אחרי שחרור אלבום הבכורה ב-1999, My Morning Jacket המשיכה לצבור לעצמה עוד קהל ומאזינים. היא עדיין הייתה להקה די קטנה שממתינה לפריצה גדולה, אבל הזמנה להופעות בבלגיה והולנד בשנת 2000 עזרה להם להתחיל משהו גם מעבר לאוקיינוס, וכשחזרו הביתה המשיכו להופיע יותר מחוץ לקנטאקי ולקבל יותר תשומת לב בחוף המזרחי של ארה”ב.

בנוסף ג’ים ג’יימס המשיך לכתוב עוד שורה ארוכה של שירים חדשים. כל זה הוביל אותם בשנת 2001 למדרגה הנוספת עליה דרכו בדיסקוגרפיה. עם אלבום שני שהוא גם פולו-אפ ישיר בסגנון ואווירה לבכורה של The Tennessee Fire, אבל גם שאפתני יותר. עם כמה שירים יותר מורכבים ונסיוניים ועם אלבום של שעה ורבע שעד היום הוא עדיין הארוך ביותר שלהם בדיסקוגרפיה. לאלבום הזה קוראים At Dawn והשבוע הוא חוגג 20 שנה ליציאתו.

לכבוד ציון הדרך ובהמשך לספיישל על אלבום הבכורה ששידרתי לפני שנתיים, הגעתי שוב לאולפן הקצה ביום כשכולי My Morning Jacket והקדשתי את השעתיים של הרמוניה דרומית לספיישל 20 שנה ל-At Dawn. האלבום הכי Underrated מבחינתי של הלהקה (אולי יחד עם Evil Urges) שמכיל כמות אדירה של שירים מצוינים, שהרבה מהם לא זכו לאהבה וההערכה הגדולה בזמן יציאתם.

להאזנה לספיישל אפשר להגיע לאון דימנד באתר הקצה וגם לדף המיקסקלאוד שלי ופה למטה:

פלייליסט: