שלושה אלבומים של אמנים אהובים שיצאו בזמן האחרון. שמות מוכרים, צלילים חדשים.

The Hold Steady – Teeth Dreams

חודש שעבר כתבתי על אלבום הבכורה של ה-Hold Steady שחגג בדיוק עשור. באותו הזמן של הציון הזה שוחרר האלבום החדש שלהם – Teeth Dreams, השישי המספר. הוא הגיע אלי קצת באיחור (עיכובים בדואר מעצבנים אותי ממש, במיוחד כשיש אלבומים בדרך שאני מחכה להם נורא). אבל אף פעם לא מאוחר לכתוב. ציפיה לאלבום הזה היתה הארוכה ביותר מכל האלבומים הקודמים, כי ארבע שנים עברו מאז האחרון שלהם, המרחק הכי ארוך בין אלבומים בדיסקוגרפיה של החבורה מברוקלין.

מה יש לנו באלבום החדש? בעיקרון כל מה שטוב ב-Hold Steady, במיוחד בקטעים המחשמלים שלהם עם הליריקה שקצת קשה לתפוס בהתחלה ומבינים ממש טוב כשעוברים על המילים תוך כדי השמיעה השניה (שזה מה שאני עושה בדרך כלל בהאזנות טריות). מהרצועה הראשונה הם מראים שהם חזרו בכל הכוח, שיר אחרי שיר. למעשה יש רגיעה מסויימת רק בסוף האלבום, עם שתי הרצועות האחרונות שלו שיכולות נורא לרגש.

התגעגעתי מאוד לסאונד שלהם וזה מסוג האלבומים שנורא מתאימים לי לקיץ המתקרב. יש בו את הצליל הקלאסי המוכר שיזהה כל מי שמכיר אותם, יחד עם הרעננות שמגיעה אחרי המתנה של ארבע שנים. אצטרך לשמוע אותו עוד כמה פעמים כדי לראות איפה אני מדרג אותו בין האלבומים האחרים, אבל בינתיים כל פעם שאני מסיים אותו, הדקות האחרונות של רצועת הסיום Oaks מביאות לי חשק רב להתחיל להאזין שוב מההתחלה. כאלו סיומים בדיוק אני אוהב.