעצם מספר לה על מה שעובר עליו דרך השירים הנבחרים. בחירת הקאברים היא מצויינת, כמו גם הקונספט של האלבום. אבל הסאונד שלו פשוט הורס בשבילי את כל חוויית השמיעה.
*עדכון אחרון – אפריל 2021*
בשנת 2006 ניל יאנג החל לשחרר הוצאות לייב מהארכיון הענק שלו כחלק מפרויקט גדול שאמור לנבור ולהביא טעימות מהמון תקופות שונות בקריירה שלו על הבמה. שמה של סדרת ההופעות הללו הוא ה- Archive Performance Series ועד היום שוחררו בה 15 חלקים. כל פעם ממקום אחר בזמן אחר, כאשר לכל חלק יש את המספור שלו בסדר הכרונולוגי של הסדרה המשובחת ולכל הוצאה הקסם והאיכות שלה. לפניכם סיקור מלא ומתעדכן של כל החלקים ששוחררו עד כה, מהמוקדם למאוחר יותר לפי זמן הקלטתם והסדר שלהם על הטיים-ליין של ה-Performance Series.
Volume 00
Live at the Canterbury House 1968
אז הקיץ הרשמי מתקרב ואיתו הרבה שמש, חום וים של אלבומים שאני מחכה להם. בשבועות האחרונים יצאו לא מעט כאלו וכך יהיה גם לכל אורך יוני-יולי. כיף גדול. אז אחרי שחזרתי מ-Tour ההופעות שלי עם חברי הוותיקים הדרייב ביי טראקרס ועם הפסקה קטנה מפרוייקט יאנג, יש לי את הזמן לשקוע סוף סוף עם כל אלו שהגיעו כבר ולכתוב עליהם מילה או שתיים. אז הנה חמישה מומלצים שיצאו לאחרונה.
—————————————————————————————————————–
…Jessica Lea Mayfield – Make My Head Sing
I feel like goin’ back”
“…Back where there’s nowhere to stay
בפתיחת האלבום שיאנג שיחרר ב-1978 כבר רואים שהוא חוזר אחורה. לזמן הפשוט ההוא שמגיע מההשפעות הגדולות עליו. יאנג חוזר לשם מדי פעם בקריירה, לא נשאר הרבה וממשיך הלאה. המקום הזה הוא חלק מהשורשים שלו שאותם הוא הולך לבקר באלבום Comes A Time, השורשים של הקאנטרי והפולק.
Goin’ Back הוא לא רק שיר הפתיחה כאן, אלא גם מסמל באמת את החזרה של יאנג אחורה לסגנון הקאנטרי-רוק שנמצא באלבום כולו. במהלך הקריירה תמיד הוא קופץ לז’אנר מדי פעם, אם זה באלבום שלם או ברצועות בודדות באלבומים אחרים. ב-78 הגיע הזמן של ההשפעה הזאת על יאנג לקבל יצירה שלמה שסובבת אותה, עם מקשה אחת שירים על אותו הקו המוזיקלי.
בתחילת שנות השבעים ניל יאנג התאהב בשחקנית. בקארי סנודגרס (Carrie Snodgress). מי שהפכה להיות אם בנו הראשון. השיר והשורה ההיא – A Man Needs A Maid מתוך Harvest, נכתבו עליה.
I fell in love with the actress”
“She was playing a part I could understand
זה קרה אחרי שיאנג צפה בסרט בכיכובה – “Diary of a Mad Housewife”. סרט עליו הייתה מועמדת לאוסקר ואף זכתה עליו בגלובוס הזהב. התפקיד הזה לא הביא לה רק פרסום ויוקרה בעולם הקולנוע. הוא הכניס לחייה גם את הדמות של יאנג, ששם זה לא נגמר כמו סוף הוליוודי, אבל הפסקול של היחסים הללו שווה כמה וכמה פסלוני זהב עם דמעות בעיניים.
שלושה אלבומים של אמנים אהובים שיצאו בזמן האחרון. שמות מוכרים, צלילים חדשים.
The Hold Steady – Teeth Dreams
חודש שעבר כתבתי על אלבום הבכורה של ה-Hold Steady שחגג בדיוק עשור. באותו הזמן של הציון הזה שוחרר האלבום החדש שלהם – Teeth Dreams, השישי המספר. הוא הגיע אלי קצת באיחור (עיכובים בדואר מעצבנים אותי ממש, במיוחד כשיש אלבומים בדרך שאני מחכה להם נורא). אבל אף פעם לא מאוחר לכתוב. ציפיה לאלבום הזה היתה הארוכה ביותר מכל האלבומים הקודמים, כי ארבע שנים עברו מאז האחרון שלהם, המרחק הכי ארוך בין אלבומים בדיסקוגרפיה של החבורה מברוקלין.
אז הרבע הראשון של 2014 הסתיים ואיתו מספר אלבומים טובים ומעניינים שפתחו את השנה. בין ים ההוצאות החדשות שאני מצפה להן באביב, במיוחד בחודש אפריל ועוד כמה של מרץ שעוד לא הגיעו אלי, הנה סיכום קצר של הרבעון הראשון הזה עם חמישה אלבומים שיצאו לא מזמן או מוקדם יותר השנה ופשוט לא ציינתי אותם.
הדינוזאורים החביבים:
David Crosby – Croz
האלבום הזה יצא כבר בינואר והיה אחד ממלאי-הציפיה מבחינתי. זה אלבום הסולו הרביעי של קרוסבי והוא יוצא לא פחות מ-21 שנה אחרי הסולו הקודם שלו. בהחלט הגיע הזמן. החדשות הטובות הן שזה אולי האלבום הכי טוב שלו מאז אלבומו הראשון, הקלאסיקה של “If I Could Only Remember My Name”. החדשות הפחות טובות הן שהוא לא הכי מתקרב אליו…אבל כן מכיל דברים ראויים.
חזרתה של הפינה המציינת יום הולדת עגול לאלבומים אהובים. הפעם בחרתי שני אלבומי בכורה של הרכבים שאני מאוד אוהב, שיצאו שניהם בדיוק החודש לפני עשר שנים.
“The 80’s Almost Killed Me”
החודש הולך לצאת Teeth Dreams, האלבום החדש של The Hold Steady והשישי במספר של ההרכב מברוקלין. בדיוק באותו חודש מרץ, רק עשור שלם לפניו, הם פרצו עם אלבום הבכורה שלהם. וזו היתה פריצה שסימלה בשבילי לא רק את ההצגה שלהם לעולם, אלא גם סוג-של פסקול חדש ומקורי לתקופה מסויימת. גם מוזיקלית וגם מבחינת טקסט.
הגל הראשון של אלבומי 2014 כבר מציף אותי והחבילות מחו”ל מגיעות אחת אחרי השניה עם המוזיקה החדשה של השנה. אז הנה קצת על שלושה אלבומים מפתיחת השנה הנוכחית.
הסופרגרופ
זה ממש כיף כשאמנים שאתה אוהב חוברים יחד להרכב חדש, גם אם זה משהו חד-פעמי ולטווח זמן קצר. הסופרגרופ (הראשון) של השנה כרגע הם Hard Working Americans. הרכב שכולל שני שמות שאני מאוד אוהב – טוד סניידר וניל קאסל. בהרכב נמצאים גם דייב סקולס מ- Widespread Panic ודווין טראקס, האח הצעיר של דרק טראקס (שנקרא על שמו של ההשפעה הכי גדולה על אחיו, דווין אולמן כמובן). אלבום הבכורה של החבורה הזו הוא למעשה אלבום של קאברים לשירים שאיכשהו עוסקים או קשורים ב-Working Class של אמריקה ומסביב. אפשר למצוא פה שירים של וויל קימברו, של הייס קארל וסיום כלבבי עם קאבר ל-Wrecking Ball של גיליאן וולש.
עוד שנה עברה. שנה גדושה באירועים, טיולים, אנשים, התחדשויות, אהבות, אכזבות והמון המון מוזיקה טובה. אז בלי הקדמה ארוכה מדי, כי יש הרבה על מה לעבור – אני מציג בפניכם את הסיכום השנתי שלי, אלבומי השנה 2013.
הפעם ברשימה נמצאים 50 אלבומים שיצאו במהלך השנה החולפת. 46 מתוכם אלבומי אולפן בנוסף לשני אלבומי הופעה שהוקלטו בהפרש של 40 שנה בדיוק, עוד אלבום שהוא בעצם חגיגה ומחווה שהוקלט שנה שעברה והוצאה אחת של הקלטות ישנות שלא ראו אור קודם לכן. היה לי קשה להחליט אילו מההוצאות שלא הוקלטו השנה (אך כן יצאו השנה) להכניס לרשימה. השארתי בסוף בחוץ שלוש הוצאות מחודשותמורחבות ממש טובות בדמות הקופסא הגדולה של The Band ב-Academy of Music, ההוצאה השלמה והמלאה של Humble Pie ב-Fillmore והוצאת הדלוקס השווה של Mad Season.