אחרי החתימה עם חברת גפן בתחילת האייטיז, ניל יאנג פזל לכל מיני ז’אנרים מוזיקליים שלא ממש אהבו אצל הלייבל, בלשון המעטה. יאנג הוציא תחתם אלבום אלקטרוני בדמותו של Trans ואז את אלבום הרוקבילי Everybody’s Rockin. אלבומים לא מסחריים בעליל.
הרצון של יאנג אחריהם היה לשחרר אלבום קאנטרי, רעיון שגם כן לא נתפס יפה אצל גפן, שאפילו הגישו נגד יאנג תביעה ולא מימנו לו זמן אולפן. אבל יאנג היה נחוש לעשות את שלו, עם קונספט וסגנון שכבר התבשל אצלו ב-1983 עם הקלטות ורעיון ל-Nashville Album שיראה את ההשפעות השורשיות הללו עליו.
