אז הקיץ עוד שניה מסתיים (מבחינת התאריכים, פחות עם מזג האוויר). מאז חודש יוני לא כתבתי פוסט חדש, לאחר שהקודם סיים פרוייקט מרגש שהוביל בסוף לאכזבה מקומית. עבר מאז המון. אז חודשיים אחרי, הנה סיכום קיץ קטן שלי, עם כמה אירועים שהיו, מקומיים ואישיים, והאלבומים הבולטים כמובן שעשו לי שהנעימו לי את הימים והלילות החמים.
חודש יוני
אז מה היה לנו?
הרולינג סטונס ו-מ. וורד פותחים את מה שאז היה אמור להיות בערך הקיץ הכי טוב פה מבחינת הופעות חו”ל. התחיל המונדיאל. הולנד דופקת חמישיה מול ספרד. אני מאושר. עזבתי את העבודה לחופש מאוד מוצרך. פרוייקט ניל יאנג שלי בבלוג מגיע לשיאו לקראת ההופעה בארץ. ההתרגשות עולה.
אלבומים בולטים:
Rich Robinson – The Ceaseless Sight
אלבום סולו שלישי לריץ’ רובינסון, שלוש שנים לאחר קודמו ואחד שהתעלה על הציפיות שלי ממנו. נראה שכך פעם שריץ’ חוזר לכתוב שירים לבד ונמצא בפרונט הוא רק הולך ומשתפר. זו לדעתי ההוצאה הטובה ביותר שלו בינתיים. אלבום שלם בהרגשה, עשיר מוזיקלית, עם גיבוי טוב מאחוריו. השירים של ריץ’ מאוד מהודקים ויש פה הרבה מההשפעות עליו, הגיטרה שבחיים לא ימאס לי ממנה והמוזיקה שיודעת לנוע היטב בין הסגנונות השונים שברצועות. בינתיים מבחינתי ריץ’ מנצח את אחיו השנה והאלבום החדש של ה-Brotherhood של כריס. יש בו משהו הרבה יותר מחובר ואחיד.
בנוסף, אם אתם חובבי תקליטים לאלבום יש הרבה ערך מוסף. הוא מועמד מוביל להוצאת ויניל השנה שלי. התקליט הכפול נשמע טוב מאוד, אך הוא גם פשוט יפהפה מבחוץ. נתנו בו הרבה השקעה. מההוצאות שכיף לסובב על הפטיפון ופשוט לבהות בהן…ובדרך לשמוע מוזיקה מצויינת ואלבום מוצלח, של אחד המוזיקאים האהובים עלי שמצליח עדיין להפתיע מחדש כשהוא בלי להקת העורבים ההיא שלו ושל אחיו הגדול.
=======================================================================
The Felice Brothers – Favorite Waitress
כמו ריץ’, גם זה אלבום ראשון מזה שלוש שנים. הקודם של ה-Felice Brothers פתח את פוסט אלבומי השנה שלי 2011 במקום ה-40. לא משהו שיש כזה להתגאות בו, אבל זה הראה לי את החזרה שלהם יותר למקורות וגם ללב שלי. כי השנה הם בטוח יהיו במקום גבוה יותר. האלבום הקודם היה די נסיוני בשביל ההרכב מניו-יורק . פזל לכל מיני מקומות שפחות עבדו לדעתי. גם מאז סימון פליס והמתופף של הלהקה עזבו. הם עברו קצת שינויים וחזרו השנה עם אלבום שהרבה יותר מתאים להם. עם סגנון שקרוב יותר לזה שגרם לי להתאהב בהם לראשונה.
יש בו הרבה מהפולק השורשי הטוב, אך הוא גם לא תקוע רק במקום אחד. קראתי בכמה מקומות שציינו את ההשפעה של ה-Basement Tapes של דילן ו-The Band על האלבום הנוכחי. האמת שזה בדיוק מה שאמרתי כששמעתי אותם לראשונה באלבום ה-Self titled המצויין שלהם ב-2008. כאילו שלפו אותם ישר מהסשנים הללו…אני מסכים עם ההשפעה שבאה פה ליותר ביטוי עם הכיף ומעט רוח-שטות באלבום, שמעורבת עם שירים באמת מרגשים. שזו הגדולה בעצם של ה-Felice Brothers מבחינתי. השובבות המלנכולית הזו בכתיבה והקלטה. זה משהו שחזר כאן ואני מאוד אוהב.
=============================================================
חודש יולי
אז מה היה לנו?
מלחמה. אזעקות. ביטולים. מסתיים המונדיאל. הולנד עפה אחרי שלא כובשת במשך 240 דקות רצופות. אני מאוכזב. ג’וני וינטר מת. ההופעה המצופה של יאנג וקרייזי הורס מתבטלת. אני כועס. אני הולך על תוכנית חלופית. טס לאנגליה לראות את ה-Jayhawks, מארק פורד ו-Howlin’ Rain. טס משם ספונטנית לגרמניה לשלוש הופעות של יאנג וקרייזי הורס (עליהן עוד בהמשך).
אלבומים בולטים:
Tom Petty & The Heartbreakers – Hypnotic Eye
אלבום האולפן ה-16 במספר של פטי והחבורה (או ה-13 אם לא מחשיבים את השלושה תחת השם של פטי בלבד, למרות שחברי ההרכב מנגנים שם בכל מקרה). מגיע ארבע שנים אחרי Mojo והאמת אין לי הרבה מה לחדש בכתיבה שכנראה לא עשיתי עם הקודם – אי אפשר לטעות איתם. מההרכבים והאמנים הוותיקים שיש לי את כל הדיסקוגרפיה שלהם בבית וגם עם האלבומים המוצלחים בשנות השבעים וכדומה, הם פשוט לא נופלים באלבומים המאוחרים שכולם מוצלחים. אני באמת שלא רואה נפילה כלשהי מאז Full Moon Fever של 1989. כולם נעים מטובים עד למצויינים. אני אפילו מחבב את The Last DJ מתחילת המילניום שהיה מאוד נוקב ויש בו יופי של קטעים אם שואלים אותי. ואני ממש לא מאזין שמקבל כל מה שאמנים אהובים מוציאים. אבל הם באמת לא מצליחים לאכזב. נכון, הם גם לא מחדשים ממש, אבל זה מי שהם וזה מספק את הסחורה.
גם באלבום החדש הרבה מהסאונד הידוע שלהם יחד והקול המוכר של טום. הרוק-בלוזי האמריקאי שחוזר כמו תמיד עד לימים המוקדמים בגיינסוויל, פלורידה, והגיטרה של מייק קמפבל שתמיד תעשה לי טוב. מבחינתי שכל ארבע שנים יוציאו אלבום כזה. הבעיה היחידה שלי עם האלבום הקודם Mojo היתה שהוא היה ארוך מדי והייתי חותך ממנו 3-4 רצועות בינוניות יותר. הפעם עם Hypnotic Eye גם הזמן הכולל של האלבום ומספר הרצועות (11 במספר) מספק אותי. כמו כן הוא אלבום קיץ טוב. יחד עם מהדורת 20 השנה המיוחדת של Wildflowers שאמורה לצאת בסוף השנה, זו יכולה להיות שנה מעולה בכל הקשור לטום פטי. גם בינתיים היא סבבה לגמרי.
==================================================================
The Jayhawks – Sound of Lies / Smile / Rainy Day Music Reissues
המלצה יותר בקטנה, רק כי מגיע לאלבומים האלה להיות מוזכרים. טסתי לראות השנה שוב את ה-Jayhawks בגלל ההוצאות הללו שממשיכות את קו החידושים בכל הדיסקוגרפיה של הלהקה. הפעם אלו ההוצאות המחודשות והמורחבות של שלושת האלבומים המאוחרים של הלהקה לאחר עזיבתו הראשונה של מארק אולסון ולפני ההתפרקות דאז. התקופה של 97 – 2003. אלו גם האלבומים שבהם הם התמקדו בהופעות בסיבוב הנוכחי. הייתי פשוט חייב לראות אותם מבצעים את השירים מ-Sound of Lies הנפלא, אחד האלבומים הכי בלתי-מוערכים של שנות התשעים אם שואלים אותי, כמו כן כמה מהטובים של Smile ועוד שורה של שירי ג’ייהוקס קלאסים מ-Rainy Day Music. שירים שהלהקה חזרה אליהם לאחר שנים. גם בהרכב עצמו הם חזרו יותר לשם. אולסון שוב עזב לקריירת הסולו שלו והם הביאו במקומו בחזרה את קרייג ג’ונסון שהיה איתם בתקופה ההיא ואף שיתף פעולה עם גארי לוריס ומארק פרלמן בסופר-גרופ המוצלחת Golden Smog (עם ג’ף טווידי בין השאר).
אז למי שמכיר כבר את האלבומים האלה, מוזמן לחזור אליהם בתוספת קטעי בונוס ולהיזכר כמה הם טובים. למי שלא מכיר כלל או נשאר תקוע עם האלבומים הקלאסים המוכרים יותר Hollywood Town Hall ו-Tomorrow The Green Grass, זו הזדמנות מצויינת לנבור יותר בעבודות של הלהקה הנפלאה הזו ולהגיע לאלבומים עם הרבה מוזיקה מצויינת שלא קיבלה בזמנו את ההערכה הראויה לה כיום.
=====================================================================
Crosby, Stills, Nash & Young – CSNY 1974
שנים של ציפיה הסתיימו הקיץ לכל חובבי הרביעיה וניל יאנג בפרט. סוף סוף יצאה הקופסא המיוחלת של סיבוב האיחוד האגדי של CSNY. בדיוק לציון 40 שנה לאותו סיבוב הופעות שהתרחש בקיץ של 74. הציפיות היו גדולות. המארז די מספק אותן והיה שווה לחכות. 40 שירים יש פה מהסיבוב, שיר לכל שנה שעברה מאז. הרבה שירים קלאסים של הרביעיה, ביחד או לחוד, אבל הפנינים האמיתיות אלו השירים שלא שוחררו קודם ובוצעו בטור הזה לראשונה. אלו שהיו אמורים להיות כנראה ב-Human Highway, אלבום הקמבאק של CSNY שמעולם לא שוחרר.
אז עוד לפני סיבוב האיחוד, כל הרביעיה נפגשה ב-73 בהוואי ואחר כך בחווה של יאנג – Broken Arrow, בכדי לכתוב ולהקליט שירים חדשים לאלבום אולפן שני תחת השם CSNY. היתה בעיקרון כבר עטיפה מוכנה לאלבום, שמו היה צריך להיות Human Highway והוא היה אמור להכיל עשרה שירים מהסשנים שקדמו לסיבוב ההופעות. אך הסיבוב המתיש שמתועד עם אחלה מוזיקה בקופסא הנ”ל הותיר אחריו גם ריבים, התרחקות, הרבה סמים ובסופו של דבר הרביעיה שוב נפרדה שוב והאלבום לא הושלם.
חלק מהשירים שהוקלטו ל-Human Highway מצאו בית במקומות אחרים, כמו שירי יאנג כגון Through My Sail (שוחרר ב-Zuma), שיר הנושא ששוחרר ב-Comes A Time ו-New Mama שמצא בית גם ב-Tonight’s The Night של יאנג וגם באלבום Stills של סטיבן. אבל עדיף להתרכז בשירים שכן נמצאים פה במארז והופכים אותו למוצר הרבה יותר מיוחד. שירים יפים ומרגשים כמו Time After Time ו-Carry Me של קרוסבי, Fieldworker ו-Prison Song של נאש או הצמד My Angels ו- Myth of Sisyphus של סטילס (שכולם גם כן מצאו בית אחר בזמנו באלבומי סולו של נאש, סטילס וקרוסבינאש יחד).
Human Highway – עטיפת האלבום המיועדת
וכמובן, אי אפשר בלי דגש על יאנג…לצד שירים קלאסים מאותה תקופה וקצת לפני, שכוללים גם שני נציגים מ-On The Beach ואת Don’t Be Denied, בנוסף לשירי Human Highway כמו Mellow My Mind שיצא בסוף ב-Tonight’s The Night וגרסה מושלמת ל-Long May You Run שיצא לאחר מכן באלבום המשותף עם סטילס העונה לאותו השם, במארז נמצאים גם חמישה קטעים של יאנג שלא שוחררו רשמית קודם. ארבעה מהם גם כן היו מועמדים להיכנס לאותו אלבום גנוז:
Love Art Blues
Hawaiian Sunrise
Traces
והבולט מכולם – Pushed It Over The End. שיר גדול שראוי נורא לקבל סוף סוף שחרור רשמי ולא לשמוע אותו דרך בוטלגים. להם מצטרף הקטע הקצר Goodbye Dick שיאנג כתב בבוקר הופעה בניו יורק וביצע בפעם הראשונה והיחידה באותו הערב. קטע שמוקדש להתפטרות של ניקסון חמישה ימים קודם לכן בעקבות פרשת ווטרגייט. שיר שני שקשור לניקסון וניל עםCSNY אחרי Ohio כמובן, שנמצא בקופסא גם כן בביצוע נהדר.
כל השירים הללו מצטרפים לקטעים נפלאים אחרים במארז של שלושה דיסקים עם 40 שירים מאותו סיבוב היסטורי והיסטרי, ביצועים אקוסטיים אינדיווידואלים, חשמליים יחד, המון מההרמוניות ההן, DVD עם כמה קטעים מצולמים וחוברת עבה עם המון מידע, סיפורים ותמונות. מארז לא זול בכלל, אבל שווה בהחלט מקום על המדף כיום, ארבעה עשורים אחרי שהוקלט.
==============================================================
Jenny Lewis – The Voyager
אם כבר הוצאות עם הרבה ציפיה והמתנה…זה כנראה האלבום שהכי חיכיתי לו השנה. החדש של ג’ני לואיס, מהקולות הנשיים הכי אהובים עלי בעשור האחרון. שש שנים עברו מאז Acid Tongue שלה, שהיה אחד האלבומים המובילים שלי של 2008. אני מאוהב בו ברמות. וגם בה כמובן. ב-2010 היא שחררה אלבום תחת הצמד Jenny & Johnny, שלה ושל הצמוד שלה ג’ונתן רייס. אבל זה היה פרוייקט שונה, הרבה יותר פופי ואחר. ה-Follow Up האמיתי ל-Acid Tongue ואלבום הסולו הרשמי השלישי של לואיס הגיע הקיץ תחת השם The Voyager.
לואיס התקשתה להגיע לאלבום החדש אחרי שחוותה אירועים שונים שהשפיעו עליה והכתיבה שלה מאז Acid Tongue או ההוצאה האחרונה ב-2010. אם זו ההתפרקות הסופית של ההרכב שפרצה איתו Rilo Kiley, מות אביה ובעיות של אינסומניה. כל הדברים האלה גם גרמו לה לחזור לכתוב שירים בסגנון שאני אוהב. עמוקים יותר, אמיתיים ועם השילוב של כאב וקריצות קומיות שחורות שאיכשהו הולכים אצלה יד ביד במילים באופן מושלם.
ראיין אדאמס הגיע בשביל להפיק את השירים באלבום, חוץ משניים שהפיקו לסירוגין בק (הסינגל Just One of the Guys) וג’ונתן רייס עם אחד הקטעים האישיים כאן – You Can’t Outrun ‘Em, שנכתב בהשראת מות אביה. גם היא מביאה לו הקדשה באלבום כשכתבה “For my father” בעמוד הקרדיטים. ואיך האלבום בשלמותו? טוב. טוב מאוד האמת. הייתי מדרג אותו בין Acid Tongue לאלבומה הראשון- Rabbit Fur Coat. למרות שהוא שונה מאוד משניהם באווירה. הייתי אומר שבכלליות השירים בו יותר נגישים או קלים להאזנה. אבל זה לא אומר שאין בו עומק, וזו הגדולה של ג’ני. היכולת להגיש שירים ומילים אישיים או כואבים גם כשהם עטופים במוזיקה וסאונד שלא מתיימר להיות כך. זה מתחבר כאן מצויין.
אחרי חרישות בלתי פוסקות מאז שהגיע אלי כבר יש לי כמה פייבוריטים אישיים, כגון הפתיחה של Head Underwater, הסיפור הקטן ב-Late Bloomer, משפטים שפגעו בול ב-The New You והסיומת הנהדרת של שיר הנושא המקסים. ג’ני שולטת באלבום הזה ללא עוררין ומגישה את הכתיבה והמוזיקה שלה בביטחון, חוזק והרבה אמת. ואין, הקול שלה פשוט ממיס אותי מחדש. כמה התגעגעתי אליו.
שם האלבום ושיר הנעילה שלו – The Voyager, מאוד מתאים לאלבום הסולו השלישי של ג’ני לואיס. זה האלבום של “הנוסעים” או המטיילים, כפי שהיא כותבת בחוברת לאלו שעזרו לה בעבודה עליו והדרך. באופן הפחות פיזי, אלא יותר טיול מנטלי. כזה שהיא עצמה עברה ב-4 השנים האחרונות עד שהגיעה לאלבום השלם הזה ומצאה את עצמה שוב. הרווח הוא כולו שלנו.
======================================================================
חודש אוגוסט
אז מה יש ומה היה לנו?
הפסקת אש. מלחמה. עוד הפסקת אש. עוד מלחמה. נפרדנו מרובין וויליאמס (כתבתי על זה כמה מילים). ביטולים מאכזבים אחרונים של הופעות שציפית להן הקיץ – הפעם דין וורהאם וקורט וייל. ויצאו ויוצאים כמה אלבומים, כולל החדש של ג’יי מסקיס השבוע שאני ממש מחכה לו, אך שעוד לא הגיעו אלי. לכן החודש נשאר לי לכתוב את הפוסט הזה ולהיזכר בהופעות שכן הייתי בהן, במיוחד אלו של יאנג וקרייזי הורס בגרמניה. החודש גם פורסם מאמר הסיכום שכתבתי על המסע לגרמניה באתר החדשות המוביל של יאנג – Thrasher Wheats (לינק לקריאה). הוא גם תורגם לגרמנית ופורסם במקום אחר קודם. כתבתי אותו מיד אחרי שחזרתי והוא כולל את כל החוויות והמחשבות בהופעות, המצב והביטול של ההופעה בתל אביב וההשפעה של זה שם (בין השאר הביצוע הראשון של Living With War שכמעט גמר אותי או פתיחת ההופעה בדרזדן עם 25 דקות מטורפות של Down By The River).
אחרי ההופעה השניה מתוך השלוש שטסתי אליהן, בדרזדן, קיבלתי את הסט-ליסט אישית ממארק, הסאונדמן הצמוד של ניל שידע שבאתי מישראל. הוא עובד איתו 30 שנה ואחד האנשים היותר נחמדים שהכרתי בדרכים. לאחר ההופעה האחרונה שלי בסיבוב הזה במיינץ קראתי לו לקדמת הבמה ואמרתי לו שני דברים: 1. תודה רבה על הכל. ו-2. שאני ממש מקווה שיום אחד הם אכן יגיעו להופיע בישראל. הוא אמר לי שהוא ממש מקווה שזה יקרה ושכולם רוצים. אם זה מעודד לפחות את כל מי שהיה לו כרטיס להופעה בתל אביב ולא זכה לראות פה את ניל. עם או בלי קרייזי הורס.
אז עד שזה יקרה באמת בתקווה, רק אאחל שיהיה לנו קיץ מוצלח יותר בשנה הבאה, עם פחות אזעקות ויותר הופעות שייקבעו פה ואכן יתקיימו.
עוד קצת מוזיקה שלצערי לא היתה בארץ:
Cortez The Killer in Monchengladbach
Down By The River in Dresden
Living With War in Mainz
+
לתמונות המסעהופעות באנגליה ביולי
לתמונות המסעהופעות בגרמניה ביולי