*עדכון אחרון – אפריל 2021*
בשנת 2006 ניל יאנג החל לשחרר הוצאות לייב מהארכיון הענק שלו כחלק מפרויקט גדול שאמור לנבור ולהביא טעימות מהמון תקופות שונות בקריירה שלו על הבמה. שמה של סדרת ההופעות הללו הוא ה- Archive Performance Series ועד היום שוחררו בה 15 חלקים. כל פעם ממקום אחר בזמן אחר, כאשר לכל חלק יש את המספור שלו בסדר הכרונולוגי של הסדרה המשובחת ולכל הוצאה הקסם והאיכות שלה. לפניכם סיקור מלא ומתעדכן של כל החלקים ששוחררו עד כה, מהמוקדם למאוחר יותר לפי זמן הקלטתם והסדר שלהם על הטיים-ליין של ה-Performance Series.
Volume 00
Live at the Canterbury House 1968
הראשון כרונולוגית בסדרה שוחרר ב-2008 והוא תופס את יאנג ממש בתחילת הקריירה שלו כאמן סולו. השירים כאן לקוחים משני ערבים במישיגן בנובמבר 1968. אלו חלק מההופעות הראשונות והמוקדמות ביותר של יאנג לבד, זמן קצר לפני יציאת אלבומו הראשון. חצי מאותו אלבום בכורה מבוצע כאן, ויחד עם השירים מתקופת Buffalo Springfield הם מהווים את רוב השירים בהוצאה שבוצעו בערבים הללו. מצטרפים אליהם “Sugar Mountain”, אחד השירים הכי מוקדמים של ניל, וגם “Birds” שהוצג פה לקהל לא פחות משנתיים לפני ששוחרר ב-After The Gold Rush.
בשבילי ההוצאה הזו היא מבט מצוין על תחילת קריירת הסולו של יאנג, עם כל השירים המוקדמים האלה. אני חייב להודות שאישית גם תמיד העדפתי את רוב השירים שלו מתקופת “ספרינגפילד” מבוצעים כמו שהם כאן. בלי עבודות האולפן או האפקטים שלהם באלבומים, רק יאנג עם אקוסטית באופן מופשט. הבולט מביניהם אצלי הוא “Expecting To Fly”. השיר האהוב עלי מהתקופה ההיא ואני מת על גרסת הסולו האקוסטית שלו, כפי שהיא מבוצעת כאן. ליאנג יש גם כמה סיפורים קצרים משעשעים בין לבין שהוא מספר בביישנות וקור רוח מושך ומעלה חיוך.
Volume 01
Live at the Riverboat 1969
קופצים שלושה חודשים קדימה למועדון ה-Riverboat בטורונטו, שם יאנג ביצע מספר הופעות סולו בפברואר 1969, ממש אחרי שחרור אלבום הבכורה שלו. מבחר שירים משם שוחררו בחלק השני הזה בסדרה, שלא נמכר לחוד, אלא שוחרר כחלק מקופסת הארכיון הענקית הראשונה שיצאה ב-2009. רוב השירים פה די חופפים עם השירים ב-Canterbury House למעט בודדים, ביניהם “Flying On The Ground Is Wrong” מתקופת ספרינגפילד. יחד איתו נמצא כאן גם ביצוע ל-“I’ve Loved Her So Long” מאלבום הבכורה, שיר שיאנג ביצע רק פעמים בודדות בלבד בקריירה שלו, כולן באותה תקופה דאז.
הייחוד הכי גדול פה הוא השיר Whiskey Boot Hill, עם תיעוד הביצוע היחיד שלו אי פעם. חוץ מהפרט הזה זו לא הוצאת חובה מבחינתי, מה גם שהיא חלק מקופסת הארכיון הענקית והלא זולה (שהיא כן חובה לחולי יאנג שרופים ושווה את ההשקעה). אך זה עוד חלק מתקופת הסולו המוקדמת והאיכות מעולה כמו כל הסדרה הזו.
Volume 02
Live at the Fillmore East 1970
קופצים עוד שנה ומגיעים לניל יאנג שונה לגמרי בחלק השלישי הכרונולוגי והראשון ששוחרר כחלק מה-Archive Performance Series, ב-2006. במשך יומיים במרץ 1970 יאנג וקרייזי הורס ניגנו ארבעה סטים ב-Fillmore East האגדי. ששת השירים כאן מייצגים את הסטים הללו ומציגים את יאנג החשמלי והמלוכלך עם ההרכב הראשון של קרייזי הורס שכלל את דני וויטן ז”ל. נמצאים פה שלושה שירים מ-Everybody Knows This Is Nowhere, האלבום הראשון והקלאסי של יאנג עם קרייזי הורס: שיר הנושא ואיתו הגרסאות החשמליות הארוכות של “Cowgirl In The Sand” ו-“Down By The River”.
איתם נמצאים גם “Winterlong”, השיר שלא שוחרר באלבום אולפן והחל להיות מבוצע בהופעות באותה תקופה, “Wonderin” ששוחרר רק 13 שנים לאחר מכן באלבום Everybody’s Rockin ב-1983, וההמנון “Come On Baby Let’s Go Downtown” של דני וויטן ויאנג מתוך אלבום הבכורה של קרייזי הורס. זו הקלטה שכוללת כל מה שטוב בסאונד של ניל והסוסים יחד בתקופתם המוקדמת. זו גם ההוצאה היחידה עם הליין-אפ הראשון והמקורי של קרייזי הורס ב-Archive Performance Series עד כה.
לקריאה מעמיקה יותר על אותן הופעות של יאנג והסוסים בפילמור – ממש כאן.
Everybody Knows This Is Nowhere
Volume 2.5
Live at the Cellar Door 1970
עוברים לסוף 1970, שם בנובמבר-אוקטובר יאנג ביצע מספר הופעות סולו ב-Cellar Door בוושינגטון כחימום לקראת שני ערבים ב-Carnegie Hall. אלו היו בעצם ההופעות הראשונות שלו לאחר שחרור האלבום After The Gold Rush והן כללו ביצועים היסטוריים ראשונים לשירים, כמו שיר הנושא של גולד ראש וגם ל-“See The Sky About” To Rain”, “Bad Fog of Loneliness”, ו-“Old Man” (שנה ומשהו לפני היציאה של Harvest).
יש מצב שההוצאה הזו לא היתה בתכנון המקורי בגלל שכרונולוגית היא נכנסת כחלק 2.5, שזה קצת מוזר, אבל מי מתלונן. יש פה עוד הקלטה מוקדמת יפה, עם ביצועים מופשטים ונהדרים לשירים. אחד הבולטים בהם זו גרסת הפסנתר המקסימה של “Cinnamon Girl” שמוקפת כאן במגוון ביצועים מוצלחים לשירים שכבר היו מוכרים אז לקהל או שעדיין לא.
Volume 03
Live at Massey Hall 1971
הגענו לתחילת שנת 1971, שוב פעם ניל בסולו, באחת מההקלטות המושלמות ביותר בדיסקוגרפיה של יאנג מאז ועד היום. יש לו המון הקלטות לייב נפלאות, רשמיות או לא, אבל ב-2007 כשיצאה ההקלטה הזו של Massey Hall, הייתי פשוט מוקסם. החלק הזה גם יצא אחרי ההקלטה החשמלית של הפילמור והיה הראשון בסדרה הזו להזכיר לנו עד כמה ענק יאנג היה שם כשהוא לבד על הבמה עם אקוסטית ופסנתר.
השירים פה לקוחים משתי הופעות שנערכו ביום אחד ב-19 בינואר, באולם ה-Massey Hall בטורונטו, קנדה. הקהל ה”ביתי” זכה לראות פה חצי מהשירים של Harvest שבדיוק נכתבו וכללו קצת סיפורים על הרקע שלהם ואיך הם הגיעו ליאנג בעודו מתגורר בחווה החדשה שלו – Broken Arrow. נמצאים פה גם “Journey Through The Past” ו-“Love In Mind” שיאנג החל לבצע באותה התקופה (שיבוצעו וישוחררו לאחר מכן ב-1973 באלבום ההופעה Time Fades Away) . אבל עזבו את השירים הספציפיים, מה כן ומה לא, מתי ואיך. כל ביצוע פה הוא קסם. כל צליל ותו או מילה שיוצאת ליאנג מהפה. אני לא נוטה להגיד על זה על אלבומי הופעה, במיוחד עם אמן שיש לו דיסקוגרפיה כה רחבה, אבל ההוצאה הזו היא חובה לכל מי שאוהב, או גם רק מחבב את ניל יאנג. שלמות במיטבה מההתחלה עד הסוף.
Volume 3.5
Young Shakespeare
15 שנה אחרי שסדרת ה-Archive Performance Series יצאה לדרך ב-2006 עם ניל והסוסים בפילמור, שוחרר החלק ה-15 שלה בשנת 2021. זה קרה עם Young Shakespeare, הוצאה שמאוד קשורה לזו שלפניה במסי הול. למעשה הן כמעט זהות, כי תופסים פה את יאנג עם קטעים משני סטים שערך שלושה ימים בלבד אחרי אלו של ה-Massey Hall בינואר של 1971. הפעם ב-Shakespeare Theatre בסטרפורד, קונטיקט.
השיר היחיד שמופיע כאן ולא במסי הול הוא Sugaer Mountain (בגרסה משעשעת מאוד מול הקהל שם). ככה שזה חלק לא הכי נחוץ בסדרה, כי אני רואה בו סוג-של אח קטן של המסי הול. עם פחות שירים וביצועים די דומים לאלו שנמצאים בשניהם. אבל הוא עדיין יפה וכל הביצועים ממש טובים. אפשר להגיד שאם החלק הזה היה משוחרר לפני המסי הול, הייתי ממש מתלהב ממנו. אבל המציאות וסדר הדברים הופכים את Young Shakespeare להוצאה נחמדה מאוד, אבל לא מלהיבה במיוחד. פחות נחוצה, אבל בהחלט ראויה להאזנה. בכל אופן, היא כאן ואפשר ליהנות ממנה עם או בלי הקשר הקרוב מאוד לחלק של המסי הול, ששוחרר 14 שנים לפני כן.
Sugar Mountain
A Man Needs a Maid/Heart of Gold
Journey Through The Past
Volume 04
Tuscaloosa
בניגוד לרוב החלקים בסדרה, ווליום 4 לקוח מהופעה ספציפית אחת של יאנג שהתרחשה ב-5 לפברואר 1973 בטוסקלוסה, אלבמה. באותה תקופה ניל הופיע עם ה-Stray Gators ושילב שירים יחסית חדשים מ-After The Gold Rush ו-Harvest יחד עם שירים חדשים לגמרי שמאוחר יותר ימצאו את עצמם בהוצאות של Tonight’s The Night ו-Time Fades Away.
אין בהוצאה הזו דברים כ”כ נדירים, אבל היא כן מייצגת מבחינתי את צומת הדרכים של יאנג בשנת 1973 והשינויים שבדרך והקשר לשתי ההוצאות הרשמיות האחרות מאותה שנה. יש פה את השאריות של האלבומים הקודמים עם השירים המוכרים לקהל באותו הזמן, יחד עם שני ביצועים מאוד מוקדמים של “New Mama” ו-“Lookout Joe” (שבעה חודשים לפני ההצגה הרשמית של שירי Tonight’s The Night מאוחר יותר ב-73 במועדון ה-Roxy) ועוד שני ביצועים לשירים חדשים לגמרי דאז; “Don’t Be Denied” ו-“Time Fades Away”, שקצת אחר כך יוצגו וישוחררו בזמן אמת עם שאר השירים של Time Fades Away.
בנוסף ההוצאה מייצגת שחרור לייב רשמי ראשון של השירים “Lookout Joe”, “Out On The Weekend” ו-“Alabama”, כשהאחרון באמת מבוצע כאן באלבמה… השניים האחרונים פה מבחינתי הם רגעי שיא, יחד עם הגרסה המוקדמת וקצת יותר ארוכה של “Time Fades Away”, בהוצאה שבשבילי משלימה יפה את טרילוגיית ההקלטות הרשמיות של יאנג משנת 1973.
Volume 05
Roxy – Tonight’s The Night Live
בספטמבר 1973, ניל יאנג הגיע למועדון ה-Roxy החדש בהוליווד ותוך שלושה ימים ביצע שישה סטים בהם הגיש לראשונה את השירים הטריים של Tonight’s The Night. זה קרה מיד אחרי שהם הוקלטו באולפן. מי שגיבו אותו היו ה-Santa Monica Flyers שכללו את חברי קרייזי הנותרים דאז (לאחר מותו של דני וויטן) ראלף מולינה ובילי טלבוט, מחוזקים ע”י בן קית’ ונילס לופגרן. ההוצאה חוזרת לערבים המיוחדים הללו, עם יאנג בתקופה אולי הכי אפלה בקריירה, שהושפעה מהמוות של דני וויטן והאבידה היותר טרייה של ברוס בארי.
מדהים לשמוע פה את כל השירים הללו שהרגע נולדו, שישוחררו ב-Tonight’s The Night רק שנתיים לאחר מכן. יש פה תיעוד אדיר וביצועים משוחררים, גסים ומעולים לאותם שירים, עם כל האווירה הקודרת והמופלאה מבחינת יצירה שאפפה את יאנג בזמנו. כתבתי כבר בהרחבה ובעומק רב על ההוצאה הספציפית הזו. אפשר לקרוא הכל ממש כאן במסגרת חלק אחר של פרויקט יאנג.
Volume 06
Odeon Budokan
סיבובי ההופעות של יאנג עם קרייזי הורס ב-1976 תמיד נחשבו כיותר טובים שלהם יחד בקריירה. במיוחד הביקור שלהם ביפן ואירופה במרץ-אפריל של אותה שנה. במשך המון שנים היו דיבורים עם ההוצאה של Odeon Budokan שלקוחה מאותה תקופה. בשנת 2020 סוף סוף הדבר הזה שוחרר, כחלק מהקופסא הענקית והמשובחת של Archives Volume II.
השם של ההוצאה לקוח מהאולמות בהן הוקלטה. יש פה עשרה שירים, כאשר החצי הראשון שלהם לקוח מההופעות ב-Hammersmith Odeon של לונדון בסוף חודש מרץ, והחצי השני מתוך ההופעות ב-Budokan Hall של טוקיו מוקדם יותר באותו החודש. מתוך רשימת השירים אפשר למצוא כאן את הביצוע הראשון אי פעם של Stringman, כמו גם ביצועי לייב רשמיים ראשונים של נציגי Zuma: הצמד החשמלי האדיר פה של Drive Back ו-Don’t Cry No Tears. הם מצטרפים לכמה קלאסיקות שבוצעו שם, בתוספת Too Far Gone. כמיטב המסורת החצי הראשון הוא יאנג אקוסטי והשני חשמלי ומלוכלך עם הסוסים.
הוצאה שתופסת את יאנג ממש בסוף התקופה האפלה ביותר שלו, או ממש אחרי, עם נציגות של הליין-אפ השני והטרי בזמנו של קרייזי הורס, עם פרנק “פונצ’ו” סמפדרו שבדיוק החליף את שני וויטן ז”ל, והשתלב כ”כ טוב בהרכב בין רגע.
Don’t Cry No Tears
Stringman
Drive Back
Volume 07
Songs For Judy
ב-1974 קמרון קרואו וג’ואל ברנשטיין נפגשו באוטובוס של יאנג בדרך למופע צדקה. שנתיים לאחר מכן הם בילו זמן בסיבוב ההופעות של ניל יאנג וקרייזי הורס בנובמבר 1976. סיבוב אגדי בו כל ערב ניל ניגן סט סולו אקוסטי ואז הצטרף לקרייזי הורס לסט שני חשמלי. קרואו וברנשטיין לקחו על עצמם פרויקט לבחור את כל הביצועים האולטימטיביים מסיבוב ההופעות הזה ולשחרר אותם לקהל הרחב. הם התחילו עם הביצועים האקוסטיים, אבל לא סיימו את הפרויקט. עד 42 שנים לאחר מכן, ב-2018, עם השחרור של Songs For Judy שמאגד את אותם ביצועים סולו-אקוסטיים של ניל שהצמד בחר בפינצטה מבין כל ההופעות בטור ההוא.
ההוצאה באמת כוללת ביצועים נפלאים וגם מספר פנינים ורגעים מיוחדים. כמו השחרור הרשמי הראשון אי פעם לשיר האבוד “No One Seems To Know”, את “Too Far Gone” בשנה הראשונה בה בוצע, 23 שנים לפני ששוחרר לראשונה ב-Freedom, את אחד הביצועים הבודדים בהיסטוריה של “White Line”, השיר ששוחרר רק 15 שנים מאוחר יותר ב-Ragged Glory. את “Love Is A Rose” שעד אז היה רק חלק מהאוסף Decade. את “Give Me Strength” ששוחרר קודם רק באלבום Hitchhiker. וביצועי לייב-סולו די נדירים ונפלאים לשירים “The Losing End” ו-“Here We Are In The Years”. וכל אלו מוקפים בעוד רצועות מוכרות יותר בטייקים באמת מקסימים שנבחרו בקפידה.
כתבתי על ההוצאה והתמונה ההיסטורית שהובילה אליה גם בהרחבה בפוסט נפרד.
Volume 09
A Treasure
בשנת 2011 קיבלנו קפיצה גדולה בטיים-ליין במסגרת סדרת ה-Performance Series כאשר יצא החלק התשיעי והראשון שלא מתמקד ביאנג המוקדם של סוף שנות השישים/תחילת שנות השבעים. הפעם זוהי הוצאה שלקוחה מסיבוב ההופעות של 1984-85 בתקופת האלבום Old Ways. אלבום עם דגש על צד הקאנטרי של יאנג ודי בולט כאחד האלבומים הבאמת טובים שהוא שיחרר בשנות השמונים, שהיו שנים של כמה וכמה אלבומים ניסיוניים וחלקם די מוזרים בסגנונם.
בהופעות הללו להקת הגיבוי היתה ה-International Harvesters ועם ההוצאה הזו הם מוכיחים שהם היו מהלהקות היותר טובות שגיבו את יאנג בקריירה. חצי מהשירים שוחררו פה רשמית לראשונה אי פעם ומי שאוהב אלבומים של יאנג כמו Comes A Time, Harvest Moon, Prairie Wind וכמובן Old Ways, יאהב מאוד גם את A Treasure. לגמרי עוד אוצר מסדרת ההופעות של יאנג שלא מצליחה לאכזב גם עשור קדימה. יש פה רוב של שירים לא ממש מוכרים שהרבה מהם גם בוצעו אך ורק בתקופה ההיא של 1984-1985, מה שהופך את ההוצאה הזו לממש מעניינת. מסתתרות פה גם כמה וכמה פנינים אמיתיות.
?Are You Ready For The Country
Volume 11
Bluenote Cafe
עוברים לסוף שנות השמונים והחלק בסדרה ששוחרר’ בנובמבר 2015, יממה לאחר יום הולדתו ה-70 של יאנג. הפעם הוצאה כפולה ראשונה בסדרה שלקוחה מסיבוב ההופעות המעניין עם ה-Bluenotes ב1987-1988. למעשה רק שני שירים לקוחים מ-87 וכל השאר מגיעים מהופעות שנערכו באפריל ואוגוסט 1988, בזמן יציאת האלבום This Notes For You וקצת אחר כך. בסיבוב הזה, בדומה לסיבוב של Time Fades Away למשל, יאנג הפתיע עם רוב מוחלט של שירים חדשים לגמרי. הבלו-נוטס כללו בין השאר את בן קית’ וריק רוזס ז”ל, פרנק סמפדרו מקרייזי הורס ועוד חבורה של נגני כלי נשיפה. הסגנון היה קצת שונה, עם רוק יותר רך ושילובים והשפעות של R&B. כיאה לסגנון והאווירה של להקת בארים בלוזית/ג’אזית (שנמצאת גם באלבום שגיבו), הם הופיעו בחלק מהטור במועדונים קטנים.
ההוצאה הזו נשמעת מעולה ועוד דבר נהדר שהיא מוסיפה – שחרור רשמי ראשון ללא מעט שירים, או אחד כזה ממש טוב באופן מסודר ונגיש. מעבר ל-7 השירים כאן מתוך This Note’s For You, אפשר למצוא ארבעה שמשוחררים לראשונה אי פעם. בנוסף אליהם שורה של שירים שמקבלים יופי של במה; “Fool For Your Love”, שיצא קודם לכן רק באלבום ההופעה הלא כזה בולט Road Rock Vol.1. השיר “Soul of a Woman” שיצא לפני רק בחלק אחר בסדרה הזו – A Treasure (אפשר לשמוע את ההבדלים בסגנונות). “I’m Goin” שיצא רק בתור B-Side באחד הסינגלים של This Note’s For You. וגם השירים “Ain’t It The Truth” ו-“Don’t Take Your Love Away From Me” שראו אור לפני כן באוסף הפחות מוכר Lucky Thirteen.
יש כאן גם פנינה ענקית בדמות השיר “Hello Lonely Woman”. אחד השירים הכי מוקדמים שניל יאנג כתב בחייו, בסתיו של 1964 בזמן שהיה בדרכים עם להקתו המוקדמת The Squiers. הוא כתב את השיר הזה בערך באותו זמן עם “Sugar Mountain” כשהיה בן 19. ההקלטה המקורית שלו אגב שוחררה בקופסת הארכיון הראשונה. בנוסף מוצאים פה את הגרסה המקורית של “Ordinary People” שבוצע באותו טור וששוחרר רשמית רק שנים אחר כך ב-Chrome Dreams II, את “Crime In The City” בגרסתו הראשונית לפני שהוקלט לאלבום Freedom ואת הביצוע המאסיבי בן 19 הדקות ל-“Tonight’s The Night”.
כל הדברים האלה מהווים משיכה גדולה מאוד להאזין ל-Bluenote Cafe. מעבר לסגנון של אותו סיבוב הופעות והגרסאות השונות כאן של השירים, החלק הזה גם מהווה בשבילי יותר הערכה לאלבום This Note’s For You והפנייה המוזיקלית שניל לקח שם. עוד אחת מבין רבות בקריירה, שמיוצגת פה פשוט מצוין.
Volume 11.5
Way Down In The Rust Bucket
בנובמבר של 1990 ניל יאנג וקרייזי הורס הגיעו למועדון ה-Catalyst הקטן בסנטה קרוז, קליפורניה, וביצעו שם את ההופעה האחרונה שלהם לאותה שנה. זה קרה חודשיים אחרי יציאת האלבום Ragged Glory וזו אחת ההופעות היותר טובות וגם מיוחדות של ניל והסוסים יחד. ההופעה הזו קרובה לשלוש שעות מלאות חשמל, לכלוך, קטעים ארוכים, מלא חופש מוזיקלי ובאמת תופסת את קרייזי הורס במיטבם. לא מעט שירים (טריים בזמנו) של Ragged Glory כמובן נמצאים פה, ואיתם עוד שלל ביצועים אדירים אחרים. ביניהם גם ביצוע הלייב ההיסטורי והראשון אי פעם של “Danger Bird”, שהתרחש 15 שנה לאחר ששוחרר ב-1975.
יחד איתו יש פה לראשונה שני נציגים מעולים של Reactor שמקבלים שחרור לייב רשמי ראשון; “Surfer Joe & Moe The Sleeze” ואיתו “T-Bone”. כיף גדול לשמוע אותם כאן. כמו גם את “Bite The Buller” עם גרסת לייב רשמית לראשונה ו-“Homegrown”, חברו לאלבום American Stars N Bars. מצטרפות אליהם כמה קלאסיקות והכל יחד יוצר חבילה חשמלית מושלמת של יאנג וקרייזי הורס, גם בביצועים וגם בסאונד. הופעה שהיא פצצה ענקית, שגם עובדת בתור חבל מקשר בין Ragged Glory ל-Weld ויחד איתם יוצרת טרילוגיה מדהימה ואת השיא המחודש בזמנו של ניל והסוסים יחד בתחילת שנות התשעים.
Danger Bird
Country Home
Surfer Joe & Moe The Sleeze
Volume 12
Dreamin’ Man Live 1992
הקפיצה הגדולה הראשונה בטיים-ליין של הסדרה נעשתה ב-2009 עם השחרור של החלק הזה. חוזרים פה לניל הסולו אקוסטי, אבל הפעם במקום אחרי לגמרי. למעשה זה ניל מבצע אלבום שלם רק באופן קצת שונה… והאלבום הזה הוא Harvest Moon היפהפה. קצת לפני שהוא יצא לאוויר העולם ב-1992 יאנג כבר החל לבצע באותה שנה את השירים ממנו בהופעות. עשרת השירים בהוצאה הזו הם בדיוק העשיריה של האלבום Harvest Moon, רק בסדר שונה.
אפשר לשאול אולי למה מי שמכיר כבר את האלבום הזה ילך לשמוע את אותם השירים פה ב-Dreamin’ Man? למה? כי יש פה עוד קסם חדש לגלות. דווקא הייתי ממליץ לכל מי שאוהב את Harvest Moon לרוץ לשמוע את ההוצאה הזו ולהבין כמה יופי עוד אפשר להוציא משירים שאתה מכיר כ”כ טוב.
הביצועים המופשטים והמוקדמים כאן של השירים האלה, שופכים עליהם אור חדש. בשבילי השמיעה הראשונה של החלק הזה בסדרה פשוט הזכיר לי עד כמה Harvest Moon הוא אלבום נפלא, אך בנוסף גם הזכיר לי עד כמה יאנג יכול לחדש גם כשהוא מבצע משהו כבר מוכר.
Volume 16
Return To Greendale
ההוצאה הטרייה ביותר כרגע של הסדרה וגם המאוחרת ביותר על ציר הזמן שלה. לאורך שנת 2003 ניל הופיע לא מעט עם האלבום Greendale. הוא איתו אירופה, בארה”ב-קנדה, באוסטרליה ובמזרח הרחוק. בכל ההופעות הללו הוא ביצע את האלבום במלואו לפי הסדר + הדרן של שירים אחרים. בעבר כבר תועדה רשמית הופעת סולו של יאנג בטור הזה וכאן אנחנו מקבלים את הצד החשמלי עם קרייזי הורס.
ההוצאה כוללת רק את הסט שמכיל את שירי Greendale, מתוך הופעה בטורונטו, קנדה, ב-4.9.2003. אמנם אין הרבה שינויים לשירים, אבל הקונספט והביצועים לשירים בלייב עם הסוסים תמיד מוסיפים עוד נפח לכולם. Return To Greendale משלים מבחינתי את החבילה המלאה לאלבום הקונספט, אחרי האלבום המקורי, גרסת הלייב הסולו-אקוסטית (שהוקלטה בדבלין), הדוקו באולפן שיצא במקביל ואפילו רומן גראפי ששוחרר על הסיפור מאחורי האלבום.
Sun Green
Devil’s Sidewalk