ג’ף בק בארץ הקודש ועדכונים נוספים

פורסם בתאריך על ידי
3

לא כתבתי בזמן האחרון, יש קצת לחץ בעבודה ועיסוקים אחרים (ככה זה שעובדים בהוצאת ספרים ומתקרבים לשבוע הספר). אבל זה לא אומר שאין עדכונים! אז הנה כמה אחרונים למעוניינים והמעוניינות:

נתחיל עם הביקור המפתיע בארצנו הקטנה – הגיטריסט האגדי ג’ף בק הולך לנחות אצלנו ב-5 באוקטובר. ידיעה ששימחה אותי מאוד. בק שנים מהגיטריסטים האהובים עלי. אני אוהב במיוחד את ההרכבים להם היה שותף בשנות השישים: ה-Yardbirds כמובן (היה חלק משלישיית הגיטריסטים המופלאים של ההרכב, עם קלפטון לפניו וג’ימי פייג’ אחריו וגם תקופה קצרה ומלהיבה שלהם יחד בלהקה) ולאחר מכן ה-Jeff Beck Group שהוציאו שני אלבומים מצויינים בסוף אותו עשור של הסיקסטיז.

ברוב ארבעת העשורים האחרונים בק מתמקד במוזיקה אינסטרומנטלית. אבל כזו שהיא מקורית ומצויינת. גם אם זה קצת רחוק מהסגנון של הלהקות המוקדמות שלו. כשהוא במרכז הבמה הוא פונה לג’אז ופיוז’ן בשילוב רוק אינסטרומנטלי. עושה דברים נפלאים עם הגיטרה, גם בהחלט כיום. אני בטוח אהיה שם בקיסריה. ממליץ להצטרף.

למי שרוצה להתאמן יש לכם מספיק זמן להאזין לאלבומי הסולו האינסטרומנטלים המוקדמים “Blow By Blow” ו- “Wired”. כמו כן, כדי לקבל מושג מה יהיה בהופעה בארץ מומלץ להניח את הידיים על הוצאת הלייב הדי חדשה “Performing This Week…Live At Ronnie Scott’s” שיצאה לפני שנה וחצי.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

עיבוד פנטסטי

פורסם בתאריך על ידי
2

אתמול התיישבתי לראות את הסרט ששכרתי ב-DVD לסופ”ש, שהוא סרטו האחרון של הבמאי ווס אנדרסון – “Fantastic Mr. Fox”.

אתחיל בלהגיד שהסרט היה נפלא. אמשיך בזה שהסרט לא הגיע לישראל להקרנות רגילות בקולנוע ורק היה פה לאיזו הקרנה או שתיים מיוחדות בסינמטקים. בחודש שעבר הוא יצא ב-DVD בחו”ל (זון 1).

נורא נהניתי ואני חושב שזה העיבוד הקולנועי הטוב ביותר שעשו לספר של רואלד דאל, אחד מסופרי הילדים היותר מקסימים שדרכו בעולם הספרות. אנדרסון (“Rushmore”, “משפחת טננבאום”, “עמוק במים”, “רכבת לדארג’ילינג”), בצורה מאוד מיוחדת, הקים פה לחיים את אחד מהסיפורים הנפלאים הללו.

הסרט עשוי מצויין, המדבבים מעולים (ג’ורג’ קלוני, מריל סטריפ, ווילם דפו וחלק מהשחקנים הקבועים בסרטיו של ווס אנדרסון כמו ג’ייסון שוורצמן, אוון וילסון וכמובן האגדה ששמה ביל מארי) ואין שם רגע מיותר. באמצע הסרט מצאתי את עצמי לבד מול המסך אומר “איזה יופי של סרט”. מיד אחרי זה בסצינה מסויימת התחילו ברקע הצלילים של “Street Fighting Man” של הרולינג סטונס ואז בכלל אמרתי לעצמי “איזה יופי של סרט!!”…:-)

“מר שועל המהולל” מבית היוצר של ווס אנדרסון

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

חג לתקליטים

פורסם בתאריך על ידי
3

בסופ”ש הקרוב, או יותר ספציפית ביום שבת ה-17 באפריל, יחול זו הפעם השלישית Record Store Day. יום הציון המיוחד הזה, או החג הדי צעיר, החל ב-2008 ונחגג בשבת השלישית של חודש אפריל. האירוע חוגג ומציין את חנויות המוזיקה העצמאיות בארה”ב, וכמו כן בשאר חלקי הגלובוס. החנויות הקטנות, או אם תרצו ה”ביתיות” האלה, שלא קשורות לרשתות גדולות ולא ממש מפורסמות, אבל מכילות דברים שאי אפשר למצוא במקומות אחרים ומייצגות את המקום הכי חם לשוחרי ואוהבי מוזיקה בעולם. כאלה שעדיין קונים תקליטים (או מוזיקה מקורית בכלליות בכל פורמט “חי” כלשהו), אספנים, מאזינים מעמיקים ופשוט אנשים שאוהבים מוזיקה ואוהבים לחפש אותה, לראות אותה, להרגיש אותה ולדבר עליה. אנשים שאני נמנה בהחלט ביניהם 🙂

לכבוד Record Store Day המון אמנים ולהקות מוציאים גם דברים חדשים במיוחד ליום הזה, כגון סינגלים טריים ונדירים, אלבומים מיוחדים ומוגבלים במספרם, הוצאות מחדש ועוד. הרבה על תקליטים, אך גם על CD.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

על גיליאן וולש וה-14 באפריל

פורסם בתאריך על ידי
5

היום הוא תאריך מצויין לכתוב על שיר יפהפה, מאלבום מקסים, של זמרת ויוצרת נפלאה שאני אישית נורא אוהב. שם השיר הוא April The 14th, לאלבום נגיע עוד מעט וקודם כל טיפה רקע על הקול שכתב ומבצע אותו…

גיליאן וולש, בת 42 כיום, היא זמרת פולק שהחלה את דרכה באמצע שנות ה-90. עד כה יצאו לה ארבעה אלבומים, הראשון שבהם ב-1996, האחרון בינתיים ב-2003. וולש, יחד עם שותפה המוזיקלי דיוויד רולינגס, כותבים ומנגנים יחד מוזיקת פולק, בשילוב עם בלוגראס, מעט השפעות קאנטרי ואפילו בלוז אקוסטי. וולש מעבירה בדרך כלל את השירים שכתבה רק בעזרת הקול שלה וגיטרה אקוסטית. ככה בדיוק היא הקליטה את אלבומה השלישי שיצא ב-2001, אלבום העונה לשם (Time (The Revelator.

“Time” שוחרר בקיץ של 2001, כמה חודשים אחרי שיצא הפסקול של הסרט “אחי, איפה אתה?” של האחים כהן, שם וולש הייתה חלק בהפקה ובביצוע שני שירים. משהו שהביא לה מעט פרסום. אבל בשמיעת האלבום הזה שלה מבינים מצוין שהיא לא צריכה שום פרויקטים אחרים או שמות מוכרים יותר כדי שהמאזין יבין היטב את היופי בשירים ובכתיבה שיש לה להציע לעולם.

האלבום מכיל 10 שירים שכתבה וולש (עם עזרתו כאמור של דיוויד רולינגס), בכולו יש שימוש אך ורק בקולות שלה, גיטרה אקוסטית ובאנג’ו, וממש בליבו של האלבום, באמצע שמיעתו, מוצאים את השיר April The 14th. השיר בעצם מתפצל לשני חלקים כאשר ממשיכו, או חלקו השני, נמצא תחת השם Ruination Day והוא מגיע שלוש רצועות לאחר מכן.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

אמריקנה לשישי בצהריים

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

הנה שתי להקות חדשות שלא מזמן הכרתי. שתיהן אמריקאיות ויחסית די טריות בעולם המוזיקה, שתיהן מתבססות בערך על אותן סגנונות מוזיקליים ולשתיהן אלבומים מומלצים מאוד מ-2008.

The Felice Brothers

ההרכב הזה מגיע מניו-יורק ושלושה מתוך ארבעת חבריו הם אחים. החבר’ה האלה עושים יופי של אמריקנה ופולק-רוק עם המון מוזיקה שורשית שכאילו עקרו אותה משנות השישים. האלבום שגילה לי אותם הוא אלבום ה-Self titled שלהם, השלישי במספר שהם הוציאו (באופן רשמילא רשמי. תלוי אם סופרים הוצאות עצמיות מוקדמות שלהם).

במספר קטעים באלבום אתם תחשבו שנזרקתם כמה עשורים אחורה לתוך ה- “Big Pink” בוודסטוק, ניו-יורק, שם בוב דילן ו- The Band הקליטו ב-67 שורת שירים ארוכה שידועה בתור ה-Basement Tapes. זה מתבטא גם בקול של איאן פליס, הסולן, שדי מזכיר את קולו של דילן המוקדם יותר, וגם במוזיקה עצמה, טרייה לגמרי אך מתבססת על הסאונד של התקופה ההיא. יש פה גם יופי של עושר מוזיקלי (שילוב של אקורדיון בשיירם מעולם לא נשמע טוב יותר). אין לי ספק שאמשיך איתם גם לאלבומים נוספים.

The Felice Brothers’ self-titled

האחים לבית Felice גדלו האמת לא רחוק מוודסטוק…השורשים האלה שלהם, שצמחו עוד לפני שנולדו, עושים חסד גדול באלבום הזה, שהוא חתיכת כיף לא-נורמלי לשמיעה בשישי בצהריים וסופ”ש עם מזג אוויר אביבי כמו היום.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

רכישות חדשות באופק

פורסם בתאריך על ידי
2

היום הודיעו על הוצאה מוזיקלית נוספת שאני מחכה לה שתגיע בחודש מאי. חודש שמסתמן בשבילי כבר עכשיו כחיובי מאוד מבחינת הוצאות חדשות. מה גם ששלוש מהן יוצאות באותו היום ואחת נוספת שבוע לאחר מכן.

יהיו לנו אלבום בכורה נשכח בן 20+ שנים שחוזר לביקור, אבנים יקרות מתגלגלות במהדורה מהודרת, אלבום חדש לצמד מלהיב ואלבום בכורה נוסף שמחכה לראות את אור העולם לראשונה.

עדכון קטן על העתיד לבוא:

ההוצאות המחודשות

אז ההודעה שהגיעה היום הייתה על ההוצאה מחדש של אלבום הבכורה של The Jayhawks. להקה אהובה (ומצויינת) שהייתה בשיאה בשנות ה-90 והונהגה על-ידי הצמד גארי לוריס ומארק אולסון. הם פרצו לתודעה ב-89 עם אלבום הבכורה היותר מוכר שלהם, אבל עוד לפני, ב-86, יצא אלבום הבכורה האמיתי שלהם בכמה אלפי עותקים בודדים על-גבי תקליט.

האלבום הזה הולך לצאת החוצה מחדש ב-18 במאי, בפעם הראשונה בפורמט ה-CD. בהחלט חגיגה לאוהבי הרכב הרוקאלטרנטיב קאנטרי הנהדר הזה. יש לי בבית את כל אלבומי הלהקה האחרים, ובתקופות האחרונות אני בכלל חזק איתם. במיוחד אחרי שבמהלך 2008 לוריס ואולסון התאחדו שוב כצמד ובסוף אותה שנה הוציאו את האלבום “Ready For The Flood”. אחד האלבומים הכי יפים ומושלמים שיצאו בעשור האחרון.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

ארבע כוסות ואפיקומן אחד – המלצות חדשות

פורסם בתאריך על ידי
2

אני לא אחד שמתלהב יותר מדי מחגים, במיוחד חג כמו פסח. אבל מהוצאות מוזיקליות חדשות אני דווקא כן. אז בגלל שהחודש נפלו עלינו כמה וכמה מעניינות ועם כל עניין המתנות לחגים, הנה ארבע המלצות מוזיקליות טריות מתקופה זו (פלוס בונוס קולנועי אחד), כמתנות לאחרים או למדף הפרטי שלכם.

Jimi Hendrix – Valleys of Neptune

לפני שבועיים יצאה לאור אסופת השירים הזו, שרובה הוקלטה בחודשים הראשונים של 1969, תקופת הקלטות של הנדריקס שהגיעה אחרי אלבומו המופתי “Electric Ladyland”. השירים יועדו לאלבום האולפן הרביעי של ה-Jimi Hendrix Experience שמעולם לא הגיע, וכעת, 40 שנה מאוחר יותר הם משוחררים במתכונת רשמית.

נכון, חלק מהשירים פה כבר שוחררו ונשמעו קודם לכן בגרסאות כאלה ואחרות, במיוחד אצל חובבי הנדריקס קשים. עדיין, הגרסאות שנמצאות כאן יכולות לחדש בעבודה שנעשתה עליהן ומכניסות גם אהבה מחדש לאחד האמנים והגיטריסטים הגדולים ביותר שהיו כאן. במיוחד בקטעים שיהיו פה חדשים גם למאזינים הוותיקים ובמיוחד אלו שהוקלטו ע”י שלושת חברי ה- “Experience” המקוריים, שלצערנו כבר אף אחד מהשלישייה לא איתנו כיום, אחרי שנואל רדינג הבאסיסט עזב אותנו ב-2003 וגם מיטש מיטשל המתופף הלך לעולמו לפני שנה וחצי, בידיעה שדי העציבה אותי בזמנו.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

התאריך המוזיקלי שלי

פורסם בתאריך על ידי
5

היה זה יום שבת. הקור שבחוץ נע בין מעלה אחת לשתיים. החום שלי עמד על 3839. ההרגשה הייתה מדהימה…

ה-18 במרץ הוא לא סתם תאריך בשבילי. ארבע שנים בדיוק עברו מאז אותה שבת ואותם שלושה ימים שהיו בשבילי הגשמה של חלום קטן-גדול.

מאז שהתחלתי להיכנס ברצינות למוזיקה ולהתעמק נורא בלהקות ואמנים, איפה שהוא באמצע גיל העשרה, היה לי את החלום הזה של לראות להקה אהובה בהופעה. להיות שם כשזה קורה. חיכיתי לדבר הזה כמה שנים טובות, גם בגלל מצב כספי, גם בגלל שבגילאים מסוימים אתה לא חושב על לעשות משהו כזה לבד, וגם בגלל שפשוט להקות שנורא אהבתי לא ממש הגיעו לאיזורים קרובים.

אבל ידעתי שהרגע הזה יגיע מתי שהוא. במשך כמה שנים, עוד כשהייתי מכניס סכום זעום לחשבון הבנק שלי, חסכתי בשביל הרגע וההזדמנות.

בגיל 23 סוף סוף זה קרה, כשנפלה הזדמנות מצויינת לראות את להקתי האהובה The Black Crowes, יחד עם האמצעים והזמן שכולם התחברו יחד לחלון מסויים שסימן לי שהגיע הרגע לפתוח אותו. הקרואוז לא היו פעילים מסוף שנת 2001 וחזרו לתודעה (ולהופעות) במהלך 2005, ממש לא הרבה אחרי שהחיבור האישי שלי איתם הגיע. במהלך אותה שנת קמבאק הם הופיעו רק בארה”ב (עם איזה שתי הופעות ביפן) ואז לקראת סוף השנה הגיעה הידיעה שהם חוזרים גם לאירופה עם שלושה ערבים רצופים בלונדון ומיד לאחר מכן עוד שלושה באמסטרדם. מיד הצעתי לחברי הטוב גיא, שבזמנו היה האחראי לחיבור שלי עם הלהקה, שנלך על זה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

השמיני של הטראקרס

פורסם בתאריך על ידי
3

השבוע יוצא לחנויות אלבומם החדש של ה- Drive By Truckers, מהלהקות היותר אהובות עלי בסביבה כיום. תודות לחנות המוזיקה הטובה ביותר בארץ אם שואלים אותי – “קצת אחרת”, שהביאו אותו מוקדם מהצפוי, הוא מסתובב אצלי בראש כבר מהשבוע שעבר.

“The Big To-Do” הוא אלבום האולפן השמיני של הלהקה ששומרת אולי הכי טוב היום על ז’אנר הרוק הדרומי, עם טיבולים של אמריקנה וקאנטרי-רוק, מתקפת שלוש גיטרות והרבה רוח חופשית של פעם שנושבת מההרכבים הקלאסים של The Allman Brothers Band ו- Lynyrd Skynyrd, אך עם זאת גם הרבה בריזה עכשווית ויצירתית של זמננו.

ה- Truckers מגיעים בחלקם מאלבאמה ובעיקרון שוכנים כיום ב- Athens שבמדינת ג’ורג’יה. הלב של הלהקה הם הצמד פטרסון הוד (Patterson Hood) ומייק קולי (Mike Cooley) שייסדו את ההרכב הראשוני באמצע שנות ה-90. שניהם כבר בעשור הרביעי לחייהם, אבל מובילים את הלהקה הזו שנים בדרכים כאילו הגיל עומד במקום.

מה שבשבילי מציב את  ה- Drive By Truckers הרבה מעל להקות רוק (דרומי או כלשהוא) אחרות  מאז ומהיום זו הכתיבה שלהם ויכולת להעביר סיפור בשיר. מה שלא רואים בדרך כלל באופן בולט אצל הרבה הרכבים שכאלה מהדרום, שהדגש אצלם נשאר על הגיטרות והסולואים. מייק קולי ופטרסון הוד,  מעבר להיותם כותבים מוכשרים, הם גם מספרי סיפורים מעולים וזה משהו שתמיד הגיע לידי ביטוי באלבומים של הלהקה.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה:

הרבה יותר מפסלון

פורסם בתאריך על ידי
3

בטקס האוסקר שבוע שעבר, בין הסרטים, השחקנים, התסריטים ושלל קטגוריות אחרות, היתה אחת שהעלתה חיוך בזוית הפה שלי. חיוך כזה של הבנה וגאווה קטנה על שם שלא הרבה מכירים. לפחות כאן.

הקטגוריה הייתה “השיר הטוב ביותר מתוך סרט” והשם היה ראיין בינגהם.

ראיין בינגהם (Ryan Bingham), יליד ניו-מקסיקו, קטף את הפרס על הביצוע לשיר הנושא מתוך הסרט “Crazy Heart”, שמבוסס על ספרו של תומאס קוב, ועליו גם זכה ג’ף ברידג’ס בפרס השחקן הראשי (וחבל שאף אחד בינתיים לא מביא את הסרט הזה להקרנות בישראל). את השיר הזוכה The Weary Kind הוא כתב עם המפיק טי.בון בורנט. דווקא השנה החליטו להוריד בטקס את ביצועים החיים של האמנים לשירים המועמדים ולא כולם זכו לשמוע את השיר היפהפה הזה.

אני התוודעתי לבינגהם ולמוזיקה שלו במהלך 2007, בעיקרון שנת הפריצה שלו. לפני כן בינגהם היה נער שעזב בית ספר, התפרנס קצת מרודאו, ובין רכיבות על פרים ונדודים בטקסס החל לכתוב מוזיקה. הוא הוציא כמה הקלטות בהוצאה עצמית, עד שחתם בלייבל של Lost Highway Records, הידועים  בתור בית לאמני קאנטרי-רוק, אמריקנה והסביבה (ראיין אדאמס, ג’וני קאש, ווילי נלסון, ואן מוריסון ועוד).

51yWhlTZvqL

אלבום הבכורה – Mescalito

את תשומת הלב שלי הוא משך בזכות המפיק של אלבומו הראשון – הגיטריסט מארק פורד (לשעבר חבר בלהקת הבלאק קרואוז). פורד הפיק וניגן באלבומו וכך ב-2007 יצא לאוויר העולם Mescalito, אלבום הבכורה של בינגהם.

רגע, יש עוד! לחצו לקריאת המשך הפוסט >>
אהבתם? שתפו את זה: