אני די שבור ומאוד עצוב כרגע. ניל קאסל נפטר. שוק טוטאלי. ניל היה אחד הגיטריסטים והמוזיקאים הכי מוכשרים בסביבה, מהאהובים עלי ביותר וגם אחד האנשים הכי נחמדים שיצא לי לפגוש בעולם המוזיקה.
המוזיקה שלו ליוותה אותי כל הזמן. מה-Cardinals עם ראיין אדמס עד ל-Chris Robinson Brotherhood, ביצ’ווד ספארקס, GospelbeacH (איתם בדיוק סיים להקליט את האלבום המתקרב), Circles Around The Sun, הארד וורקינג אמריקנס, כ”כ הרבה תוספות והופעות אורח באלבומים של אמנים אחרים וכמובן קריירת הסולו היפה שלו. כזושמלאה באלבומים נהדרים וכתיבה שתמיד רציתי שאנשים יכירו. ניל היה פשוט מדהים בכל תחנה בחייו המוזיקליים.
כשנפגשנו ב-2014 בג’קסון, היתה לנו שיחה מאוד ארוכה ומגניבה. הוא היה מלא בחיוכים כל הזמן, על הבמה ומחוצה לה. דיברנו על מוזיקה בכלליות, הטיול שלי דאז בארה”ב, העבודות שלו ודברים אחרים. מאוחר יותר אחרי ההופעה, הוא עמד בחוץ וערך שיחות פתוחות ונדיבות עם כל בן-אדם שהיה שם וחיכה לו. בפתיחות, עם חיוך, כשהוא מביא לכל אחד ואחת את הזמן הפרטי ומודה בהערכה לכולם שבאו לראות אותו בלייב.
כשהייתי צריך ללכת ניל אמר לי שוב שלום, נתן לי חיבוק וכתב לי משהו קטן ויפה על הפוסטר של ההופעה. כתב וחתם:
“Tomer, thanks for making the trip. Shine on, Neal Casal”
