היום בדיוק לפני 50 שנה טים באקלי הקליט את מה שעד היום נחשב האלבום האהוב עלי שלו. אלבום ההופעה ששוחרר תחת השם:
Dream Letter: Live in London 1968
זה היה ב-7 באוקטובר 1968. בדיוק באמצע התקופה הכי טובה מבחינתי של הקריירה הקצרה שלו שנעצרה ונעלמה אחר כך בגיל 28. אחרי האלבום השני Goodbye and Hello וכשנה לפני Happy Sad. שני אלבומים שגם מיוצגים פה נורא יפה במספר קטעים. ההופעה הזו הייתה מהדברים הממש ראשונים ששמעתי של באקלי ולמעשה שימשה כפתח שלי אל שתי קריירות; זו של טים באקלי וגם זו של פרד ניל.
את המוזיקה של פרד ניל התחלתי להכיר בגלל החשיפה פה לגרסה של באקלי ל-The Dolphins הנפלא. זו גרסה שתמיד עלתה אצלי על המקור ועד היום היא האולטימטיבית לשיר הזה אם שואלים אותי. לא גרסת האולפן, לא המקור, לא ביצועים אחרים. רק זו מתוך Dream Letter.
זה רק רגע קסם אחד מתוך אלבום כפול שמלא בטים באקלי במיטבו. עם לא מעט ביצועים ארוכים לשירים, קטעים אקספרימנטליים ושימוש מושלם בגיטרת 12 המיתרים ההיא. ההופעה הזו הוקלטה אמנם ב-68, אך אלבום ההופעה הרשמי שוחרר רק ב-1990. הוצאת פוסט-מוות די מאוחרת, אך כ”כ חשובה בשבילי.