ב-9 בפברואר 1970 שוחרר Morrison Hotel, האלבום החמישי של The Doors, זה שהחזיר אותם לסאונד הבלוז הפסכידלי היותר בסיסי ומעולה של הלהקה. זה קרה אחרי הסאונד היותר ניסיוני וג’אזי של קודמו, The Soft Parade ושנת 1969 שהיתה לא קלה ללהקה וראתה את ג’ים מוריסון מסתבך ונכנע יותר ויותר לאלכוהול. מוריסון הוטל מבחינתי החזיר את ה-Doors לאיזה שיא מוזיקלי חדש וגם תמיד היה האלבום האהוב עלי שלהם.
בתקופה האחרונה עוברת מין רשימה כזו בפייסבוק של בחירת 10 האלבומים שהכי השפיעו עליך בתור נער, בשנות העשרה. לא תמיד אני משתתף בדברים האלה, אבל אם כבר כן, אז שיהיה עם טיפה יותר תוכן ועומק עם תוספת מילים. אז החלטתי לבחור עשרה אלבומים שמייצגים בשבילי את תחילת החיבור הרציני עם מוזיקה, בגיל 15 עד 19. זו כנראה תהיה הרשימה הכי לא ניינטיזית לאחד שהתבגר בניינטיז, אבל תמיד (ובמיוחד אז) נמשכתי יותר לדברים אחרים שלא כולם שמעו, או שודרו ברדיו וכדומה. ספציפית גם בתחילת הדרך העמוקה עם מוזיקה, נמשכתי נורא לדברים משנות השישים והשבעים וקצת פחות למה שקורה מסביבי באותו הרגע. למרות שעדיין יש פה נציגים כאלו.