אחרי יציאת האלבום Riot Act ב-2002, פרל ג’אם לקחה את הזמן הארוך ביותר דאז בקריירה שלה עד הפולו-אפ שלו. זה לקח 4 שנים, בהן הלהקה ביצעה מספר סיבובי הופעות (כולל כמה מההופעות המיוחדות וגדולות שלה ב-2003), הגיבה פוליטית למלחמה של ארה”ב פוסט-11/9 ונכנסה בסוף לאולפן עם מוזיקה לא גמורה ועבודה על מגוון שירים חדשים.

התוצאה הייתה אלבום Self Titled, ללא שם, עם עטיפה מוזרה ואבוקדו רנדומלי אחד עליה. אבל התוכן היה פרל ג’אם שחוזרת לתת בראש, עם רוב שירים מהירים, חשמליים וקליטים, כאלו ששאבו מהאווירה של Binaural והתערבבו עם השפעות הניינטיז. האלבום הזה יצא לפני 20 שנה וגם כעת אני חושב שהוא האלבום הממש טוב האחרון של החבורה.