ספיישל Empire Burlesque

בקיץ של 1984, אחרי סיום סיבוב הופעות באירופה, בוב דילן נכנס לאולפן בשביל תחילת ההקלטות לאלבומו הבא. זה היה אלבום עם סאונד קצת שונה, מכוון לצלילים של האייטיז, שעבר בין כמה אולפנים וכלל לא מעט אורחים. בסופו של דבר הוא הושלם ויצא ביוני של 1985, השבוע לפני 40 שנה. אלבום ששמו Empire Burlesque.

בוב דילן Empire Burlesque

עם השפעות מהוליווד הישנה, שירים שהופקו בשביל הרדיו של אמצע האייטיז וחוסר להיט באמת גדול, “Empire” לא נחשב מההוצאות הטובות של דילן ע”י המעריצים. הרבה לא ידרגו אותו גבוה בדיסקוגרפיה, אלא ההפך. אבל ניסיתי לשפוך לא מעט נקודות אור מוזיקליות עליו, עם ספיישל שכולל גם את צדדיו הטובים והיפים.

ספיישל Devils & Dust

אחרי סיבוב ההופעות הארוך של The Ghost of Tom Joad, ברוס ספרינגסטין הושפע מאוד מהסגנון ואווירת הסולו-אקוסטית שביצע בלייב. כשחזר לבית בג’רזי ב-1997, הוא כתב מיד עוד שורה יפה של שירים אינטימיים ומופשטים. בסופו של דבר הוא לא שחרר אותם לאוויר העולם ודחה את הרעיון להוציא שני אלבומי סולו ברצף.

רק מספר שנים אחר כך, ב-2003, הוא החליט לחזור לאותם שירים, ויחד עם המפיק הנהדר ברנדן אובראיין הוא יצר דרכם את האלבום Devils & Dust שיצא בסוף חודש אפריל של 2005. אלבום שתפס את ספרינגסטין בארה”ב שעדיין פגועה מ-September Eleven ובמהלך שנת בחירות שהלכה בכיוון ההפוך מהדחיפה והרצון של ברוס בסיבוב הפוליטי של Vote For Change.

ספיישל בוב דילן Unplugged

כשבוב דילן הגיע בנובמבר של 1994 להקליט את סט ה-Unplugged שלו ל-MTV, התכנית הייתה בשיאה. אחרי הסטים של כוכבי הרגע עם פרל ג’אם, אליס אין צ’יינס ונירוונה, וגם הוותיקים יותר שהיו לפניו, בדמות ניל יאנג, פול סיימון, קוסטלו, ספרינגסטין, מק’רטני ואחרים.

אבל הניצנים של דילן Unplugged כבר היו שם שנה לפני, כשהגיע למועדון קטן בניו יורק בשביל ארבעה סטים מיוחדים לקראת סוף 1993. השירים והסגנון שהיו שם, השפיעו לא מעט על מה שדילן יעשה ב-Unplugged המוכר והנכונות שלו גם להגיע ולהקליט תכנית משלו.

The Sun’s Going Down And The Sky Different Colors 6.4.25

אירוסמית' Toys In The Attic

50 שנה ל-Toys In The Attic של אירוסמית’, פרידה ממייקל הארלי ועוד.

האזינו באתר הקצה ופה למטה:

פלייליסט:

Kathleen Edwards with Jason Isbell – Traveling Alone
Jason Isbell – Good While It Lasted
Ben Nichols – Among The Ghosts
Elton John & Brandi Carlile – The Rose of Laura Nyro
Lucy Dacus – Come Out
Craig Finn – Postcards
Dean Wareham – Yesterday’s Hero
Will Johnson – Unfamiliar Ghost
Benmont Tench – Not Enough
My Morning Jacket – Beginning From The Ending
Brian D’Addario – One Day I’m Coming Home
Aerosmith – Toys In The Attic (Live 2004)
Aerosmith – No More No More (Live 2002)
Aerosmith – Adam’s Apple (Live 1977)
Aerosmith – Round And Round
Aerosmith – Sweet Emotion (Live 1997)
Vetiver – Blue Driver
Michael Hurley – Werewolf
Michael Hurley – The Sun Is Slowly Sinking
Michael Hurley – O My Stars
Neal Casal – The Portland Water
Michael Hurley – Hog of the Forsaken
Michael Hurley – Slurf Song
Michael Hurley – Little Blue River

אהבתם? שתפו את זה:

פרידה ממייקל הארלי

הגיעה הידיעה היצובה שמייקל הארלי נפטר בגיל 83. הארלי היה מוזיקאי נפלא שהתמקד בפולק משובח, כתיבה יפה וסיפורית. שחרר את אלבום הבכורה ב-1964 ואז מתחילת הסבנטיז עד לפני ארבע שנים, הוציא שלל אלבומים ללא הפסקה, רובם מעולים.

אישית הכרתי את המוזיקה שלו לראשונה ב-2008, וזה קרה בעקבות אלבום הקאברים המצוין של Vetiver שיצא דאז. הוא כלל את הגרסה שלהם ל-Blue Driver של הארלי, שמיד דחפה אותי לדעת מאיפה המקור, ומשם נכנסתי לעולם הצבעוני שלו. עם Hi Fi Snock Uptown ממנו לקוח השיר המקורי, ואיתו Armchair Boogie (שמופיע על עטיפת האלבום של Vetiver, שהיא גם אחת האהובות עליי Ever).

ספיישל A.M

וילקו AM

לקראת סוף שנת 1993 שוחרר Anodyne, אלבום האולפן האחרון של ההרכב המעולה Uncle Tupelo. זה שכלל את שני הכותבים והמנהיגים שלו; ג’ף טווידי וג’יי פרר. אחרי שחתול שחור עבר ביניהם, הלהקה התפרקה רשמית. במהלך 1994 שני המוזיקאים הנהדרים הללו התחילו פרויקטים חדשים.

פרר חיפש מוזיקאים חדשים שאיתם הקים את Son Volt. מצד שני, טווידי לקח איתו את חברי Uncle Tupelo הנותרים והקים איתם להקה חדשה משלו. השם שלה היה Wilco. אחרי סשנים והקלטות בקיץ של 94, אלבום הבכורה של וילקו היה מוכן ושוחרר בסוף חודש מרץ של 1995. האלבום הזה הוציא לדרך קריירה ארוכה של להקה שנמשכת עד היום. להקה שצמחה מההריסות של Uncle Tupelo והפכה עם השנים את וילקו לאחד ההרכבים האהובים והמוצלחים במהלך החצי השני של שנות התשעים ולתוך המאה ה-21.

ספיישל Southern Accents

טום פטי Southern Accents

כשטום פטי וה-Heartbreakers החלו לעבוד על אלבומם השישי, הרעיון המקורי היה ללכת אחורה. פטי רצה לגעת יותר בשורשים וההשפעות עליו ואפילו חשב להקליט אלבום אקוסטי שירד מן הפרק די מהר. אבל הקונספט נשאר במחשבה והכתיבה, עם השפעות מהדרום, האימאג’ים שקשורים אליו והמקום ממנו פטי והבסיס של הלהקה מגיעים – גיינסוויל, פלורידה.

הקונספט והאווירה הכללית הדרומית של האלבום בסוף לא הושלמה עד הסוף, כשנכנס לתמונה דייב סטיוארט מיורית’מיקס, שעזר בכתיבת שלושה שירים, שהם שליש מהאלבום, והשפיע על הסאונד הכללי שלהם. לבסוף, האלבום שהושלם ויצא ב-26 במרץ 1985, לא היה כולו באווירה הראשונית שלו, במיוחד עם שישה שירים שהושארו בחוץ שיכלו להביא לו את הקונספט השלם אם היו נכנסים במקום שיריו של סטיוארט.

ספיישל Bringing It All Back Home

בוב דילן Bringing It All Back Home

אחד השינויים הגדולים והמוכרים ביותר בעולם המוזיקה החל בתחילת 1965, כשבוב דילן החליט להרים גיטרה חשמלית בשביל הקלטות אלבומו החמישי. אחרי המפגש עם הביטלס, התרחקות מג’ואן באאז וסצינת הפולק בה הפך לכוכב הראשי, המפגש עם המוזיקאי ג’ון פ. האמונד והמעבר לוודסטוק, הוא עבר גם לרוקנ’רול, אבל לא ב-100%.

האלבום Bringing It All Back Home הוא בחציו חשמלי, עם שירים חדשים ונגני ליווי, וחציו השני שמר על טהרת הפולק, עם מספר שירים נפלאים בקטלוג של דילן. המעבר הזה והשילוב יצרו את אחד מאלבומי הפולק-רוק הגדולים של דילן, שבמקום שירי מחאה, כתב יותר על רומנטיקה וסיפורים בשילוב ליריקה פואטית ופתוחה לפרשנויות שונות.

Will You See Me In The Afterlife? 16.3.25

ג'ק ווייט לונדון

תכנית סיכום הגיחה המוזיקלית, עם החוויות ורגעי שיא אישיים מההופעות של ג’ק ווייט, ההולד סטדי ושרון ואן אטן.

ניתן להאזין באתר הקצה וגם פה:

הרמוניה דרומית 16.3.25 – Will You See Me In The Afterlife?


ספיישל Mad Season

כשמייק מק’רידי יצא מגמילה ב-1994, הוא הקים טריו עם הבאסיסט ג’ון בייקר סאונדרס והמתופף ברט מרטין. הם החלו לכתוב מוזיקה ואז מק’רידי צירף אליהם גם סולן שיכתוב מילים – את ליין סטיילי, במחשבה שגם סביבת הגמילה הזו תעזור לו.

יחד הם הקימו לבסוף את Mad Season. סופר גרופ מסיאטל שכוללת חברים מפרל ג’אם, סקרימינג טריז ואליס אין צ’יינס. עם האורח מארק לאנגן ואיש הסאונד של פרל ג’אם על ההפקה, הם שחררו אלבום אחד ויחיד ב-1995. קראו לו Above, והוא ייצג סאונד של תקופה בתוך פרויקט צדדי וחד-פעמי.