תחילת השנה הזו מתמלאת בהמון מוזיקה טובה. זה ילך ויגבר בחודשים הקרובים עם מלא אלבומים שאני מצפה להם. בינתיים תחילת 2020 הביאה איתה כמה דברים נהדרים. הנה שלושה אלבומים שאהבתי במיוחד בינואר, פלוס שני EP’s חדשים גם כן.
Bonny Light Horseman – Bonny Light Horseman
ההפתעה היפה הראשונה של 2020 הגיעה מבחינתי כבר בינואר. זה קורה עם סופר-גרופ קטן שמורכב משלושה מוזיקאים מוכשרים, שניים מהם אהובים עלי מאוד; אריק ד. ג’ונסון מ-Fruit Bats וג’וש קאופמן, שהפיק לקרייג פין את טרילוגיית אלבומי הסולו האחרונים ומנגן שם וגם שיתף פעולה המון עם ג’וש ריטר ו-Hiss Golden Messenger בעבר. שניהם חברו לאנייס מיטשל, שזכתה בפרס טוני על המוזיקה של Hadestown ויחד הקליטו אלבום שמורכב משירי פולק וגוספל ממש ישנים.
הגדולה של האלבום מבחינתי נמצאת בתוך התחייה מחדש שהם לחלוטין הכניסו לשירים פה. חיים חדשים ומודרניים, עם השילוב המוזיקלי המוכשר של שלושתם והקולות של מיטשל וג’ונסון לסירוגין וביחד שמובילים את השירים. הם יצרו יחד אלבום Dark-Goth-Folk כזה, שנורא משך אותי בהאזנות החוזרות. הייתי מתאר אותו כ-Fruit Bats פוגשים את פטי גריפין בתערובת של בלדות רצח פולקיות ישנות נורא. אלבום יפהפה מבחינתי שמגיע ממפגש של טריו מפוצץ בכישרון.
Bonny Light Horseman
The Roving
Deep In Love
Drive-By Truckers – The Unraveling
לפני ארבע שנים ה-Drive-By Truckers שחררו את American Band במהלך שנת בחירות שבסופה טראמפ נבחר לנשיא. זה היה אלבום מאוד פוליטי לאורכו, שהיו מאזינים שהופתעו מהדבר. עניין שיצא לי לנסות לכתוב עליו שזה בכלל לא מפתיע, כי הטראקרס תמיד היו להקה פוליטית ואפשר לראות זאת בלא מעט שירים דרך האלבומים השונים. כתבתי על זה יותר בהרחבה בסיום 2016 כש-American Band קיבל אצלי את התואר אלבום השנה.
ארבע שנים לאחר מכן, כשאנחנו בעוד שנת בחירות, הם חזרו עם The Unraveling, אלבום עוד יותר פוליטי מקודמו, נוקב, חד ולא פחות טוב. זה הזמן הכי ארוך של הטראקרס בין אלבומים. לקח להם קצת זמן לעבור משברי כתיבה ולארגן את הסגנון ומה שהשפיע על השירים. יש מצב שיגיע עוד אלבום השנה, כי הם חזרו עם כמות מאוד גדולה של שירים חדשים. ההתחלה של The Unraveling היא מאוד Mellow וכוללת לא מעט רגש סיפורי עם Rosemary With A Bible And A Gun. סוג-של התחלה שהזכירה לי קצת את הפתיחה של Two Daughters And A Beautiful Wife לפני תריסר שנים באלבום Brighter Than Creation’s Dark. שיר שכמו הרבה אחרים של הטראקרס, במיוחד פה, כדאי לעבור גם על המילים שלו.
המילים מאוד בולטות לאורך הרצועות באלבום הטרי והנושאים שהן מציגות, אם זה בכעס וזעם או המבט מהצד עם התמונה של האמת בעיניים. הרבה עם עניין אחזקת הנשק בארה”ב, נושא שנמצא פה ביותר משיר אחד, אבל הכי בולט מבחינתי ב-Thoughts And Prayers. שיר שנורא התחברתי אליו עם העניין של היריות של תלמידים בבתי-ספר והתגובות ברשת ובתקשורת של האנשים שתומכים באחזקה והקלות של נשיאת נשק ושולחים אחר כך את ה-Thoughts And Prayers שלהם אחרי כל מקרה. מחשבות ותפילות שלא שוות לכלום ופטרסון הוד דואג להגיד זאת בשיר הכי אמיתי שאפשר. אני רואה אותו כסוג-של שיר המשך ל-Guns of Umpqua מהאלבום הקודם, שתיאר כזה מקרה טראגי בבית ספר, רק שפה אנחנו עם התגובות והמחשבות של ה-Aftermath.
אפשר למצוא גם יציאה על White Privilege וגזענות ב-Grievance Merchants של מייק קולי, ההתנהגות האלימה כלפי מהגרים והתמונות המחרידות שזה יוצר ב-Babies In Cages או כל המחשבות יחד עם מה שקורה סביבנו ב-21st Century USA. פטרסון לגמרי מוציא פה את הכל והעניינים הפוליטיים מרחפים מרצועה לרצועה. זה אולי האלבום הכי Mellow של הטראקרס מבחינתי סאונד ורוקנ’רול, אבל הוא אחד האלבומים היותר אחידים ששחררו וזה משרת גם את הליריקה.
האלבום מסתיים עם Awaiting Resurrection. קרוב לתשע דקות שמהוות את השיר הכי ארוך בדיסקוגרפיה של DBT, כשהוא עוקף שני שירי סיום אחרים; Angels And Fuselage ו-Grand Canyon. שירים שאחד מהם עוסק במוות מתקרב של התרסקות מטוס ועוד אחד הושפע ממוות של חבר במשפחה המורחבת של הטראקרס. עם הסיום של The Unraveling אנחנו מקבלים את הפוסט-מוות של הסביבה והחברה והזכויות שלנו והרצון לתחייה מחדש באיזורים הללו והפוליטיקאים הקובעים כרגע. שיר שהולך ונבנה עם הגיטרות הסוחפות והמוכרות של הלהקה, שבעצם מסכם את כל האווירה של האלבום והנושאים שהוא מתעסק בהם. עם הרבה יאוש והמציאות ואולי גם קצת תקווה לקראת שינוי.
כל זה בתחילתה של שנת בחירות בארה”ב ובסיום של האלבום שהולך להיות אולי פס הקול הפוליטי הכי מוצלח ונוקב שלה ב-2020. על הדרך הוא גם אחד האלבומים היותר מוצלחים של הדרייב ביי טראקרס. להקה שכבר עשור וחצי מתפקדת כאחת האהובות עלי ביותר בסביבה ורק מוכיחה לי בשנים האחרונות עוד ועוד למה.
Thoughts and Prayers
Slow Ride Argument
Awaiting Resurrection
Futurebirds – Teamwork
כמו הטראקרס, ה-Futurebirds מגיעים מאת’נס, ג’ורג’יה. כתבתי עליהם בעבר עם שני האלבומים האחרונים, במיוחד Baba Yaga שדי כיכב אצלי פה ב-2013. עברו חמש שנים מאז האלבום הקודם וזה לגמרי זמן בו הספקתי להתגעגע. אני חושב ש-Teamwork פוגש איפשהו את שני האלבומים הקודמים באמצע. לחלוטין טוב יותר מקודמו ומתקרב לסאונד היותר אהוב עלי שלהם, עם כל האלט-קאנטרי-רוק המעט פסיכדלי ו-Dreamy שלהם.
אלבום ששוחרר על אש קטנה וזה מאוד מתאים לחזרה שלהם השנה אחרי חצי עשור ללא מוזיקה חדשה. אני מחבב אותו יותר בכל האזנה.
Crazy Boys
Waiting On A Call
The Revivalists – Made In Muscle Shoals
הנה הרכב שאני מחבב ששחרר EP במפתיע שרק השם שלו כבר משך אותי, עם האהבה הגדולה ל-Muscle Shoals וההיסטוריה של המקום. ה-Revivalists משלבים בלוז-רוק בניחוח סול ממש אחלה. בשביל ה-EP הזה הם ביקרו באולפני Fame האגדיים של Muscle Shoals, אלבמה, והקליטו שם את השירים שנכנסו להוצאה הטרייה הזו. יש פה הקלטות מחודשות לכמה שירים ישנים שלהם, פלוס קאבר יפה ל-To Love Somebody של ה-Be Geese ועוד שיר מקורי אחד חדש. בנוסף הם גם שחררו סרט קצר של 17 דקות שמתעד את ההקלטות הללו והביקור הנרגש שלהם במקום.
Bitter End
To Love Somebody
Simon & Garfunkel – Live At Carnegie Hall 1969
לכבוד ציון 50 שנה ל-Bridge Over Troubled Water החודש, אלבום האולפן האחרון של סיימון וגרפונקל, שוחרר ה-EP הקצר הזה שכולל ארבעה שירים מאותו אלבום כפי שבוצעו בהופעה בקרנגי הול של ניו-יורק, חודשיים לפני צאת האלבום שהפך ב-1970 לשירת הברבור של הצמד בדיסקוגרפיה. אלו ביצועים מאוד טריים של השירים הללו שהיו חדשים לגמרי לקהל דאז ויש בהם יופי תמים ועירום, אפילו יותר מהגרסאות המוכרות שהוקלטו באולפן. מתנה חמודה מאוד לכבוד יובל לאלבום הקלאסי הזה.
The Boxer
Bridge Over Troubled Water