לואל ג’ורג’ תמיד היה מהאמנים היותר אהובים אצלי שמתו מוקדם מדי. הוא היה המנהיג והכותב הראשי של Little Feat, מההרכבים האהובים עלי משנות השבעים. הרכב ששילב רוק דרומי יחד עם בלוז, בוגי וג’אז. לקח אמריקנה וקאנטרי, טבל אותם בביצות של קליפורניה והוציא אותם החוצה במרקם אחר, מחוספס יותר וחדש, עם רבדים מוזיקליים שהפכו את ליטל פיט להרבה יותר מלהקת Southern-Swamp Rock.

הם שחררו שורה של אלבומים מעולים בגלגול הראשון האדיר שלהם בסבנטיז. במיוחד הרביעיה הראשונה, בנוסף לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר מבחינתי מאותו עשור ובכלל – Waiting For Columbus. לואל ג’ורג’ מתחילת הדרך היה הכותב הראשי, אחראי על רוב הקולות, כל הגיטרות בערך, מפוחית וגם על ההפקה של חלק מהאלבומים. הבולטים לצידו היו הקלידן הנפלא ביל פיין (שניגן עם גדולים אחרים, בין השאר ב-For Everyman של ג’קסון בראון ו-Pieces of the Sky של אמילו האריס באותו העשור) ומאוחר יותר גם פול ברייר. באלבומים המוקדמים הצטרף אליהם גם הפדל-סטיל האדיר של סניקי פיט קליינאו.

ג’ורג’ כתב הרבה מהשירים הקלאסים של ליטל פיט, במיוחד באותם אלבומים מופתיים ראשונים. שירים קרובים לליבי כמו Willin’,  Trouble, Roll Um Easy, Dixie Chicken ורבים אחרים. בשנת 1977 הוא החל להתרחק מההרכב, גם עם בעיות בריאותיות והרבה בגלל שינויים בסגנון והכנסת עניין הג’אז והפיוז’ן למוזיקה שלהם באופן מאוד בולט עם האלבום Time Loves A Hero ששוחרר באותה שנה. קרוב לזמן בו הם הקליטו את Waiting For Columbus. בשנה לאחר מכן הוא התחיל להקליט איתם אלבום אחרון ועזב.