שוב הגענו לעונת הסיכומים. כמיטב המסורת, משתף 100 אייטמים שפרוסים ע”ג ארבעה פוסטים. מתחילים עם 15 הקאברים של השנה. גרסאות כיסוי שאהבתי, ריגשו, חידשו או פשוט עשו טוב על הלב. בסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם.

Aoife O’Donovan – The Lonesome Death of Hattie Carroll
אני מאוד אוהב קאברים לדילן שמבוצעים ע”י קולות נשיים. והשנה אייפה אודונובן עשתה זאת באלבום הטרי שלה, עם קאבר שונה, רך ולעיתים מהפנט בפשטותו לשיר המצוין הזה, והסיפור שמאחוריו.

The Black Keys – I Forgot To Be Your Lover
לא עפתי על האלבום החדש של הבלאק קיז, אבל ממש שמחתי לשמוע בו את הגרסה שלהם לשיר הזה של ויליאם בל הענק. שאחראי גם על You Don’t Miss Your Water והרבה בלאדות סול. הגרסה של הקיז מזכירה לי קצת צדדים יותר מגניבים שלהם מתחילת הדרך.

Bruce Springsteen – She Don’t Love Me Now
מתוך אלבום המחווה הנהדר שיצא השנה לשירי ג’סי מאלין, שהגעתי אליו טיפה באיחור (ותודה לחבר קוואמי על ה-Heads up). יש שם לא מעט אמנים וקטעים מעולים, אבל הלכתי כרגע על הביצוע המרגש הזה של ספרינגסטין.

Dolly Parton – Southern Accents
אחד הקאברים שהכי ריגשו אותי השנה. דולי פרטון מבצעת את השיר הקרוב ללב הזה של טום פטי. קרה במסגרת אלבום המחווה של Petty Country וזה ללא ספק מרגעי השיא שם. כולל הוידאו-קליפ היפהפה שלו והמחוות לטום.

סיכום שנה, הקדמה:

זה פרסום הסיכום הכי מוזר שהיה, כי מאז השבת הארורה ההיא, חגיגות של סיכומי שנה נראו משהו שולי וכזה שעבר לי בראש גם מה לעשות איתו. האם אנשים רוצים את זה השנה? האם זה מתאים בכלל? הגעתי למסקנה שצריך. ואפילו אם לא למי שיקראו פה ויאזינו, גם בשבילי. התחלתי לעבוד על הסיכום יחסית מאוחר השנה, אחרי השוק של ה-7.10 והכתיבה נתנה לי קצת משהו להתרכז בו בתקופה הנוראית ועם מה שקורה כאן מסביבנו.

שנת 2023 של לפני אוקטובר הייתה שנה מוזיקלית פשוט מעולה. היה לי ממש קשה לצמצם ל-50 אלבומי השנה שלי. אהבתי השנה עוד המון מעבר. אבל כרגיל, אלו שנכנסו לכאן הם הכי מתאימים לי בתקופה הנוכחית ומייצגים חיבורים אישיים. כמובן שהאירועים של השבת ההיא והתקופה הנוכחית בארץ נוכחים פה גם ואני מתייחס להכל, בערבוב הזה של המוזיקה והמציאות.

אז כרגיל, מציג פה את 50 אלבומי השנה, עם הטקסטים, הלינקים, השירים והחיבורים האלה שלי שאני תמיד משתף וחושף. כאלו שמסבירים אולי למה שמות, צלילים ומילים נכנסו לרשימה. בסוף גם פלייליסט בספוטיפיי עם נציגים מכולם.

לפני שצוללים, מוזמנות/ים לבדוק גם את הסיכומים המושקעים המקדימים בבלוג, עם הקאברים של השנה שלי, הופעות השנה, וגם ההוצאות המיוחדות של השנה. במשך כל הזנה מוזמנים/ות גם לדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית, עם עדכונים יומיים על מלא מוזיקה. כמו כן בקרו גם בדף השדרן שלי ברדיו הקצה, לכל התכניות והספיישלים שאני משדר בתחנה.

ואם אתם/ן חושבים וחושבות שיש עוד אנשים וחברים שישמחו לגלות את הסיכום הזה, אז גם אני אשמח אם תשתפו אותו ותובילו לפה עוד קוראים ומאזינות שאולי יגלו דברים חדשים וטובים.

חלק שני בסיכומי 2023 שלי, הפעם עם הופעות השנה. קצת קשה לחשוב כרגע על התקופה הזו, כשיכולנו ליהנות באופן חופשי מהדברים האלה, שאחרי ה-7 באוקטובר נראים כ”כ זניחים וכאילו נלקחו מעולם אחר. אבל אלו הזיכרונות והסיפורים שהיו לי בגיחות המוזיקליות השנה, מתחילתה עד ספטמבר. בחרתי את 10 האהובות, מדורגות. בסוף גם פלייליסט בספוטיפיי עם רגעי השיא מכל אחת.

.10
First Aid Kit – Columbiahalle, Berlin

מתחילים עם הופעת החו”ל הבאמת ראשונה שראיתי ב-2023, אי שם בפברואר. ההופעה בברלין של First Aid Kit. הן היו נהדרות. מאוד אוהב את האלבום האחרון שלהן והשילוב של שיריו עם המוקדמים יותר היה אחלה. מהאחרון בלטו לי Out of My Head ו-Angel וכמובן Wild Horses II, שהוא פייבוריט שלי. ממש לפני הביצוע שלו, קלרה סיפרה עליו ועל הזוג בשיר ששומע את Wild Horses והגבר מעדיף את גרסת הסטונס, שזו הבחירה השגויה, והאישה מעדיפה את גרסת ה-Flying Burrito Brothers עם גראם פרסונס, שזו הבחירה הנכונה 🙂 לגמרי הסכמתי איתה, היה חמוד.

שילוב הקולות של האחיות פשוט נפלא ורואים את זה היטב גם בלייב. עם ההרמוניות המושלמות שלהן וביצועים שלא כאלה שונים ומיוחדים מהאלבומים, אבל עם הרבה יופי על הבמה. שמחתי מאוד לראות גם מ-Ruins את Rebel Heart (עם Outro נפלא) ו-It’s A Shame. וכמובן מאלבומים מוקדמים יותר את Master Pretender ו-The Lion’s Roar ו-Emmylou (שיר שני בסט עם רפרנס לגראם פרסונס). קטע נורא יפה ומרגש היה באמצע, כשהן שרו לבד על הבמה למיקרופון אחד את Songbird של פליטווד מק, לזכרה של קריסטין מקווי שנפטרה בסוף השנה שעברה. מיד אחריו הן ביצעו באותו האופן את Ghost Town הישן, מהאלבום הראשון שלהן. זה היה ממש מרגש. סך הכל שעה וחצי סולידית, הרבה יופי וביצועים מהודקים. כאלו שאם אראה בפעם שניה כנראה לא ילהיבו אותי באותה רמה, אבל לפעם הראשונה עם החוויה של השירים הללו ואיתן בלייב זה היה ממש כיף.

אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.

אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.

Amanda Shires with Bobbie & Willie Nelson – Summertime
באלבום החדש שלה, אמנדה שיירס משתפת פעולה עם בובי נלסון, הקלידנית הנהדרת, ממש לפני שהלכה לעולמה. בקלאסיקה הזו גם אחיה של בובי מתארח, ווילי נלסון כמובן. ווילי חגג 90 השנה ואחותו בובי נפטרה בשנה שעברה בגיל 91. יש משהו קסום במחשבה עליהם והשילוב של הכל פה יחד עם אמנדה.

Aoife O’Donovan – Drover
בגרסה המורחבת שיצאה השנה לאלבום האחרון שלה, אייפה אודונובן שחררה את הקאבר היפהפה הזה שהקליטה בסשנים שלו. גרסה שלה לשיר של ביל קלהאן, שבמקור פותח את אלבומו Apocalypse.

סיכום שנה, הקדמה:

טוב, השנה הזו עברה במהירות. והיא דווקא הייתה מלאה בלא מעט תהפוכות ושינויים. התחילה כהמשך קודר ל-2020, ואז מתישהו דברים התחילו לזוז. חזרתי לכמה מקומות נחמדים, נזכרתי קצת מה זו שגרה שלפעמים צריכים, ופתאום הייתה גם נפילה ארוכה ועמוקה שגרמה לי מאוחר יותר להתחיל לטפס חזרה למעלה. לקראת סוף שנה חזרו גם חו”ל והופעות וחברים שלא ראיתי מלא זמן. וגם התחילה עבודה מסוג אחר, עם עצמי, שתמשיך לשנה הבאה.

בכל התחנות הללו של 2021 כמובן שליוותה אותי המוזיקה. כל האלבומים החדשים שיצאו, שהרבה מהם נתנו לי מקום להישען עליו, להתחבר אליו, ולקחת איתי לדרכים שהשנה הזו יצרה. כרגיל, 50 הבולטים מהם בזמן כתיבת שורות אלו, נכנסו פה לסיכום המסורתי. עם כל הטקסטים האישיים והחיבורים אליהם, הלינקים, השירים והסיבות. כולם היו חשובים לי וכל מיקום ברשימה הוא ראוי והיה לי טוב. חלק מהם נכנסו יותר ללב, כמו תמיד, אבל כולם ליוו אותי יותר מאחרים.