הבכורה מאלבמה

גל של אלבומים חדשים שאני מחכה להם יצאויוצאים החודש. שניים מהם לגמרי הפכו את החג להרבה יותר מענג אצלי.

Alabama Shakes – Boys & Girls

אחד האלבומים שהכי חיכיתי להם השנה יצא בשבוע החולף, וזה אלבום הבכורה של Alabama Shakes, ההרכב המצויין שמגיע, כמה מפתיע, מאלבמה (יותר ספציפית Athens שבאלבמה. לא להתבלבל עם הסצינה המוזיקלית של Athens שבג’ורג’יה). אני התוודעתי לאלבמה שייקס במהלך השנה שעברה, בזכות ה-Drive By Truckers המקורבים אליהם וכמה מכרים שלי שם מהדרום שהמליצו עליהם בחום. ה-Shakes פירסמו את עצמם בזכות ההופעות ואף הקליטו ושחררו ב-2011 ארבעה שירים ב-EP שתפס די מהר תאוצה ותיאבון לעוד. אז הנה עכשיו יוצאת המנה העיקרית באלבום ראשון שעונה לשם “Boys & Girls”.

המרכיבים של הלהקה הם רוק ו-Soul משובחים בטוויסט מודרני שלדעתי מביא להם משהו קצת אחר. אפשר להגיד שהם יושבים על השורשים של ה-R&B והנשמה הדרומית של וילסון פיקט וארית’ה פרנקלין ולוקחים את זה צעד אחד קדימה. קשה לעשות היום מוזיקה חדשנית, אבל אפשר להוסיף על ההיסטוריה וההשפעות טאץ’ שהופך את המוזיקה שלך למשהו שמעורר שוב את חוש השמיעה בסקרנות ונותר מעניין. ומעולה. וזה בדיוק מה שהאלבמה שייקס עושים.

פורטלנד, ממפיס וד”ש מסן פרנסיסקו של 68

השבוע ביליתי עם שלושה אלבומים חדשים שיצאו מוקדם יותר החודש. מנסה להספיק לכתוב עליהם שתי מילים שניה לפני שעוברים לאפריל.

Lucero – Women & Work

אז זה האלבום החדש של לוסרו, אחלה הרכב מ-ממפיס, טנסי. להקה שלא יודע כמה מכירים בארץ. אלו חבר’ה שמשוייכים נורא לסאונד של הדרום עם “אלטרנטיב קאנטרי” כמו שהרבה אוהבים לקרוא לזה. הם עושים רוק דרומי מטובל בגיטרות עסיסיות, קולות מריחים מאלכוהול ועם צד רגיש מפתיע שנמצא אצל לא מעט הרכבי “רוק דרומי” של פעם. הם מסוג הלהקות שישתלבו מצויין באיזה פאב שמשמיע  לינרד סקינרד, דרייב ביי-טראקרס, ג’וני קאש וטאונס ואן זאנט.

כבר עשור ש-Lucero מוציאים אלבומים, הם לא כ”כ חדשים בעסק. היציאה החדשה תחת השם “Women & Work” מייצגת אותם לא רע. היו להם כנראה אלבומים טובים יותר, אבל הוא בהחלט דרך מעולה להכיר ואז ללכת איתם קצת אחורה. נראה לי הוא יבלוט אצלי בתור אלבום קיץ טוב.

Lucero – I Can’t Stand To Leave You

Lucero – When I Was Young 

————————————————————————————————————–

Todd Snider – Agnostic Hymns & Stoner Fables

ממזרים חסרי לב

אפתח עם האלבום שצמוד לאוזניים שלי בשבועיים האחרונים:

Heartless Bastards – Arrow

האלבום הטרי הרביעי של ה-Heartless Bastards שטף אותי בגל של צלילים מענגים ושירים שאני חייב כל הזמן לחזור אליהם. ההרכב מאוהיו הפתיע אותי נורא באלבום עשיר מוזיקלית ובסאונד שלגמרי התחבר אלי. כולל הקול הסוחף של הסולנית אריקה וונרסטרום (השם שלה נשמע כמו דמות שנשלפה מהספר “נערה עם קעקוע דרקון”…לא? עזבו). בכל מקרה, היא נפלאה והלהקה מעולה וזה יופי של אלבום.

הנה שניים מהשירים היותר אהובים עלי משם:

Heartless Bastards – Only For You

Heartless Bastards – Skin & Bone 

—————————————————————————————————————-

נעבור לבוס…

Bruce Springsteen – Wrecking Ball

אלבום האולפן ה-17 של ספרינגסטין גם כן טרי על המדף. אני עדיין בשלב ההתחברות איתו, אבל בינתיים נראה שהוא לא רע בכלל. סוג-של אלבום סטנדרטי של הבוס של ניו-ג’רזי. לא יצירת מופת, אך עושה את העבודה.

טעימות:

Bruce Springsteen – Easy Money

Bruce Springsteen – Wrecking Ball

————————————————————————————————————-

הגשם המיילל, הבוס וצרות אחרות

אפתח עם אלבום השבוע הטרי שעשה לי את השבוע החורפי החולף:

Howlin’ Rain – The Russian Wilds

האלבום השלישי הטרי של Howlin’ Rain, שחיכיתי לו מאז שהכרתי אותם לראשונה לפני 4 שנים. אז יצא אלבומם השני, “Magnificent Fiend”, שהיה אחת ההפתעות הגדולות ביותר שלי של 2008. ההרכב מסאן פרנסיסקו נשמע כאילו לגמרי נשלף משנות ה-70. כאילו הם קפצו בזמן מאותו עשור. ואני מת על זה. תמיד תיארתי אותם כשילוב של Humble Pie פוגשים את The Faces…גם הסולן שלהם, איתן מילר, נשמע כמו הכלאה בין סטיב מריוט לרוד סטיוארט הצעיר.

יש ב-Howlin’ Rain השפעות נפלאות של אסיד-רוק, פסיכדליה, כל מיני Jam-Bands והרבה דברים טובים שהגיעו מסצינת סאן פרנסיסקו מאז ועד היום. הם גורמים לי להרבה הרגשה של חזרה בזמן, אך באותו זמן לחוש משהו טרי. בהאזנה הראשונה ל- “The Russian Wilds”, כבר בצלילים הראשונים של רצועת הפתיחה עם 8 הדקות של “Self Made Man” (ובמיוחד בסולו הענק באמצע), אמרתי לעצמי “הם חזרו!”. בינתיים זה האלבום האהוב עלי מבין אלבומי פתיחת 2012.

על ציור עטיפת האלבום אחראי האמן Arik Roper, שעשה גם את עטיפת האלבום הקודם שלהם (ובין השאר עושה עבודות לכל מיני אמנים שאני אוהב). כדאי לבקר באתר שלו ולבדוק גם עבודות אחרות.

טעימות:

פתיחת 2012

עבר כחודש וחצי מאז פוסט סיכום 2011 שלי. הגיע הזמן לפתוח את המוזיקה של 2012, בתקווה גם ליותר עקביות בכתיבה ועדכונים שלי פה השנה.

אתחיל עם שני אלבומי ינואר הטריים שפתחו לי את 2012 :

Craig Finn – Clear Heart Full Eyes

אלבום סולו של סולן The Hold Steady, הרכב שהוזכר פה בסיכום השנה שלי של 2010 עם אלבומם המצויין האחרון “Heaven Is Whenever”. זוהי הוצאת הסולו הראשונה של פין (“Finn” להזכירכם, שלא יהיו גסויות), אחד ממספרי הסיפורים היותר טובים לדעתי בסביבה כיום. זהו אלבום רגוע יותר מוזיקלית ממה שפין רגיל לעשות עם ההרכב שלו ובאמת יש פה דגש חזק יותר על המילים והסיפורים בשירים. לא שחסרה פה מוזיקה (שכוללת גם כמה כינורות ו-Pedal Steel נפלאים ברקע שממש שוו אותי בכמה קטעים), אבל ההוצאת סולו הזו בהחלט מקפיצה אולי עוד יותר לקדמת הבמה את הכתיבה. אצלי אישית זה בא לידי ביטוי במיוחד בשלושת השירים האחרונים שבאלבום, עם שברון לב ומטפורות אהבה ועזיבה מבית היוצר של קרייג פין, בדיוק כמו שאני אוהב.

הרגשתי שכל האלבום ממש נחמד וטוב, אך השיא שלו מתנקז בהכנה הרגשית של השירים “Rented Room” ו-“Balcony” שמובילים לסיום של “Not Much Left of Us” שלגמרי פוצץ לי את הלב בזמן שהאזנתי לו ועברתי על המילים בחוברת. סיום שנורא עשה לי את זה וסיים גם אחלה אלבום סולו ראשון.

ג’ף בק בארץ הקודש ועדכונים נוספים

לא כתבתי בזמן האחרון, יש קצת לחץ בעבודה ועיסוקים אחרים (ככה זה שעובדים בהוצאת ספרים ומתקרבים לשבוע הספר). אבל זה לא אומר שאין עדכונים! אז הנה כמה אחרונים למעוניינים והמעוניינות:

נתחיל עם הביקור המפתיע בארצנו הקטנה – הגיטריסט האגדי ג’ף בק הולך לנחות אצלנו ב-5 באוקטובר. ידיעה ששימחה אותי מאוד. בק שנים מהגיטריסטים האהובים עלי. אני אוהב במיוחד את ההרכבים להם היה שותף בשנות השישים: ה-Yardbirds כמובן (היה חלק משלישיית הגיטריסטים המופלאים של ההרכב, עם קלפטון לפניו וג’ימי פייג’ אחריו וגם תקופה קצרה ומלהיבה שלהם יחד בלהקה) ולאחר מכן ה-Jeff Beck Group שהוציאו שני אלבומים מצויינים בסוף אותו עשור של הסיקסטיז.

ברוב ארבעת העשורים האחרונים בק מתמקד במוזיקה אינסטרומנטלית. אבל כזו שהיא מקורית ומצויינת. גם אם זה קצת רחוק מהסגנון של הלהקות המוקדמות שלו. כשהוא במרכז הבמה הוא פונה לג’אז ופיוז’ן בשילוב רוק אינסטרומנטלי. עושה דברים נפלאים עם הגיטרה, גם בהחלט כיום. אני בטוח אהיה שם בקיסריה. ממליץ להצטרף.

למי שרוצה להתאמן יש לכם מספיק זמן להאזין לאלבומי הסולו האינסטרומנטלים המוקדמים “Blow By Blow” ו- “Wired”. כמו כן, כדי לקבל מושג מה יהיה בהופעה בארץ מומלץ להניח את הידיים על הוצאת הלייב הדי חדשה “Performing This Week…Live At Ronnie Scott’s” שיצאה לפני שנה וחצי.

חג לתקליטים

בסופ”ש הקרוב, או יותר ספציפית ביום שבת ה-17 באפריל, יחול זו הפעם השלישית Record Store Day. יום הציון המיוחד הזה, או החג הדי צעיר, החל ב-2008 ונחגג בשבת השלישית של חודש אפריל. האירוע חוגג ומציין את חנויות המוזיקה העצמאיות בארה”ב, וכמו כן בשאר חלקי הגלובוס. החנויות הקטנות, או אם תרצו ה”ביתיות” האלה, שלא קשורות לרשתות גדולות ולא ממש מפורסמות, אבל מכילות דברים שאי אפשר למצוא במקומות אחרים ומייצגות את המקום הכי חם לשוחרי ואוהבי מוזיקה בעולם. כאלה שעדיין קונים תקליטים (או מוזיקה מקורית בכלליות בכל פורמט “חי” כלשהו), אספנים, מאזינים מעמיקים ופשוט אנשים שאוהבים מוזיקה ואוהבים לחפש אותה, לראות אותה, להרגיש אותה ולדבר עליה. אנשים שאני נמנה בהחלט ביניהם 🙂

לכבוד Record Store Day המון אמנים ולהקות מוציאים גם דברים חדשים במיוחד ליום הזה, כגון סינגלים טריים ונדירים, אלבומים מיוחדים ומוגבלים במספרם, הוצאות מחדש ועוד. הרבה על תקליטים, אך גם על CD.

רכישות חדשות באופק

היום הודיעו על הוצאה מוזיקלית נוספת שאני מחכה לה שתגיע בחודש מאי. חודש שמסתמן בשבילי כבר עכשיו כחיובי מאוד מבחינת הוצאות חדשות. מה גם ששלוש מהן יוצאות באותו היום ואחת נוספת שבוע לאחר מכן.

יהיו לנו אלבום בכורה נשכח בן 20+ שנים שחוזר לביקור, אבנים יקרות מתגלגלות במהדורה מהודרת, אלבום חדש לצמד מלהיב ואלבום בכורה נוסף שמחכה לראות את אור העולם לראשונה.

עדכון קטן על העתיד לבוא:

ההוצאות המחודשות

אז ההודעה שהגיעה היום הייתה על ההוצאה מחדש של אלבום הבכורה של The Jayhawks. להקה אהובה (ומצויינת) שהייתה בשיאה בשנות ה-90 והונהגה על-ידי הצמד גארי לוריס ומארק אולסון. הם פרצו לתודעה ב-89 עם אלבום הבכורה היותר מוכר שלהם, אבל עוד לפני, ב-86, יצא אלבום הבכורה האמיתי שלהם בכמה אלפי עותקים בודדים על-גבי תקליט.

האלבום הזה הולך לצאת החוצה מחדש ב-18 במאי, בפעם הראשונה בפורמט ה-CD. בהחלט חגיגה לאוהבי הרכב הרוקאלטרנטיב קאנטרי הנהדר הזה. יש לי בבית את כל אלבומי הלהקה האחרים, ובתקופות האחרונות אני בכלל חזק איתם. במיוחד אחרי שבמהלך 2008 לוריס ואולסון התאחדו שוב כצמד ובסוף אותה שנה הוציאו את האלבום “Ready For The Flood”. אחד האלבומים הכי יפים ומושלמים שיצאו בעשור האחרון.