בתחילת המילניום הנוכחי Wilco הייתה באמצע פרץ יצירה אדיר שרק הלך והתעלה על עצמו. במיוחד בגלל שיתוף הפעולה המוזיקלי בין ג’ף טווידי לג’יי בנט. אחרי האלבום Summerteeth והפרויקט השני של Mermaid Avenue עם ביל בראג, הלהקה פתחה את שנות האלפיים עם הכנות לאלבום הבא ושורה ארוכה של שירים חדשים שטווידי ובנט עבדו עליהם. הכל היה נראה מוכן לעוד המשכיות מבריקה עם האלבום הרביעי שבדרך. אבל אז דברים החלו להשתבש ולהשתנות.

באמצע העבודה על האלבום ב-Loft, הסטודיו הפרטי של וילקו בשיקגו, היה נראה שהסאונד של האלבום שבדרך הולך להיות מיוחד יותר. עם שילובים יותר אקספרימנטליים בסאונד, בניצוחו של ג’יי בנט שעיצב את הצלילים המעולים של Wilco דאז יחד עם הכתיבה והכישרון של טווידי. אבל החיכוכים בין השניים מיהרו להגיע. במיוחד אחרי שטווידי הביא את ג’ים א’ורורק שימקסס את האלבום ויעבוד איתם, ונשען יותר לחזון המוזיקלי בסוף שלו מאשר זה של בנט.

באותו הזמן המתופף קן קומר פוטר והוחלף ע”י גלן קוטצ’ה. מהלך שקרה בדיוק ביום בו הגיע ללופט צוות צילום כדי לתעד את ההקלטות, עם הבמאי סם ג’ונס (תיעוד מרתק שאחר כך יהפוך לדוקו שישוחרר ב-2002). למרות מתופף חדש, הרצונות המוזיקליים השונים של א’ורורק ובנט וצוות צילום שמתעד את הכל ברקע, ל-Wilco היה ביד משהו מיוחד עם אותו אלבום רביעי.

הוא היה אמור לצאת ב-2001, אבל כשהלייבל של Reprise בו היו חתומים שמע אותו, הם אמרו שהוא לא נשמע להם מספיק מסחרי וביטלו ל-Wilco את החוזה והעיפו אותם מהלייבל. עוד תחנה באמצע תהליך ההקלטות והעבודה הלא רגילים על האלבום. עם סיבוב הופעות בדרך שעכשיו היה בסכנה מבלי אלבום לגיבוי, הלהקה בינתיים החליטה לשחרר את האלבום דיגיטלית באתר שלהם ולהמשיך הלאה.

ואז 9/11 הגיע, ההופעות מיד לאחר מכן הפכו מוזרות, אך Wilco הציגו שם את השירים החדשים שלהם שהתקבלו יפה. הם גם חתמו עם לייבל אחר, של Nonesuch, והאלבום סוף סוף עמד לצאת באופן רשמי ופיזי לעולם. אך לפני יציאתו הגיע הפיצוץ המפתיע האחרון והגדול ביותר, כשג’יי בנט עף מהלהקה גם כן, אחרי שהיחסים בינו לבין טווידי כבר הגיעו למקום ממש רע.

בנט הוא אחד מהכישרונות הגדולים וגם הטרגדיות המוזיקליות הגדולות של שנות האלפיים מבחינתי, כשנפטר 7 שנים מאוחר יותר ב-2009 כשהוא בן 45. השאיר אחריו שלושה אלבומים מבריקים עם Wilco, כשהוא אחראי משמעותי על הסאונד והיצירה שלהם. עם Being There, אחריו Summerteeth וגם אותו אלבום רביעי, שלאחר כל מה שהוביל אליו, שוחרר סוף סוף ב-23 באפריל 2002 ומציין עכשיו 20 שנה ליציאתו.

אלבום ששמו Yankee Hotel Foxtrot, שהפך להצלחה ענקית, לפסגת יצירה של Wilco וביסס אותם כאחת הלהקות הטובות ביותר בעולם האינדי-אלטרנטיב-רוק של תחילת שנות האלפיים. אלבום שהפך לקלאסיקה עד היום ואחת ההוצאות האהובות לא רק בקטלוג של Wilco, אלא בכלל במילניום הנוכחי עד כה. אלבום שגם מכיל את שירת הברבור הגאונית של ג’יי בנט בלהקה.

לכבוד ציון הדרך הקדשתי את כל השעתיים האחרונות של הרמוניה דרומית ברדיו הקצה לספיישל 20 שנה ל-Yankee Hotel Foxtrot. עם הסיפורים שלו, כל השירים שנכנסו אליו, יחד עם השורה הארוכה של שירים נפלאים מהסשנים שלו שלא זכו להיכנס לאלבום (וחלקם לא שוחררו גם רשמית עד היום), החיבורים האישיים, התקופה, טווידי את בנט וכל מה שמסביב לאלבום הכ”כ מוצלח ואהוב הזה של הלהקה.

ניתן להאזין לספיישל באתר הקצה ובדף המיקסקלאוד שלי:

פלייליסט:

Wilco – I Am Trying To Break Your Heart
Wilco – Cars Can’t Escape
Wilco – Kamera
Wilco – Radio Cure
Wilco – Nothing Up My Sleeve
Wilco – Won’t Let You Down
Wilco – War On War
Wilco – Not For The Season
Loose Fur – Laminated Cat
Wilco – Jesus, Etc.
Wilco – A Magazine Called Sunset
Wilco – Ashes of American Flags (Live 2014)
Wilco – Heavy Metal Drummer (Live 2014)
Wilco – The Good Part
Wilco – I’m The Man Who Loves You
Wilco – Pot Kettle Black
Wilco – Venus Stop The Train
Jeff Tweedy & Jay Bennett – Two Guitars
Jay Bennett – Shakin’ Sugar
Wilco – Poor Places (Live 2014)
Wilco – Reservations / Phonetic Alphabet
Wilco – Let Me Come Home

---

לעוד תכנים קשורים: