ריבוי קולות נשיים זה לא דבר חדש אצלי בבלוג. תמיד אני מציף ומשתף הרבה מהן, כולל המון מוזיקאיות שאני כל שנה כותב עליהן בסיכומים. השנה הנוכחית נפתחה אצלי עם דגש על אותו צד נשי במספר אלבומים שהוציאו לי יפה את הדרך של 2018. אז הנה שש מוזיקאיות כאלו, מחולקות לשלושה אלבומים טריים של סולו, צמד וטריו. כולם על טהרת הפולק וסביבתו ועם לא מעט קולות וצלילים נהדרים.
אחרי חרישות בלתי פוסקות מתחילת החודש, אין ספק שזה אלבום פברואר שלי וגם אחד המועמדים לאלבום הפולק של השנה אצלי, למרות שממש מוקדם להגיד זאת. סאני וור (במקור סידני לינדלה וורד) היתה הומלסית, נגנית רחוב, מוזיקאית שחורה בסצינה הלא קלה של נאשוויל והיום הבסיס שלה בלוס אנג’לס. את כל ההיסטוריה שלה, שברוני לב, צלקות נפשיות ומבט מהצד על החיים, היא הכניסה לאלבום החדש With The Sun. אלבום פולק-בלוזי פשוט ומקסים ועמוס ברגשות.
היא קנתה אותי כבר בשיר הפתיחה שלו, If It Wasn’t Broken. ושאני אומר “קנתה אותי” אני מתכוון ל-הביאה לי חיבוק מוזיקלי כ”כ גדול, עצוב ויפה, ששאר האלבום כבר זרם אוטומטית לורידים שלי אחריו. ההתחלה הזו, עם המון כאב ויופי בתוך מילים וצלילים שקטים וחזקים, מוציאה לדרך אלבום שנכנס אלי בדלת הנכונה. הוא ותריסר השירים שמגיעים אחריו מלאים במינימלסטיות מהפנטת, כזו שאני ממש אוהב. פשטות מלאה בעומק של מוזיקאית שזה לחלוטין הולך להיות אלבום הפריצה שלה. ואם לא, הוא יישאר פנינה קטנה שמחכה שיגלו אותה. לחלוטין האלבום שאני הכי רוצה לשתף אותו עם העולם כרגע.