שוב הגענו לעונת הסיכומים. כמיטב המסורת, משתף 100 אייטמים שפרוסים ע”ג ארבעה פוסטים. מתחילים עם 15 הקאברים של השנה. גרסאות כיסוי שאהבתי, ריגשו, חידשו או פשוט עשו טוב על הלב. בסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם.

Aoife O’Donovan – The Lonesome Death of Hattie Carroll
אני מאוד אוהב קאברים לדילן שמבוצעים ע”י קולות נשיים. והשנה אייפה אודונובן עשתה זאת באלבום הטרי שלה, עם קאבר שונה, רך ולעיתים מהפנט בפשטותו לשיר המצוין הזה, והסיפור שמאחוריו.

The Black Keys – I Forgot To Be Your Lover
לא עפתי על האלבום החדש של הבלאק קיז, אבל ממש שמחתי לשמוע בו את הגרסה שלהם לשיר הזה של ויליאם בל הענק. שאחראי גם על You Don’t Miss Your Water והרבה בלאדות סול. הגרסה של הקיז מזכירה לי קצת צדדים יותר מגניבים שלהם מתחילת הדרך.

Bruce Springsteen – She Don’t Love Me Now
מתוך אלבום המחווה הנהדר שיצא השנה לשירי ג’סי מאלין, שהגעתי אליו טיפה באיחור (ותודה לחבר קוואמי על ה-Heads up). יש שם לא מעט אמנים וקטעים מעולים, אבל הלכתי כרגע על הביצוע המרגש הזה של ספרינגסטין.

Dolly Parton – Southern Accents
אחד הקאברים שהכי ריגשו אותי השנה. דולי פרטון מבצעת את השיר הקרוב ללב הזה של טום פטי. קרה במסגרת אלבום המחווה של Petty Country וזה ללא ספק מרגעי השיא שם. כולל הוידאו-קליפ היפהפה שלו והמחוות לטום.

בשנת 2009, אחרי הרבה שנים של דיבורים ותכנונים, יצאה סוף סוף קופסת הארכיון הראשונה של ניל יאנג. הוצאה שפתחה את הדלת לארכיון הענק של יאנג ושחרור כל המוזיקה בקריירה שלו מתחילת הדרך. הקופסה ההיא התמקדה בשנים 1963 עד 1972. ההתלהבות בזמן אמת ירדה מעט אחר כך, כאשר לקח המון זמן עד שמארז הפולו-אפ שלה הגיע גם הוא.

לקח 11 שנים עד שב-2020 שוחררה קופסת הארכיון המצופה השנייה שמכסה את השנים 1972 עד 1976. ובניגוד לציפייה הקודמת, הפעם לקח 4 שנים בלבד עד שנחת החלק השלישי המאסיבי, מה שקרה בשבוע שעבר עם קופסת הארכיון השלישית והשנים 1972 עד 1987 בקריירה של יאנג.

עם 17 חלקים ו-14 שעות של מוזיקה, המארז הטרי בסדרת הארכיון הוא משמעותית הגדול ביותר עד כה. מה גם שהוא מכסה לא מעט תקופות שונות בציר הזמן של ניל יאנג. כרגיל, עם שירים שמעולם לא ראו אור קודם לכן, אלבומים שנגנזו, הופעות שלא נשמעו והרבה פנינים וקטעים נדירים לחובבי ומעמיקי המוזיקה של ניל.

לכבוד יציאת Archives Vol. 3 הקדשתי מהדורת 3 שעות של הרמוניה דרומית לקופסת הארכיון השלישית. עם נבירה עמוקה במארז והתקופות שלו והקטעים הכי מעניינים מתוכו לדעתי האישית. ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה וגם פה:

פלייליסט:

דיקי בטס הלך לעולמו אתמול. ממש לא מזמן ציינתי לו פה יום הולדת 80. תמיד היה מבחינתי אחד הגיטריסטים הגדולים ביותר. לפני כמה שנים עבר שבץ ואז תאונה שהכניסה אותו למצב קריטי. סבל הרבה מבעיות בריאות, אבל איכשהו קם והמשיך. הפעם הוא נכנע ועזב את העולם הזה עם המון חשמל, סולואים וג’אמים מופלאים של גיטרות לאורך כל הקריירה שלו.

הוא היה אחד מהחברים המקוריים של ה-Allman Brothers כמובן. עכשיו ג’יימו המתופף הוא השריד האחרון מהליין-אפ המקורי של תחילת הדרך בסוף שנות השישים. דיקי שיתף פעולה עם כל שלושת הגיטריסטים הענקים האחרים של האולמנים בתחנות השונות של הלהקה. לצד דוויין אולמן עד מותו המוקדם, שאחרי מותו דיקי בלט הרבה יותר בכתיבת השירים ובתור הגיטריסט הבכיר בהרכב.

הוא היה שם גם בתקופת הקאמבק בסוף שנות השמונים והתחייה המחודשת הפשוט מופלאה של האולמנים בשנות התשעים, לצד וורן היינס. בכל הזמן הזה הוא המשיך ליצור ולהיות אחראי על שורת שירים נהדרים. וגם הספיק להיות לצד דרק טראקס בתקופה קצרה ב-1999/2000, לפני שפוטר מהלהקה אחרי סכסוכים רבים עם גרג אולמן.

בטס אחראי על המון קטעים ושירים כ”כ טובים של האולמנים. גם מוכרים ומייצגים מאוד, וגם פחות מוכרים אך לא פחות טובים. כאלה שבחלקם מאזינים אולי אפילו לא מודעים לכך שהשם שלו חתום עליהם, או לא שמעו, כי הם נמצאים באלבומים פחות מוכרים. וגם בקריירת הסולו שלו יש יופי של דברים, גם מעבר לסולו הראשון של 1974.