אחרי פוסט הקאברים ופוסט ההופעות של השנה, מגיעים לפוסט הסיכום השלישי, ממש לפני המרכזי. הפעם עם ההוצאות המיוחדות של השנה. היו הרבה כאלו שאהבתי ב-2023, אבל בחרתי 20 לרשימה. עם אלבומי מחווה, EP’s, הוצאות מחודשות/מורחבות, אלבומי הופעה, ארכיון ועוד. ללא דירוג, אלא סדר אלפביתי. בסוף יש גם פלייליסט הרבה יותר גדול, שכולל נציגים בודדים נוספים מעוד הוצאות מיוחדות/סינגלים שיצאו במהלך השנה ולא נכנסו לפוסט. סך הכל קרוב לשלוש שעות של מוזיקה (מינוס יאנג, מיטשל, הולד סטדי ומארק פורד שלא נמצאים בספוטיפיי. אבל יש כאמור עוד הרבה אחרים שנוספו במקומם).
Angel Olsen – Forever Means
בשנה שעברה אנג’ל אולסן שחררה את Big Time, שהפך לאלבום האהוב עליי שלה. השנה היא המשיכה את האווירה הנהדרת שלו עם ה-EP של Forever Means, שכולל ארבעה שירים מהסשנים של האלבום שלא נכנסו אליו. שירים שמצאו גם כן מקום חם אצלי בלב ויכלו בכיף להשתלב גם בתוך Big Time. יחד עם ההופעה הקסומה של אנג’ל שראיתי השנה, ההוצאה הזו עשתה לי ממש טוב איתה גם במהלך 2023.
Aoife O’Donovan – The Apathy Sessions
כמו עם אנג’ל, גם אייפה אודונובן שחררה השנה המשך לאלבום נהדר מהשנה שעברה. במקרה שלה, Age of Apathy. ההוצאה של ה-Sessions מגיעה עם דיסק שני שמלא ב-Outtakes והקלטות אלטרנטיביות, לייב או מיוחדות מהאלבום. כולל הקאבר היפה שלה ל-Drover של ביל קלהאן. אחלה תוספת רגישה ומוצלחת לאלבום מצוין.
Bob Dylan – Fragments – Time Out of Mind Sessions: The Bootleg Series, Vol. 17
זו הייתה שנה משובחת מבחינת הוצאות ארכיון של בוב דילן. היא התחילה עם החלק ה-17 של סדרת הבוטלג, הפעם עם הסשנים המלאים שהובילו לאלבום המופת Time Out of Mind, אחד האהובים עליי ביותר בדיסקוגרפיה של בוב. מארז מחומש שכולל טייקים שונים, שירים שלא נכנסו, גרסאות אלטרנטיביות ולייב והמון יופי קודר מבית היוצר של דילן והמפיק דניאל לנואה. עוד חלק נפלא בסדרה האדירה הזו שהיא מתנה שלא מפסיקה לתת. מיד אחרי שיצא, הקדשתי השנה גם ספיישל למארז הזה עם האהבה שלי לאלבום שהוא מייצג.
Love SIck (Version 1)
The Water Is Wide
Bob Dylan – Shadow Kingdom
בנוסף לארכיון, דילן גם שחרר השנה את ההופעה המיוחדת ששודרה בלייב סטרים ביולי 2021. הקלטה מיוחדת עם שירים מהחצי הראשון בקריירה של דילן תחת השם Shadow Kingdom. לא ציפיתי ליותר מדי מזה, והאמת? ההוצאה הזו ממש הפתיעה אותי לטובה. עם יופי של ביצועים וסט שכולל כמה וכמה שירים שדילן לא ביצע שנים (כמו Pledging My Time, What Was It You Wanted, To Be Alone With You ואחרים). הוא נשמע פה טוב ועשו לו Arrangements מעולים לשירים. זה נורא יפה שכל השירים מחוברים אחד לשני ומביא אווירה די מגניבה. הוצאה מיוחדת שהיה כיף להאזין לה בלילות.
Queen Jane Approximately
Pledging My Time
Bob Dylan – The Complete Budokan 1978
דילן אחרון לשנה זו הגיע ממש לא מזמן. בנובמבר יצא המארז של ה-Complete Budokan. עם שתי ההופעות המלאות שלו ב-Budokan Hall של טוקיו בסוף פברואר/תחילת מרץ של 1978. ההופעות שמהן יצא האלבום Bob Dylan at Budokan בנובמבר של 78. עכשיו שוחררו ההופעות המלאות, עם 36 קטעים שלא יצאו משם קודם. זה לא נחשב מאלבומי ההופעה הכי טובים של דילן, אבל אני אישית מאוד אוהב את התקופה שלו שם על הבמה. עם העיבודים השונים להרבה שירים, שממש גדלו עליי עם השנים. היה לי תענוג כיום להאזין למארז הטרי הזה.
I Threw It All Away
Tomorrow Is A Long Time
boygenius – the rest
אחרי ששחררו את האלבום המלא והמצוין הראשון שלהן השנה, פיבי ברידג’רס, לוסי דייקיס וג’וליאן בייקר נתנו עוד מתנה קטנה עם the rest. הוצאה של ארבעה שירים נוספים מהסשנים של האלבום, שממשיכים את האווירה של הרבה משיריו. יכול להבין מדוע הם לא נכנסו לאלבום, אבל זה לא מוריד מטיבם. וכמו ה-EP הראשון והנפלא שלהן מ-2018, תמיד כיף לקבל עוד שירים חדשים מהשלישייה הזו. במיוחד השנה.
Buffalo Killers – Stay Tuff / Lost Cuts
הבאפלו קילרס הוציאו השנה אלבום של Rarities וקטעים שלא שוחררו קודם באלבומים. מסוג ההוצאות שיש מאזינים שיפסחו עליהן, אבל ממש לא כדאי. כי אסופת השירים של Stay Tuff / Lost Cuts מכילה אחלה של רצועות. מכמה Outtakes טובים שלא מצאו את מקומם באלבומי האולפן, דרך קאברים שהוקלטו לכמה פרויקטים, כולל לאדי הינטון הנפלא, ודרך גרסאות אלטרנטיביות לשירים מקוריים אחרים.
לא חשבתי שזה יהיה ככה, אבל זה באמת נשמע כמו מקשה אחת. לגמרי מקום שהייתי ממליץ עליו בשביל העולם המוזיקלי של הלהקה. נהניתי נורא לשמוע את כל הקטעים הללו יחד, שמייצגים את הצדדים השונים של הקילרס. אם זה הרוקנ’רול והקאנטרי-סול או ההשפעות מהרולינג סטונס של Exile On Main Street והסיקסטיז-סבנטיז.
Love Is Gold (Alternate Version)
Cat Power Sings Dylan: The 1966 Royal Albert Hall Concert
קאט פאוור הגיעה בשנה שעברה ל-Royal Albert Hall של לונדון כדי לשחזר את ההופעה הקלאסית של בוב דילן מ-1966. זו שבגלל בוטלגים ידועה בשם של הרויאל אלברט הול גם כן, אבל בעצם התרחשה במנצ’סטר. פאוור ביצעה בלייב את הסט האקוסטי והחשמלי של דילן דאז על הבמה, בהופעה והסיבוב בו הוא קיבל שריקרות בוז עם המעבר לחשמל. אבל בלי קשר גם לשחזור ההיסטורי, יש פה ביצועים ממש יפים. תמיד אהבתי קאברים לדילן שמבוצעים ע”י קול נשי, וההופעה הזו בהחלט נכנסת לרשימת המחוות היפות לשירי דילן ולרגע ספציפי גם בקריירה שלו.
Just Like A Woman
One Too Many Mornings
Drive-By Truckers – The Complete Dirty South
שנה לפני שהוא מציין שני עשורים ליציאתו, הטראקרס שחררו את הגרסה המורחבת לאלבום The Dirty South. האלבום שתמיד היה האהוב עליי איתם וגם זה שבזמנו הכניס אותי חזק ללהקה. דבר ראשון הם הוסיפו לו שלושה שירים מעולים שהוקלטו באותה תקופה; TVA של ג’ייסון איזבל, The Great Car Dealer War וגרסה חדשה של Goode’s Field Road שיצא אחר כך ב-Brighter Than Creation’s Dark. בנוסף הם הקליטו קולות חדשים לשירים ישנים כמו Puttin’ People On The Moon ו-The Sands of Iwo Jima.
כל זה יחד יצר אלבום חדש-ישן שמגיע לכמעט שעה וחצי שמבחינתי אין בה דקה מיותרת. האהבה שלי לאלבום הזה תמיד נשארה וההוצאה המורחבת האלטרנטיבית הזו רק הזכירה לי את זה באופן מאוד בולט.
Fantastic Negrito – Grandfather Courage (Acoustic)
הוצאה מיוחדת חדשה גם ל-Fantastic Negrito, או בשמו המלא האמיתי – אקסבייר אמין פרפולז, שאני תמיד נוהג לא לזכור. אז Grandfather Courage הוא בעצם הקלטה מחדש של אלבומו מהשנה שעברה, White Jesus Black Problems. הוא מפורסם בתור הגרסה האקוסטית שלו, או גרסת ה-Reimagined. עם אווירה אחרת, סגנונות אחרים יותר בולטים ושירים ומילים שמקבלים פה נפח מזווית מוזיקלית שונה. אני אישית ממש חיבבתי מה שעשה פה, כשהשירים מוגשים בפולק-בלוזי מופשט, עם ניחוחות R&B שקרוב לאדמה.
The Hold Steady – Heaven Is Whenever 2021
במרץ של 2021, בזמן הקורונה, ההולד סטדי ביצעו הופעות סטרימינג מרחוק במקום הביקור השנתי שלהם בלונדון. בזמן הזה הם הקליטו גם על הבמה גרסה מחודשת לאלבום Heaven Is Whenever, שהיה אצלי בסיכום הראשון בבלוג בשנת 2010. זה אלבום שאישית תמיד מאוד אהבתי, אבל הוא לא הוקלט ע”י אותו הליין-אפ של הלהקה כיום. הקלידן פרנץ ניקולאי בדיוק עזב אז את ההרכב והגיטריסט סטיב סלדוויג’ עדיין לא הצטרף.
אז היה ממש מגניב שהם הקליטו גרסה חדשה לאלבום עם הליין-אפ הנוכחי, כזו שהם שחררו רשמית השנה. בנוסף הם עשו שינויים בשירים הגרסה הזו, כשהורידו שניים (The Smidge ו-Barely Breathing) והוסיפו שלושה מה-Outtakes של האלבום, Ascension Blues ואיתו Criminal Fingers ן-Separate Vacations. שירים שאני אוהב שנשמעים פה אחלה, יחד עם הטייקים החדשים של השירים שהיו גם באלבום המקורי.
Jason Isbell – Southeastern 10th Anniversary Edition
השנה ציינתי עשור למה שהיה אלבום השנה שלי 2013 ואחר גם הכתרתי כאלבום העשור הקודם שלי. מדובר על Southeastern של ג’ייסון איזבל. אלבום ה-Sobriety שלו, שהזניק לו את הקריירה והפך אותו לאמן המוערך שהוא כיום בגדר הקהל הרחב. גם ג’ייסון עצמו ציין את האירוע עם מהדורה משולשת של האלבום. המארז החגיגי כולל את האלבום המקורי, חלק שני עם הדמואים של שירי האלבום וחלק שלישי עם כל האלבום בהופעה. גם אהבתי נורא את מה שהוא עשה עם שחזור העטיפה, רק עם הפנים שלו כיום.
הוצאה שמוסיפה רק עוד יופי לשירים המופלאים והמרגשים של האלבום הזה, אחד שקרוב לי מאוד ללב, ומעלה לי תמיד כ”כ הרבה זיכרונות, רגשות ומחשבות.
Flying Over Water (Demo)
Yvette (Live)
Joni Mitchell at Newport
בשנה שעברה ג’וני מיטשל חזרה במפתיע לבמה עם ההופעה ההיסטורית שלה בפסטיבל ניופורט. השנה הערב הזה שוחרר רשמית, והיה כ”כ מרגש לשמוע את מה שהיה שם. ג’וני גם חגגה 80 השנה, ולשמוע את הקול שלה שוב בכמה מהשירים הקלאסים היה כל כך מחמם לב. כשהיא מוקפת ב-Joni Band וברנדי קרלייל. אישית לא חשבתי שדבר כזה עוד יקרה בקריירה שלה ואני שמח נורא שטעיתי ויש את המסמך המוזיקלי הזה להוכחה.
Both Sides Now
A Case of You
Joni Mitchell Archives – Vol. 3: The Asylum Years (1972–1975)
יחד עם ההקלטה מניופורט, שמחתי אפילו יותר כשהוצאות הארכיון של ג’וני המשיכו השנה עם החלק השלישי שמכסה את השנים 1972 עד 1975. התקופה של האלבומים For The Roses, Court And Spark ו-The Hissing of Summer Lawns. זו הייתה מה שאני מכנה תקופת המעבר של מיטשל, בין הפולק המוכר להשפעות הג’אז והקריצות המוזיקליות שהחלה להכניס ולשלב במוזיקה שלה. וכפי שעשיתי עם שני המארזים הקודמים, גם לחדש הקדשתי ספיישל. אין ספק שזו הייתה שנה נהדרת לג’וני מיטשל, עם חגיגות ה-80, חגיגות ניופורט שיצאו רשמית והמארז הזה.
Like Veils Said Lorraine
See You Sometime (Demo)
A Song For Leon (A Tribute to Leon Russell)
כבר עברו 7 שנים מאז מותו של ליאון ראסל הענק. והשנה שוחרר אלבום המחווה הזה, שכולל כמה וכמה גרסאות יפות וחדשות לשיריו ושורה של אמנים אהובים וטובים שמבצעים אותן. כולל מרגו פרייס עם Stranger In A Strange Land, ה-Pixies והטייק המגניב שלהם על Crystal Closet Queen, או נת’ניאל רייטליף מבצע את Tight Rope. ויש עוד קטעים ראויים, שלגמרי מביאים כבוד למוזיקה הצבעונית שראסל השאיר אחריו והכישרון הגדול שהיה.
Pixies – Crystal Closet Queen
Durand Jones & The Indications – Out In The Woods
My Morning Jacket – MMJ Live Vol. 3: Bonnaroo 2004
יש להקות כיום שאני שומע רק בלייב, עם הרבה הופעות שניתנות לרכישה באיכות מצוינת. מיי מורנינג ג’אקט היא אחת מהן. אבל מעבר להופעות המלאות הרבות הנגישות, יש גם את אלבומי ההופעה הרשמיים בדיסקוגרפיה. כמו סדרת ארכיון הלייב שלהם, שחלקו השלישי שוחרר השנה. הפעם עם הסט של הלהקה מפסטיבל בונארו של 2004. פסטיבל שמאוד עזר להם בזמנו והיו להם שם מספר הופעות קלאסיות.
ההוצאה תופסת את MMJ ממש בעלייה הגדולה שלהם. אחרי האלבום It Still Moves ולפני Z. עם פטריק הלהאן המתופף שהיה די טרי בלהקה ולחלוטין תקופה מצוינת בה הם גיבשו את עצמם כלהקת לייב אדירה.
Neil Young – Chrome Dreams
אחרי שנים של ציפייה, ניל יאנג סוף סוף שחרר השנה את Chrome Dreams המקורי. האלבום שהיה אמור לשחרר ב-1977, בסוף נגנז, ושיריו התפזרו באלבומים כמו Rust Never Sleeps ו-American Stars N’ Bars. אמנם רוב הקטעים פה כבר שוחררו באלבומים המקוריים או הוצאות אחרות, אבל כן יש פה את גרסאות האולפן המוקדמות והמקוריות של Sedan Delivery ו-Hold Back The Tears. ובכלל, כיף לשמוע את Chrome Dreams כפי שהיה אמור להיות. אלבום שאם אכן היה יוצא בזמן אמת, אין ספק שהיה נחשב היום כאחד היפים והגדולים של יאנג.
Sedan Delivery
Hold Back The Tears
The Endless Coloured Ways: The Songs of Nick Drake
אלבום מחווה חדש לניק דרייק לא היה אמור להלהיב אותי יותר מדי השנה. אבל כשהתחלתי לשמוע מספר שירים מתוכו, נרשמה ההתלהבות. וזה בעיקר בגלל קאברים פה שלוקחים את השירים המקוריים והופכים אותם למשהו אחר לגמרי בצד המוזיקלי, המלודי והסגנוני. יש פה רשימה ארוכה של אחלה אמנים, שמבחינתי בולטים פה מהם Fontaines D.C עם גרסתם ל-Cello Song, ג’ון פאריש ואלדוס הרדינג עם הטייק שלהם על Three Hours, או הקאבר ל-Road בגרסה של ה-Staves יחד עם ה-Bombay Bicycle Club. ויש עוד, גם שונים ומעניינים וגם קרוב יותר למקור ויפים.
John Parish & Aldous Harding – Three Hours
Bombay Bicycle Club & The Staves – Road
The Replacements – Tim (Let It Bleed Edition)
בהמשך לאלבומים קודמים, השנה הגיעה ההוצאה המורחבת של Tim, עוד אלבום קלאסי של ה-Replacements שמקבל שיפוץ רציני. זה קורה עם מהדורת Let It Bleed שלו, שכוללת את המיקס המקורי של אד סטסיום שהלהקה אהבה יותר, פלוס דמואים, גרסאות אלטרנטיביות והופעה משיקגו ב-1986. אני חייב לציין שהמיקס של סטסיום שמשוחרר פה לראשונה, נותן לאלבום חיים חדשים. הסאונד כ”כ הרבה יותר טוב מהמקור, שומעים הרבה יותר נקי את הצלילים והכלים השונים. באמת מהוצאות המיקס המחודש הטובות והראויות גם ביותר בשבילי. ויחד עם כל התוספות האחרות, זו עוד הוצאת חגיגה לחובבי הלהקה. אם הייתי חייב לבחור, סיכוי טוב שהייתי מכתיר את ההוצאה הזו כ-Reissue/Box Set של השנה.
Left of the Dial (Ed Stasium Mix)
Here Comes A Regular (ALternate Version)
Shannon Lay – Covers Vol. 1
שאנון ליי המוכשרת החליטה להוציא אלבום קאברים השנה. וכבר כששמעתי את הקול שלה עם Angeles של אליוט סמית’, לגמרי נמשכתי פנימה. גם בהמשך שאנון נשמעת נהדר עם השירים של האחרים. ביניהם Close My Eyes של ארת’ור ראסל, גרסתה ל-Set Me Free של הוולבט אנדרגראונד, ויש גם קאברים לואשטי בניון, ניק דרייק ועוד שמות אחרים. סבבה של אלבום עם כמה קאברים קסומים.
Son Volt – Day of the Doug
נסיים עוד עוד אלבום מחווה, אבל הפעם מהסוג שאני בדרך כלל יותר אוהב. אלו שנוצרו מאמן אחד לאמן אחר לאורך יצירה שלמה. לפני שלושים שנה ג’יי פרר ו-Uncle Tupelo שחררו באלבומם האחרון גרסה שלהם ל-Give Back The Key To My Heart של דאג סאם. עכשיו ג’יי פרר ו-Son Volt שלו הוציאו אלבום שלם שמוקדש לסאם, המוזיקאי הטקסני שהשפיע מאוד על פרר ועל ג’ף טווידי בזמנו, במיוחד עם השילוב המיוחד של קאנטרי, רוק ובלוז.
הסאונד של Son Volt יושב מושלם על השירים של דאג סאם ונורא כיף לשמוע אותם מביאים לו מחווה כזו לאורך אלבום שלם. עם שירים מצוינים, ביצועים מדויקים ואהבה והערכה שיוצאת דרך המוזיקה, ממש כמו אלבומי המחווה האישיים של סטיב ארל למשל. מחווה מוזיקלית נפלאה.
Beautiful Texas Sunshine
It’s Gonna Be Easy
מוזמנים/ות להאזין גם לפלייליסט ההוצאות המיוחדות, עם קרוב לשלוש שעות ותוספות שלא נכנסו לפוסט: