אפשר להגיד שחודש יולי היה עמוס במיוחד עם הוצאות חדשות. אלבומים שציפיתי להם וגם כמה וכמה דברים שהגיעו בהפתעה או ללא התראה מוקדמת. הרבה מוזיקה חדשה להאזין לה. הנה 11 הוצאות שבלטו לי החודש, עם אלבומי אולפן וגם כמה הוצאות מיוחדות. בהמשך לסיקור אלבומי 2020 של הבלוג.
Courtney Marie Andrews – Old Flowers
חיכיתי נורא לרגע שבו אאזין לכל האלבום החדש של קורטני מארי אנדרוז. אלבום שאיכשהו כבר אהבתי עוד לפני ששוחרר. נשמע קצת מוזר, אבל פשוט ידעתי והרגשתי. כי כל סינגל שהיא שחררה מתוכו בחודשים האחרונים, חדר לי ישירות ללב. כתבתי על קורטני בבלוג לפני שנתיים כשהיא היתה אצלי בסיכום שנת 2018 עם האלבום May Your Kindness Remains. לא הרבה אחר כך, היא עברה פרידה מבן-הזוג והבאסיסט הצמוד שלה לאחר יחסים של כמעט עשור.
האלבום Old Flowers הוא פס הקול לשיברון והשלבים שמגיעים איתו אחרי כזה דבר. הוא אלבום פרידה מובהק, אחיד ומלא בליריקה וצלילים שיכולים להפנט ולצמרר מאזינים שנמצאים ב-Mood הנכון, או מבינים נורא את מה ששומעים. בין אם זה מקרה טרי, משקעי עבר או סתם תקופה מכילה כזו. אצלי הוא מאוד הובן. הבסיס והאווירה שלו הגיעו אלי בזמן מתאים. במיוחד עם הרבה משפטים מדויקים ועוד יותר במיוחד כשהוא מגיע משביל ההשפעות של אמילו האריס המוקדמת, עם קצת ג’ני לואיס שנפגשים בפינת River של ג’וני מיטשל.
קטעים כמו If I Told ו-How To Get Hurt (שהפך לאחד משירי השנה שלי) וחבריהם נכנסו לי מתחת לורידים. הם דוגמאות מובהקות לחלק מהלב של האלבום הזה. לב מדמם ויפה שהתגלה בשלמותו החודש וכנראה גם ימשיך להיות פה לצידי בהמשך השנה הקשה הזו. מומלץ במיוחד לרגשות טריים\פגועים ולזקוקים למילים מנחמות או מבינות אחרי אגרוף מטפורי ללב. ישן או חדש.
How You Get Hurt
If I Told
Samantha Crain – A Small Death
מה שאני נורא אוהב בכל המוזיקה החדשה של 2020 (שזה הדבר היחיד בערך לאהוב בשנה הזו), זו כמות הקולות הנשיים שמגיעים איתה. תמיד יש אצלי המון מוזיקאיות שאני מביא להן במה, אבל נראה שהשנה זה אפילו יותר מהרגיל. מלא אלבומים יפים ואהובים של מוזיקאיות מוכרות או חדשות, עם הוצאות משובחות שנורא בולטות לי.
עוד אחת כזו, היא סמנת’ה קריין עם אלבומה הטרי A Small Death. על סמנת’ה כתבתי גם כן מספר פעמים בעבר (והיא אפילו תפסה אצלי את המקום השלישי בסיכום 2015). כבר הרבה זמן שידוע שהאלבום החדש בדרך ולפני כמה חודשים נחשפתי אליו ממקום די מיוחד. כשראיתי את סמנת’ה בלייב בחודש מרץ האחרון, בכנסיה קטנטנה בלונדון. זו היתה אחת ההופעות האחרונות שראיתי כרגע נכון לעכשיו, שניה לפני שטירוף הקורונה הכה פה ברצינות.
בערב ההוא היא ביצעה מלא שירים חדשים. למעשה הציגה את כל האלבום החדש בלייב בתוך הסט-ליסט. היה מעניין לחזות לראשונה בשירים הטריים. אהבתי אותם ממש בלייב וזה הביא לי הרבה ציפיה לשמוע את כולם בגרסת האולפן באלבום. היה כיף נורא לגלות אותם מחדש. יש לא מעט יופי באלבום הזה, שהחזיר לי בגדול את המוזיקה של קריין אחרי כמה וכמה שנים. השם של האלבום מגיע מכל מיני רגעים קטנים בחיים שמורידים אותך למטה. לאו דווקא אירוע אחד גדול. כמו שלוש תאונות הדרכים שהיא עברה בזמן קצר ב-2017 יחד עם כל מיני Downers קטנים אחרים בחיים. כאלו שמוזכרים גם בשיר Joey.
זה משהו שאני לגמרי יכול להתחבר אליו. כל הרגעים הללו, שיוצרים תקופה או הרגשה כללית. במיוחד בימים אלו. סמנת’ה מגישה את הכל בהמון יופי, שהרבה ממנו לא ממש עצוב, אלא פשוט נמצא שם. וזה נהדר.
Pastime
Joey
My Morning Jacket – The Waterfall II
כמה חיכיתי לאלבום הזה, שהגיע החודש בהפתעה פתאום. לאחר חמש שנים, My Morning Jacket סוף סוף הודיעו ושחררו רשמית את The Waterfall II. במשך תקופה ארוכה אחרי צאת The Waterfall (מקום חמישי בפוסט אלבומי השנה של הבלוג 2015), הלהקה אמרה שיש לה מספיק חומרים לאלבום נוסף מהסשנים הללו. תמיד היה נראה שהנה זה קורה ובסוף נדחה ונדחה. עד עכשיו, כשאלבום ההמשך הזה שוחרר.
יש הרגשה של כמה קטעים שהם באמת Outtakes, אבל רובם המוחלט נהדרים. יש כאן אווירה די אחידה, חלומית ו-Mellow. מספר שירים כבר הכרתי לפני כן, כמו Magic Bullet שבוצע מספר פעמים בודדות בהופעות ונשמע נהדר בגרסת האולפן. נמצא פה גם The First Time, שיר ש-MMJ ביצעו פעם אחת וג’ים ג’יימס גם ניגן באחד הפרקים של הסדרה Roadies של קמרון קרואו. או השם שהכי מפתיע מבחינתי באלבום – Welcome Home. שיר של הלהקה ששוחרר רשמית כבר לפני תשע שנים ב-EP של iTunes Session. כנראה הוא התאים להם והם חזרו אליו בשביל הסשנים של The Waterfall והנה הוא קיבל עכשיו מקום באלבום אולפן, איזה בית שמתאים לשמו.
הקטע האהוב עלי כרגע הוא Wasted, עם הרבה ג’אם, גיטרות וסאונד סטונרי\מרחף אדיר. Still Thinking נשמע כמו הביץ’ בויז על אסיד, שזה אחלה, במיוחד כל החצי השני שלו, ו-Feel You הוא עוד שיר נפלא שנשמע כאילו נלקח מהאלבום Gentle Spirit של ג’ונתן וילסון, וזו מחמאה אדירה אצלי. ללהקה יש עוד חומרים חדשים לגמרי לאלבום נוסף, אבל בינתיים אני שמח שהחלק השני שוחרר כדי להנעים את האוזניים עד שזה יקרה (או עד שאוכל לראותם שוב בהופעה, שזו יכולה להיות המתנה ארוכה).
Wasted
Feel You
S.G. Goodman – Old Time Feeling 
לאורך השנים בבלוג תמיד שמחתי לכתוב על אלבומי בכורה של אמנים, ואז להמשיך לעקוב ולראות את ההתפתחות שלהם. היו אצלי כל מיני כאלו שהפכו לשמות יחסית מוכרים. אני חושב שאלבום הבכורה והגילוי החדש שהולכים להיות הפייבוריטיים שלי השנה, מגיעים ממוזיקאית העונה לשם S.G. Goodman. יוצרת שמגיעה גם מהמקומות הקטנים הללו, של אמריקה בצד הדרך. הפעם מדובר על מארי, קנטקי.
גודמן קול נשי צעיר שלא פוחד להגיד כל מה שבראש שלו, או שלה, ויצרה אחלה של בכורה שנעה בין רוקנ’רול-פולק-ניסיוני של ה-American South וכל מה שמסביב. יליד קנטקי גאה אחר שכתבתי עליו לפני רגע, ג’ים ג’יימס, הוא זה שהפיק לה את האלבום ומרגישים גם מדי פעם את הנגיעות שלו. כאלו שעוזרות להוציא לדרך קריירה באופן מאוד חיובי. לגודמן בהחלט יש את הפוטנציאל להיות עוד שם קטן שיפרוץ גבוה. בינתיים אני נהנה מהצעד הראשון שלה והצלילים שמניעים אותו.
The Way I Talk
Old Time Feeling
Margo Price – That’s How Rumors Get Started
לפני ארבע שנים מרגו פרייס פרצה בענק עם אלבום הבכורה שלה. היא הביאה עוד הרבה יופי חדש לעולם הקאנטרי-פולק-אמריקנה. שנה לאחר מכן היא הכתה בברזל המוזיקלי שלה בעודו חם עם אלבום שני. אבל אז עצרה רגע לנשום אחרי ההתחלה המטורפת והמוצלחת. שלוש שנים עברו והיא חזרה עכשיו עם אלבומה השלישי. אלבום שהיה שווה את הזמן שחלף. אני חושב שזה האלבום הכי מהנה שלה עד כה, יש בו גם כמה אלמנטים יותר בולטים במוזיקה מאשר קודמיו. מי שתרם לכך הוא סטרג’יל סימפסון שאחראי על ההפקה. הנשק הסודי שפרייס צירפה לעבודה על האלבום.
איתו ועם שורת נגנים נהדרת שכוללת בין השאר את בנמונט טנץ’, הקלידן האהוב של ה-Heartbreakers, היא הכניסה טיפה יותר סאונד חזק\אחר וקצב לשירים והצלילים. התוצאה הסופית של That’s How Rumors Get Started היא מספקת נורא והחזירה את מרגו פרייס כפי שנורא שמחתי לשמוע אותה. אולי בתחנה חדשה ומעט שונה בקריירה העדיין צעירה שלה.
Heartless
That’s How Rumors Get Started
The Jayhawks – XOXO
אני נורא אוהב את מה שהליין-אפ הנוכחי של הג’ייהוקס עושה. זה שרץ כבר כמה שנים בתור רביעיה הכוללת את גארי לוריס, מארק פרלמן, טים אוריגן וקארן גונטברג. כולם בהרכב מתחילתו, או לא מעט שנים, אבל מאז שהם פועלים כארבעה חברים בלבד, נהיה איזה דף נקי חדש בהרכב. אותו אחד שנמצא פה כבר מעל שלושים שנה.
מה שאהבתי איתם באלבומים האחרונים, זה שכל אחד מכיל את הסאונד הקלאסי של הלהקה יחד עם משהו טיפה אחר. אם זה סאונד יותר ניסיוני ב-Paging Mr. Proust של 2016 או לקחת שירים שהקליטו לאחרים ולחזור אליהם ממקום שונה וחדש ב-Back Roads and Abandoned Motels שיצא לפני שנתיים. הפעם ב-XOXO יש דגש על אותה רביעיה והמיצוי של כל החברים, כאשר לראשונה כל חבר בלהקה מייצג שירים שכתב וגם שר אותם. זו חלוקה ממש יפה שמביאה עוד תחנה חיובית בדיסקוגרפיה והקריירה הארוכה של הג’ייהוקס, שאני כ”כ שמח שעדיין ממשיכה.
This Forgotten Town
Looking Up Your Number
Gillian Welch & Dave Rawlings – All The Good Times
הזמן בסגר עשה רק טוב לגיליאן וולש ודייב רולינגס מסתבר. לפחות יצירתית. הם מצאו בבית מכשיר הקלטה ישן עם סלילים והשתמשו בו בשביל הקלטות ביתיות לכל מיני קאברים. כאלו שהם שחררו בהפתעה גמורה באלבום הזה, שהגיע ללא התראה מוקדמת. יש פה גרסאות נורא יפות לשירים של אחרים, בין השאר אליזבת’ קוטן, ג’ון פריין ושני קאברים לבוב דילן (עם בחירות מצוינות של Señor וה-Outtake של Abandoned Love, שהרחבתי עליו גם לא מזמן).
גיליאן ודייב תמיד הצטיינו בקאברים ולהפוך כל שיר לגרסת פולק פשוטה ויפה רק עם שניהם. הדבר שתמיד אהבתי אצלם. הפשטות המקסימה הזו, שנמצאת גם כאן לאורך המתנה הביתית הספונטנית הזו. מה גם שזו לא היתה המתנה היחידה מהם בחודש החולף.
Oh Babe It Ain’t No Lie
Señor
Gillian Welch – Boots No. 2: The Lost Songs Vol. 1
זו המתנה השניה שקיבלנו עכשיו ממחנה גיליאן את דייב. הוצאת הארכיון השניה של גיליאן וולש, ארבע שנים אחרי ההוצאה שאיגדה את ההקלטות מסביב לאלבום הבכורה שלה, Revival. הפעם ההוצאה החדשה מחולקת לשלושה חלקים, עם לא פחות מ-48 שירים שהוקלטו בין השנים 2001 ל-2003, בתקופה בין האלבומים Time The Revelator ל-Soul Journey. החלק הראשון הטרי כולל את 16 השירים הראשונים וזה תענוג גדול להאזין להם.
כולם שירים שמעולם לא שוחררו או נשמעו ומסירים מהם עכשיו את האבק. עברו כבר תשע שנים מאז אלבום הסולו האחרון של גיליאן ואני מת שהיא תשחרר עוד אחד. אך בינתיים הוצאות ארכיון כאלו לגמרי יספקו אותי עד שזה יקרה. כיף גדול שהיא פתחה את הארכיון וגם כנראה בזכות הזמן הפנוי כרגע בתקופת הקורונה, שגורם לה לנבור בו ולהשקיע. מצפה כבר לשני החלקים הנוספים עם השירים האבודים של Boots No. 2.
Blind On The Inside
First Place Ribbon
Howlin’ Rain – Lost at Sea: Rarities, Outtakes & Other Tales from the Deep
אם מחפשים איזה Silver Linning קטן בתקופת הקורונה והקושי של האמנים ללא הופעות וקהל, אלו הוצאות חדשות של מוזיקה לאו דווקא חדשה. כמו הארכיון של גיליאן. יצאו המון כאלו לכבוד ימי המכירה החשובים של Bandcamp, שהופכים ימי שישי ספציפיים לאירוע לאמנים ומעבירים את כל אחוזי ההכנסות אליהם למשך 24 שעות. לא מזמן ביום כזה Howlin’ Rain ואית’ן מילר שחררו את Lost At Sea. הוצאה מגניבה שמאגדת מלא חומרים שלא יצאו בעבר. אם אלו Outtakes, הקלטות לייב ושירים שהיו עד עכשיו בכספת. יש פה אחלה של דברים. מומלץ מאוד לכל חובב של הלהקה וגם של הפרויקטים השונים של אית’ן מילר.
Down A Drain
Shine A Light
GospelbeacH – Once Upon A Time In London
איזה כיף היה לי להאזין להוצאה הזו. אלבום הופעה רשמי ראשון של GospelbeacH שהוא גם ממש קרוב לליבי. הם שחררו פה את ההופעה שלהם ב-1 במרץ האחרון, בפאב ששמו The Betsey Trotwood בלונדון. אני הייתי בהופעה הזו, שהתקיימה במקום קטנטן, עם רשימת מוזמנים בלבד והציגה טריו של GospelbeacH בסט קצת יותר מופשט, אקוסטי-חשמלי. זו היתה ההופעה האחרונה שלהם בטור האירופאי השנה והם סיימו את זה בצד אינטימי ומיוחד.
בדיעבד זו גם היתה ההופעה האחרונה שלהם להמון זמן וגם אחת ההופעות האחרונות שאני הספקתי לראות, כמו עם סמנת’ה קריין מקודם. לפני שחזרתי ארצה וכל השיט התחיל. מעבר לקטע המגניב של ההופעה עם הסגנון והמיקום, היתה בערב הזה גם המון אהבה לניל קאסל. עם דקת דומיה ומחיאות כפיים והתלהבות ויופי דרך סיפורים ושירים שניל היה חלק בכתיבתם באלבום האחרון של הלהקה. בנוסף גם היה ביצוע ל-Freeway To The Canyon של ניל שריגש אותי נורא לראות שם מולי ולשמוע שוב בהוצאה הרשמית.
אין שירים ששוחררו כסינגלים, אז הנה טיזר ואפשר לרכוש את האלבום דיגיטלית כאן. והנה גם הפוסטר המגניב שהוכן להוצאה הזו, עם ניל צופה מלמעלה, כפי שהורגש גם בערב עצמו.
Jeff, Spencer & Sammy Tweedy – Showbiz Kids Soundtrack
לא מזמן יצא הסרט הדוקומנטרי Showbiz Kids בבימויו של אלכס וינטר. סרט נחמד שעוקב אחר תופעת ילדים-שחקנים בהוליווד. אז והיום. מי שאחראים על המוזיקה של הסרט הם בני משפחת טווידי; ג’ף ושני בניו, ספנסר וסמי. הם יצרו יחד אווירה מינימליסטית יפה ששוחררה רשמית בפס-הקול של הסרט. 23 דקות בלבד, עם לא מעט קטעים אינסטרומנטליים קטנים, אבל גם שיר אחד יפה שמתלווה אליהם העונה לשם At A Distance. כזה שנורא מזכיר את Wilco Schmilco, אלבום שהיה על טהרת התמימות והנעורים בזמנו ונורא אהבתי את הקונספט הזה אצלו. משהו שמאוד מתאים גם לאווירה של הסרט, יחד עם העובדה שג’ף טווידי משתף פעולה עם שני הילדים. חמוד מאוד.
At A Distance
If Someone Had Told Me
כל הכבוד על הבלוג.עבודה מצוינת
קריאה מהנה מאוד.המשך בעבודה הטובה!
תודה רבה.
תודה, יוסי. כיף לשמוע. זו השנה ה-11 פה ולא מתכוון לעצור בקרוב 🙂