שנת 2020 הייתה כ”כ משוגעת במישור העולמי + האישי, שזה השפיע המון על הרבה מוזיקה ששוחררה וגם לחיבור וההישענות עליה. בלי סיבובי הופעות או תכנונים שבוטלו, הרבה אמנים ניצלו את הזמן כדי לשחרר דברים שישבו אצלם בכספת, או הקליט ושחררו ספונטנית דברים חדשים. יצאו השנה המוני הוצאות כאלו. למעשה הכרזתי על 2020 כשנת הארכיון הגדולה ביותר אי-פעם, לפחות בשבילי. עם כל מיני הוצאות כאלו שציפיתי להן שנים, יחד עם ים של דברים אחרים שאני מחשיב “מיוחדים” ונמצאים פה בפוסט המסורתי, זה שמקדים את הפוסט המרכזי של אלבומי השנה.
גם הפוסט הנוכחי וגם המרכזי שיגיע הם הגדולים ביותר בתולדות הסיכומים שלי בבלוג, שהתחילו בשנת 2010. כאן איגדתי לא פחות מ-30 הוצאות מיוחדות שאהבתי במיוחד השנה, או עשו לי טוב והיה לי איתן חיבור אישי כלשהו. כרגיל עם Box Sets, הוצאות ארכיון, EP’s, אלבומי הופעה, הוצאות בנדקמפ, מהדורות מיוחדות/מחודשות/מורחבות של אלבומים ועוד הפתעות. בסוף הפוסט יש גם פלייליסט ספוטיפיי שמאגד נציגים מכולן + עוד כמה שירים בודדים שלא נמצאים פה.
רגע לפני, תזכורת שבשבוע שעבר פתחתי את סיכומי 2020 עם המתאבנים בצורת פלייליסט 30 הקאברים של השנה שלי, וכמובן חזרו לפה בשבוע הבא כשתגיע המנה העיקרית של אלבומי השנה שלי. אבל עכשיו אנחנו עם המנה הראשונה והגדושה של ההוצאות המיוחדות. להבדיל מהפוסט המרכזי, פה אין דירוג וההוצאות מסודרות לפי שם האמנים A – Z. יאללה, קריאה והאזנה נעימים.
Angel Olsen – Whole New Mess
לפני שלוש שנים אנג’ל אולסן שחררה את Phases, שהיה אלבום הקלטות נדירות ו-Outtakes שלה. השנה היא הוציאה עוד אסופה, או אלבום חדש-ישן. את Whole New Mess, שהוקלט בשנת 2018 באופן די מופשט. אפשר להגיד שהוא סוג-של אלבום דמואים או כזה שמתפקד כהקלטות המוקדמות של All Mirrors, אלבום האולפן המצוין שלה מהשנה שעברה. זאת מכיוון שהרוב המוחלט של שירי All Mirrors נמצא פה, רק בגרסאות הסולו המקוריות שלהם. כאלו שהוקלטו באינטימיות לפני יציאתו ולפני שעברו את ההפקה המוזיקלית המלאה שנמצאת באלבום הסופי. זאת בנוסף ל-Outtake או שניים שלא שוחררו קודם. זו הוצאה של אולסן שהתאימה לי נורא להאזנות ליליות ומכוון מאוד למי שאהבו את “Mirrors” (כמוני) ורוצים לשמוע את הצד השני של השירים שלו.
Blackberry Smoke – Live From Capricon Sound Studios
עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה על Blackberry Smoke. אולי גם טיפה התרחקתי מהם. אבל בקיץ האחרון הם שחררו EP ממש נחמד של קאברים, שמביא מחווה ספציפית ויפה ללייבל של Capricon והאולפנים שלהם במייקון, ג’ורג’יה. היכן שלא מעט להקות ואמנים דרומיים שהשפיעו עליהם, הקליטו אלבומים קלאסים בשנות השבעים. יש פה חצי שעה של שישה קטעים, בין השאר עם טייקים שלהם על ה-Allman Brothers (בשני נציגים; “Revival” ו-“Midnight Rider”) והפנינה של המרשל טאקר בנד (“Take The Highway”).
אבל לדעתי הרגעים היותר טובים מגיעים בקאברים הפחות ברורים אולי. עם “Keep On Smiling” של Wet Willie ו-“Southern Child” של ליטל ריצ’רד, שהלך לעולמו השנה. אז יש פה גם מחווה יפה לאובדן שלו, בנוסף לאמנים ההם של Capricon.
Southern Child
Keep On Smiling
Craig Finn – All These Perfect Crosses
קרייג פין היה הכוכב הראשי שלי בסיכום המרכזי של השנה שעברה, כשאלבום הסולו האחרון שלו, I Need A New War, נבחר לאלבום השנה שלי 2019. האלבום שנעל טרילוגיית סולו משובחת של קרייג מהשנים האחרונות. השנה קרייג הביא תוספת לאותה טרילוגיה, עם ההוצאה של All These Perfect Crosses, שמאגדת לא מעט שירים שלא שוחררו קודם מתוך ההקלטות של אותה התקופה ואותם שלושה אלבומים אחרונים. אלו שהוא הקליט עם אותם נגנים, עם ההפקה של ג’וש קאופמן ועם שירים ודמויות שגם קשורים אחד לשני ואיכשהו נפגשים באווירה ובמילים של הטרילוגיה.
ההוצאה פה כוללת שורה של Outtakes יפים שלא זכו להיכנס לאלבומים המקוריים, כולל שיר הנושא ו-“It’s Never Been A Fair Fight” שגם יצאו לפני כן כסינגלים (וקרייג גם ביצע בהופעות. Witness!). אך יחד איתם יש עוד כמות נדיבה של תוספות שחובבי הכתיבה והאווירה של קרייג בהחלט יעריכו וישמחו לגלות. גם בשירים שלא שוחררו קודם בכלל וגם בגרסאות שונות לשירים הכן מוכרים בטרילוגיה. אם אלו דמואים או צד אקוסטי שמשנה לחלוטין את ההפקה והסאונד המקורי שלהם.
It’s Never Been a Fair Fight
All These Perfect Crosses
Elliott Smith – Elliott Smith: Expanded 25th Anniversary Edition
בהמשך להוצאות המחודשות והמורחבות בשנים האחרונות לאלבומי אליוט סמית’, הגיע השנה תורו של אלבומו השני, ה-Self titled מ-1995. לציון 25 שנה ליציאתו, האלבום יצא עם מיקס משופר וכולל בתוכו גם את ההקלטה הקיימת הכי מוקדמת של סמית’ בהופעה בתור אמן סולו. ביקור שלו ב-Umbra Penumbra, בית קפה בפורטלנד, בחודש ספטמבר של 1994.
ההוצאה הזו מבחינתי האישית החזירה לי ממש בגדול את האפלוליות הנשכחת של האלבום הספציפי הזה, שלא האזנתי לו מי-יודע-כמה-זמן. אבל אין ספק שהחלק של ההופעה הוא ההיי-לייט. לשמוע את סמית’ די בתחילת דרכו בקריירת הסולו, מגיש ומבצע את השירים המינימליסטיים הללו. היו לו בהמשך אלבומים טובים יותר, אך מהדורת 25 השנה של Elliott Smith היא מסע קודר בזמן. כזה שמביא איתו זיכרון וצלילים שראויים לנער מהם את האבק ולהישאב למלנכוליות שהם מפזרים, חצי יובל אחרי שבוצעו והוקלטו כאן.
(Some Song (Live 1994
(Alphabet Town (Live 1994
Gillian Welch – Boots No.2: The Lost Songs, Volumes 1-2-3
זו הייתה שנה מבורכת לחובבי גיליאן וולש, מהקולות הנשיים האהובים עלי ביותר ומי שהיתה אחראית גם על אלבום השנה של הבלוג ב-2011. תקופת הקורונה והבידוד הביתי עשו רק טוב לגיליאן ודייב רולינגס מבחינה יצירתית. זה קרה עם אלבום קאברים ביתי יפהפה ועם המשך ענק להוצאות הארכיון של גיליאן. לפני ארבע שנים כתבתי כאן על The Official Revival Bootleg, מה שהייתה ההוצאה הראשונה בסדרת הארכיון, עם חומרים מהסשנים של אלבום הבכורה שלה, Revival. השנה הגיעה ההוצאה השנייה, הענקית יותר, שחולקה גם לשלושה חלקים.
להוצאה הזו קוראים The Lost Songs והיא מכילה לא פחות מ-48 שירים שהוקלטו בין השנים 2001 ל-2003, בתקופה בין האלבומים Time The Revelator ל-Soul Journey. כל השירים חולקו לשלושה Volumes כאמור שיצאו בהפרש של חודשים ספורים. החלק השלישי שוחרר בחודש החולף ובמהלך דצמבר גם יוצאת קופסא שמאגדת את כולם יחד. פשוט לא ייאמן לשמוע את השירים הללו ולקלוט שיש פה כמעט 50 כאלו, מעולים וברמה מספיק טובה, שיכלו להרכיב בכיף עוד איזה ארבעה-חמישה אלבומי אולפן נפלאים של גיליאן.
עברו כבר תשע שנים מאז אלבום הסולו האחרון שלה ואני מת שהיא תשחרר עוד אחד. אך בינתיים הוצאות ארכיון כאלו לגמרי יספקו אותי עד שזה יקרה. כל השירים פה הם קסם נורא יפה ומדהים שרובם המוחלט לא שוחררו מעולם עד עכשיו.
Blind On The Inside
Wouldn’t Be So Bad
Peace In The Valley
GospelbeacH – Once Upon A Time In London
אלבום הופעה רשמי ראשון של GospelbeacH שהוא גם ממש קרוב לליבי. הם שחררו פה את ההופעה שלהם שהתקיימה בתחילת חודש מרץ האחרון, בפאב ששמו The Betsey Trotwood בלונדון. אני הייתי בהופעה הזו, שנערכה במקום קטנטן, עם רשימת מוזמנים בלבד והציגה טריו של GospelbeacH בסט קצת יותר מופשט, אקוסטי-חשמלי. זו הייתה ההופעה האחרונה שלהם בטור האירופאי השנה והם סיימו את זה בצד אינטימי ומיוחד.
בדיעבד זו גם היתה ההופעה האחרונה שלהם להמון זמן וגם אחת ההופעות האחרונות שאני הספקתי לראות, לפני שחזרתי ארצה וכל השיט התחיל. מעבר לקטע המגניב עם הסגנון והמיקום, הייתה בערב הזה גם המון אהבה לניל קאסל. עם דקת דומייה ומחיאות כפיים והתלהבות ויופי דרך סיפורים ושירים שניל היה חלק בכתיבתם באלבום האחרון של הלהקה. בנוסף גם היה ביצוע ל-“Freeway To The Canyon” של ניל שריגש אותי נורא לראות שם מולי ולשמוע שוב בהוצאה הרשמית.
אלבום לייב שכיף לי נורא להקשיב לו בגלל כל מיני סיבות. גם כי הייתי שם כמובן ונהדר לחוות את הערב הזה שוב בצורת אודיו, גם בגלל אותה האהבה והמחוות לניל וגם כי הוא מזכיר לי שהופעות וגיחות לחו”ל היו משהו נורמלי עוד בתחילת 2020. משהו שכל כך חסר לי ואני צריך. בתקווה שיחזור במהרה.
Freeway To The Canyon
Strange Days
Green Leaf Rustlers – From Within Marin
בשנים האחרונות לכריס רובינסון יש פרויקט צדדי שנקרא Green Leaf Rustlers. הרכב שעד השנה רק הופיע מדי פעם והיו להם גם הופעות ממש מגניבות, מלאות בקאברים לשירי פולק-רוק, Outlaw-Country וקצת פסיכדליה. השנה הם שחררו הוצאה רשמית ראשונה, כזו שמייצגת את הסאונד ואותם השירים שביצעו מדי ערב ולקוחה מהופעות שלהם מהשנה שעברה. יש פה ייצוג יפה עם שירים של גראם פרסונס והסטונס (באחד השירים הכי אהובים עלי שלהם, “No Expectations”), עד לגרסאות ארוכות ומעולות ל-“Ride Me High” של ג’יי ג’יי קייל או “Positively 4th Street” של דילן, מלאים ג’אמים ושינויים. כיף גדול של הוצאה.
Positively 4th Street
No Expectations
The Hold Steady – Heaven Is Whenever 10th Anniversary Deluxe Edition
לשמוע או לקרוא כל אזכור השנה על The Hold Steady עשה לי המון דברים בפנים. זה הכניס התרגשות, זיכרונות, געגוע וגם קצת עצב. כי ההופעה האחרונה שראיתי בחו”ל ב-2020 הhיתה שלהם. בריצה השנתית של The Weekender בלונדון. יממה אחרי אותה הופעה בתחילת חודש מרץ, חזרתי לארץ ונכנסתי לבידוד ואז כל השיט לגמרי פרץ. הערב האחרון שלהם שם היה מדהים. מצד אחד הוא הכניס בי המון אנרגיות להמשך וגרם לי לחשוב על המזל שהספקתי לחוות דברים כאלו ב-2020, ומצד שני, ככל שהשנה התקדמה זה נשאר געגוע רחוק עם אי-ודאות מתי אוכל לעשות זאת שוב.
בכל מקרה, דבר חיובי נוסף שקרה לא מזמן עם ההרכב, הוא ההוצאה מחדש של האלבום Heaven Is Whenever. מהדורת 10 השנים שלו, שכוללת שורה של Outtakes מההקלטות שלא שוחררו קודם וסשנים נוספים בסמוך לתקופה. האלבום הזה היה אצלי בסיכום הראשון של הבלוג ב-2010 ועד היום אני מחשיב אותו כהכי Underrated בדיסקוגרפיה של הלהקה. אני מת עליו ותמיד היה לי איתו חיבור קרוב ואישי. מאז שיצא ועד היום. אז שמחתי נורא שחגגו אותו לא מזמן עם ההוצאה הזו. כזו שתחזיר את האהבה והגילוי מחדש למישהו כמוני וגם הזדמנות נוספת להתאהבות ראשונה אולי למי שלא היה כזה מחובר אליו בזמן אמת. מהאלבומים שלגמרי מגיעה להם הזדמנות שנייה והערכה, לפחות אצלי.
Separate Vacations
(We Can Get Together (Avatar Sessions
Howlin’ Rain – Lost At Sea: Rarities, Outtakes & Other Tales From The Deep
אם מחפשים באמת איזה Silver Linning קטן בתקופת הקורונה והקושי של האמנים ללא הופעות וקהל, אלו כל ההוצאות החדשות של מוזיקה שיצאו השנה שהן לאו דווקא חדשות. כמו הרבה דברים בפוסט הזה. יצאו המון כאלו לכבוד ימי המכירה החשובים השנה של Bandcamp, שהפכו ימי שישי ספציפיים לאירוע לאמנים והעבירו את כל אחוזי ההכנסות ישירות אליהם למשך 24 שעות. אחת ההוצאות הללו היתה Lost At Sea של Howlin’ Rain ואית’ן מילר. הוצאה מגניבה נורא שמאגדת מלא חומרים שלא יצאו בעבר. אם אלו Outtakes, הקלטות לייב שלא נכנסו לאלבום ההופעה שלהם ושירים שהיו עד עכשיו בכספת. יש פה אחלה של דברים. מומלץ מאוד לכל חובב של הלהקה וגם של הפרויקטים השונים של אית’ן מילר. מהוצאות הבנדקמפ המפתיעות שהכי נהניתי מהן בשנה הזו.
Down A Drain
Here Comes Sunshine
Howlin’ Rain – Under The Wheels, Vol. 2
רגע, לא סיימנו עם Howlin’ Rain, כי Lost At Sea לא היה כל מה שהם שחררו השנה. מספר חודשים אחר כך קיבלנו את החלק השני של Under The Wheels. אלבום הופעה שממשיך את קודמו, שהיה אצלי בפוסט ההוצאות המיוחדות כאן בשנה שעברה. גם הנוכחי העיף אותי למחוזות חדשים במקום בו הלהקה הזו מרגישה הכי בנוח וחופשית. המקום שכ”כ היה חסר ב-2020. לי, להם ולכולנו. יש פה שישה קטעים, חלקם כמובן ארוכים ומשובחים, עם כל הרוק הפסיכדלי והג’אמי של החבורה הזו. כאלו שסוחפים אותך עם הצלילים לעולמות אחרים בעודך נשאר במקום. משהו שדי הייתי צריך השנה.
Wild Boys
Coliseum
Israel Nash – Topaz / Across The Water
עוקבים ותיקים של הבלוג יודעים שישראל נאש מאוד בלט אצלי בעשור החולף. אלבומו האחרון יצא לפני שנתיים והשנה הוא הגיע עם EP מפתיע של חמישה שירים תחת השם Topaz. והאמת? חמשת השירים הללו לגמרי לוקחים לבד את כל האלבום האחרון שלו לדעתי. הפעם הוא קיבץ באמת קבוצה קטנה של שירים ממש טובים, במקום אלבום שלם עם כמה כאלו ועוד כמה שיותר מרגישים פילרים. ממש נהניתי מה-EP הזה, שלדעתי תופס את נאש במיטבו, עם הצלילים המרחפים המוכרים, הפדל-סטילים והמפוחית לפעמים ברקע והאווירה כולה. הוצאה קטנה שעשתה לי טוב.
לא מזמן שמתי לב ש-Topaz משום מה נעלם מכל רשתות הסטרימינג, אמזון וכו’. אבל עכשיו הוא חזר יחד עם הידיעה שהוא גם הופך לאלבום מלא עם עשרה שירים ב-2021. כנראה שהוא שם לב לזה גם והרגיש חבל שהשירים היפים האלה לא בתוך אלבום מלא. אז אולי השם הזה יהיה פה גם בשנה הבאה בפוסט אלבומי השנה 🙂
הוצאה נוספת שנאש שחרר ממש לא מזמן, היא אלבום הופעה העונה לשם Across The Water: Live In Europe. אלבום מהנה ממש שמאגד קטעים קלאסים שלו על הבמות. אז ברגע האחרון מוסיף גם משהו מתוכו.
Down In The Country
Closer
(Rain Plans (Live
Jason Molina – Eight Gates
קיבלנו השנה עוד הוצאת ארכיון ופוסט-מוות של ג’ייסון מולינה. והפעם זו אחת מאוד מעניינת. אלבום אבוד בעיקרון שהוא הקליט בלונדון בשנת 2009 עם סשן והקלטות ששוחררו לראשונה אחרי 11 שנה תחת השם Eight Gates. תמיד טוב לשמוע משהו חדש מהכישרון הזה שעזב אותנו מוקדם מדי. לגלות עוד שרידים ממה שעבר על מולינה בתקופה מסוימת, עם כל האפלה והאווירה הקודרת שאופפת את שיריו. בשבילי ההוצאה הזו היא עוד תחנה וחתיכה בפאזל ששמו ג’ייסון מולינה, שהשאיר אחריו אוצרות מלנכוליים שעדיין מוצאים מאזינים לראשונה.
Be Told The Truth
Shadow Answers The Wall
Jeff Tweedy – Showbiz Kids Soundtrack
השנה שוחרר הסרט הדוקומנטרי Showbiz Kids בבימויו של אלכס וינטר. סרט נחמד שעוקב אחר תופעת ילדים-שחקנים בהוליווד. אז והיום. מי שאחראים על המוזיקה של הסרט הם בני משפחת טווידי; ג’ף ושני בניו, ספנסר וסמי. הם יצרו יחד אווירה מינימליסטית יפה ששוחררה רשמית בפס-הקול של הסרט. 23 דקות בלבד, עם לא מעט קטעים אינסטרומנטליים קטנים, אבל גם שיר אחד יפה שמתלווה אליהם העונה לשם “At A Distance”. כזה שנורא מזכיר את Wilco Schmilco, אלבום שהיה על טהרת התמימות והנעורים בזמנו ונורא אהבתי את הקונספט הזה אצלו. משהו שמאוד מתאים גם לאווירה של הסרט, יחד עם העובדה שג’ף טווידי משתף פעולה עם שני הילדים. חמוד מאוד וממשיך את ים הוצאות הסולו של טווידי בשנים האחרונות (כולל אלבום סולו טרי נוסף שיצא השנה גם כן).
(Joni Mitchell – Archives Vol. 1: The Early Years (1963-1967
ג’וני מיטשל חגגה לא מזמן יום הולדת 77 וטיפה לפני כן היא סוף סוף פתחה לנו את הארכיון שלה, עם הוצאה ראשונה שגדושה באוצרות מוקדמים שלה בקריירה. קופסת הארכיון הזו מתמקדת בחמש השנים הראשונות שלה בקריירה המוזיקלית, לפני יציאת אלבום הבכורה. עם מלא הקלטות ביתיות, הופעות והתארחויות ברדיו ובטלוויזיה לפני שהתפרסמה מחוץ לקנדה ובתחילת הדרך בארה”ב. השנים בהן ג’וני הייתה אמנית פולק נטו בתחילת דרכה, עם כל התמימות, היופי והפשטות בקול והמילים והצלילים המקסימים שלה.
ההוצאה הזו היא מסע מוזיקלי נפלא של ג’וני מיטשל הצעירה. עם הגרסאות המוקדמות והבוסריות של השירים שימצאו את עצמם אחר כך באלבומיה הראשונים, וגם לא מעט שירים מקוריים יפים שלא שוחררו מעולם לפני כן באף מקום. לגמרי אוצר לכל חובב/ת של ג’וני. גם הקדשתי למארז הזה ספיישל בתכנית שלי ברדיו הקצה, ממש לאחר ששוחרר.
(House of The Rising Sun (Radio Session, 1963
(Urge For Going (Home Recording, 1965
(A Melody In Your Name (Live 1967
Josh Ritter – See Here, I Have Built You A Mansion
בשנה שעברה ג’וש ריטר הוציא אלבום מופלא שהיה אחד הבולטים שלי בפוסט הסיכום המרכזי של 2019. בתקופת הקורונה השנה, כמו רבים אחרים, הוא ביצע הופעות ביתיות וגם לקח את הזמן הפנוי כדי לשחרר דברים ישנים שלא ראו אור. זה קרה עם ה-EP הזה, הכולל שירים נדירים שלא שוחררו קודם. ריטר הוא כותב אדיר לדעתי ולמרות שזה אלבום “שאריות”, זה ממש לא מרגיש ככה. השירים שמשוחררים פה לראשונה פשוט נפלאים, חלקם גם נשמעים כמו ריטר הקלאסי בשיאו. מומלץ מאוד לכל חובב של המוזיקה שלו.
Time Is Wasting
Be of Good Heart
Kurt Vile – Speed, Sound, Lonely KV
ה-EP החמוד שקורט וייל שחרר השנה הצליח ממש לרגש אותי. הוא כולל חמישה שירים ובמרכזו בולט ביצוע לשיר ששמו How Lucky שהוא דואט עם ג’ון פריין המנוח. לשמוע את זה הכניס לי המון רגשות. גם כי אלו שני אמנים אהובים מדורות שונים, גם לשמוע שוב את פריין במשהו חדש אחרי שאיבדנו אותו מוקדם יותר השנה, אבל אישית גם כי הייתי אמור השנה לראות את שניהם בלייב.
זה הכניס בי לא מעט צביטות ומחשבות. את פריין הייתי אמור לראות בספטמבר 2019 ואז בפברואר השנה וטסתי כבר בשביל זה ושתי ההופעות נדחו\בוטלו ואז פריין נפטר בחודש אפריל. זה קצת שבר אותי. את קורט הייתי אמור לראות בחודש יוני, בגיחת הופעות שממש חיכיתי לה והלכה כולה לעזאזל כמובן בגלל המצב. פעם שנייה גם איתו שיש לי כרטיס להופעה וזה לא קורה (אחרי ההופעה שהייתה אמורה להתקיים בארץ ב-2014).
ה-EP כולל בנוסף שני קאברים עם וייל לבדו; “Gone Girl” של ג’ק קלמנט ואת “Speed of the Sound of Loneliness” של ג’ון פריין, יחד עם עוד שני שירים מקוריים. הוצאה קטנה כאמור, אבל מלאה יופי.
How Lucky
Dandelions
The Lickerish Quartet – Threesome Vol. 1
כמה שמחתי לשמוע את ההוצאה הזו השנה. EP הבכורה של The Lickerish Quartet, ההרכב של יוצאי Jellyfish, להקת ה-Power-Pop הנהדרת שהוציאה שני אלבומים מצוינים בתחילת שנות התשעים ואז התפרקה. בהרכב הנוכחי, שהוא סוג-של להקת המשך, נמצאים רוג’ר מאנינג שהיה ב-Jellyfish מתחילת הדרך, ואיתו טים סמית’ ואריק דובר, שהצטרפו בין האלבום הראשון לשני דאז והיו גם כן חלק חשוב בלהקה והסאונד המוקדם שלה. מי שלא נמצא פה הוא הסולן של ג’ליפיש, אנדי סטרמר, וזה בגלל שאמר לחבריו להרכב בעבר שהוא לא יהיה מעוניין להשתתף בפרויקטים שקשורים למוזיקה ההיא.
גם בלעדיו, החבר’ה נשמעים כיום סבבה לגמרי בארבעת השירים החדשים ב-EP הזה והם שומרים על סאונד הפאוור-פופ האקספרימנטלי-פסיכדלי לעיתים הישן, יחד עם איזו תוספת חדשה ומודרנית. הם אמרו שישחררו עוד שני EP’s נוספים שלא הגיעו עדיין. מקווה שההמשכיות הזו תגיע בקרוב, אולי ב-2021.
Bluebird’s Blues
Lighthouse Spaceship
Mike Cooley, Patterson Hood & Jason Isbell – Live at the Shoals Theatre
אחת ההוצאות שהכי התרגשתי מהן השנה, שהגיעה בהפתעה גמורה. לפני שש שנים נערכה הופעת צדקה מאוד מיוחדת ב-Shoals Theatre של צפון אלבמה. מקום מאוד קרוב להיסטוריה של הדרייב ביי טראקרס. ההופעה ההיא כללה טריו אקוסטי של שני חברי הלהקה; פטרסון הוד ומייק קולי, יחד עם החבר לשעבר ג’ייסון איזבל. השלישיה שהייתה יחד בטראקרס בתקופה של איזבל בלהקה (2001-2007). זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה עד כה ששלושתם התאחדו להופעה שלמה. הם ניגנו שם שירים של שלושתם, בסנכרון וסדר יפה, סיפרו כמה סיפורים וביצעו את השירים באופן קצת שונה ופשוט מקסים.
בעבר האזנתי לבוטלג של ההופעה הזו, עם הקלטת קהל די גרועה. ונורא שמחתי לשמוע סוף סוף את הערב הזה עם סאונד מדהים, בהקלטה נקייה ומושלמת. באמת, כל דבר בהופעה הזו פשוט מושלם מבחינתי. מהסאונד ועד לשירים עצמם. יופי עצום ומיוחד ופריט חובה לדעתי לכל חובב/ת של הטראקרס או איזבל.
להופעה המלאה בבנדקמפ (!Buy this shit)
Neil Young – Homegrown
ניל יאנג שחרר סוף סוף השנה את Homegrown, פנינה ענקית שחיכיתי לה שנים רבות. אלבום הפרידה שלו מקארי סנודגרס שנגנז ב-1975 וישב בכספת ארבעה עשורים וחצי. עד עכשיו. לפני שש שנים, באחד הפוסטים הראשונים ששיתפתי במסגרת פרויקט יאנג של הבלוג שהיה אז בחיתולים, כתבתי על Homegrown. קראתי לפוסט ההוא “הלב של האלבום שנשבר”. ביום יציאתו של ה-Holy Grail הזה של יאנג באמצע 2020, כתבתי את פוסט ההמשך – “האלבום שנשבר ונבנה מחדש”. אז אפשר לגשת אליו כדי לקרוא מה כתבתי על ההוצאה הזו בעומק ובהרחבה ועל כל שירי האלבום וחוויית ההאזנה אליהם, לראשונה בבית המקורי שלהם.
בנוסף גם שידרתי באותו הזמן ספיישל של שעה על האלבום בתכנית של הרמוניה דרומית ברדיו הקצה. אז יש פה חבילה שלמה של קריאה והאזנה. ממש לא מזמן הוא גם שוחרר שוב כחלק מהקופסא הענקית של Archives Vol. 2, שהיא אחד ההיי-לייטים הגדולים ביותר השנה בפוסט הזה, כנראה הגדול מכולם.
Vacancy
Separate Ways
Neil Young – Archives Volume II: 1972–1976
האוצר הארכיוני המרכזי של השנה הזו מבחינתי הגיע בחודש שעבר וסיפק ציפייה של שנים רבות. כי ניל יאנג תמיד דיבר ותכנן לפתוח את הארכיון שלו ואחרי כמה עשרות שנים של המתנה זה סוף סוף קרה בשנת 2009 עם הקופסא הראשונה. תיבת אוצר שכיסתה את כל השנים המוקדמות שלו בקריירה, מ-1963 ועד 1972. מאז שזה שוחרר, פנטזתי כבר על הוצאת הארכיון הבאה, זו שתאגד את השנים הכי אפלות, אדירות ומבריקות שלו בקריירה לדעתי.
בנובמבר 2020, לאחר 11 שנים נוספות, ההמשך הזה יצא בדמות קופסת ה-Archives Vol. II, שמכסה את השנים המטורפות והמופלאות של 1972 עד 1976. עם אין-ספור פנינים, אוצרות וקטעים מדהימים שלא שוחררו קודם לכן. כולם מהתקופות האהובות עלי בקריירה של יאנג, עם הסשנים השונים ומסביב להקלטות של Time Fades Away, Tonight’s The Night, On The Beach, Homegrown ו-Zuma. קשה לתאר כמה עונג היה לי להאזין לכל רבבות הקטעים והשירים שנמצאים פה ולא שוחררו (או בכלל נשמעו) לפני כן. זו ההוצאה המיוחדת של השנה אצלי, כשאחריה מגיעות כנראה אלו של טום פטי, ג’וני מיטשל וגיליאן וולש.
הקדשתי גם לקופסת הארכיון השנייה ספיישל של 3 שעות, בו סיקרתי ושידרתי אך ורק קטעים מפה ששוחררו עכשיו לראשונה.
Homefires
(Powderfinger (Zuma Sessions, 1975
(The Losing End (Live, 1973
The Raconteurs – Live At Electric Lady
בשנה החולפת ציינו חגיגות 50 שנה להקמת אולפני Electric Lady בניו-יורק. הסטודיו שהקים בזמנו ג’ימי הנדריקס. לכבוד זה שוחרר משהו חגיגי ודי מגניב בדמות EP וסרט דוקומנטרי של The Raconteurs. ההרכב של ג’ק ווייט שגם חזר בשנה שעברה עם אלבום חדש. ההוצאה הדיגיטלית של Live at Electric Lady הוקלטה באולפן האגדי מול קהל מצומצם וכוללת ארבעה נציגים מהאלבום האחרון שלהם, Help Us Stranger, בנוסף לנציג בודד מכל אחד משני האלבומים הראשונים.
אליהם מצטרף קאבר ל-Blank Generation של Richard Hell and the Voidoids. שיר שהוקלט במקור באולפנים של אלקטריק ליידי ב-1977. יחד עם ה-EP יש גם סרט עם הבמאי ג’ים ג’רמוש. דוקו של כמעט שעה שמתעד את ההקלטות של The Raconteurs באולפנים, החזרות וגם העניין ההיסטורי עם הקאבר וכל מה שסביב. שני הדברים הללו יחד יוצרים הרבה כיף לציון הדרך הזה.
Blank Generation
Born and Razed
הסרט לצפייה ביוטיוב
The Replacements – Pleased To Meet Me Deluxe Edition
אוי, כמה כיף היה לי לצלול לתוך ההוצאה המחודשת והמורחבת הזו של ה-Replacements. אפשר להגיד Box Set אדירה שמציגה את כל ההקלטות מסביב לאלבומם החמישי Pleased To Meet Me של 1987. הקופסא כוללת לא פחות מ-46 קטעים בנוסף ל-11 המקוריים של האלבום. עם דמואים, מיקסים שונים שהופכים את השירים, מבחר Outtakes נאה ועוד. הוצאה שמביאה מבט מפוקס וקרוב על כל מה שהלך שם בסשנים והחומרים שמהם נלקחו השירים בהוצאה המקורית.
בנוסף לכל זה, ההוצאה הענקית הזו היא גם מסע סופר-מהנה לתוך אחת העבודות היותר טובות שהלהקה הזו השאירה אחריה. גם מבחינת זיכרון ושאיבה מהנה בחזרה לשירים ההם וגם מבחינת חידוש וגילוי של השירים המוכרים בגוון אחר, לצד שירים לא מוכרים שמשתייכים לאלבום ההוא גם כן. אחת ההנאות הגדולות שלי השנה הייתה לרכוב על אופניים בחוץ עם ההוצאה הזו באוזניות. הביאה אותי למקומות ממש מהר.
(Can’t Hardly Wait (Alternate Version
Birthday Gal
The Revivalists – Made In Muscle Shoals
הנה הרכב שאני מחבב ששחרר EP על תחילת השנה הזו שרק השם שלו כבר משך אותי, עם האהבה הגדולה האישית ל-Muscle Shoals וההיסטוריה של המקום. ה-Revivalists משלבים בלוז-רוק בניחוח סול ממש אחלה. בשביל ה-EP הזה הם ביקרו באולפני Fame האגדיים של Muscle Shoals, אלבמה, והקליטו שם את השירים שנכנסו להוצאה הזו. יש פה הקלטות מחודשות לכמה שירים ישנים שלהם, פלוס קאבר יפה ל-To Love Somebody של ה-Bee Gees ועוד שיר מקורי אחד חדש. בנוסף הם גם שחררו סרט קצר של 17 דקות שמתעד את ההקלטות הללו והביקור המרגש שלהם במקום.
The Rolling Stones – Goats Head Soup Deluxe Edition
אני חושב ששני האלבומים האהובים עלי כיום של הסטונס הם Exile On Main Street ו-Goats Head Soup. הראשון תמיד היה אצלי בטופ, השני עם השנים התגבש יותר ויותר כפייבוריט. כשיצאה הוצאת הדלוקס שלו השנה, לחלוטין כבר ידעתי את זה. כי נזכרתי עד כמה הוא טוב, וזה היה כיף נורא גדול. מעבר לאלבום המקורי, ההוצאה כוללת מספר Outtakes שמשוחררים לראשונה באופן רשמי וגם כמה גרסאות אלטרנטיביות (חלקן ממש טובות, כמו למשל גרסת הפסנתר של “One Hundred Years Ago”). כל זה יחד עם ההופעה האגדית של הסטונס של בריסל 1973, שאמנם שוחררה כבר בעבר, אבל מוצאת פה בית יותר שייך הייתי אומר.
סבבה של הוצאה בכלליות, שגם מזכירה עד כמה טוב Goats Head Soup בפני עצמו, וגם מביאה כמה בונוסים נחמדים מאוד. הרבה שנים שאני כבר לא ממש מאזין לסטונס, מהלהקות שהייתי איתן בטירוף בתקופה הראשונה עם מוזיקה. אבל פה נשאבתי אליהם שוב אחרי הרבה זמן ונהניתי המון.
Scarlet
Doo Doo Doo Doo Doo Doo (Heartbreaker) – Live 1973
Simon & Garfunkel – Live At Carnegie Hall 1969
הוצאה ששוחררה ממש בתחילת 2020, לפני שידענו עד כמה השנה הזו הולכת להידרדר. לכבוד ציון 50 שנה ל-Bridge Over Troubled Water אי שם בחודש ינואר, מה שהיה אלבום האולפן האחרון של סיימון וגרפונקל, שוחרר ה-EP הקצר הזה. הוא כולל ארבעה שירים מאותו אלבום כפי שבוצעו בהופעה בקרנגי הול של ניו-יורק, חודשיים לפני צאת האלבום שהפך ב-1970 לשירת הברבור של הצמד בדיסקוגרפיה. אלו ביצועים מאוד טריים של השירים הללו, שהיו חדשים לגמרי לקהל דאז ויש בהם יופי תמים ועירום, אפילו יותר מהגרסאות המוכרות שהוקלטו באולפן. זו הייתה מתנה קטנה וחמודה מאוד לכבוד יובל לאלבום הקלאסי הזה.
Bridge Over Troubled Water
The Boxer
Steve Gunn – Livin’ In Between
סטיב גאן שחרר אלבום מעולה בשנה שעברה (שהיה אצלי די גבוה בסיכום 2019) שהתלווה אליו גם EP אקוסטי. במהלך 2020 הוא שחררמספר הוצאות וסינגלים קטנים, ביניהם EP נוסף שמכיל שלושה קאברים מופשטים שמאוד אהבתי. השלישייה כוללת את “Among The Trees” של מייקל צ’אפמן, יחד עם גרסה רגועה ממש יפה ושונה ל-Astro Zombies של ה-Misfits והשיר שהכי שמחתי לשמוע כאן – הטייק של גאן על “Motion Pictures” של ניל יאנג. אהבתי מאוד את הביצוע, אך גם מאוד את הבחירה. כי זה מהשירים היותר Obscure של יאנג. הנציג של On The Beach, שנכתב בשביל קארי סנודגרס, זוגתו של יאנג דאז, שלא הרבה אחרי, הפרידה ממנה הובילה להקלטת האלבום הגנוז Homegrown שיצא סוף סוף החוצה גם כן השנה.
זה השיר היחיד באלבום המקורי שלו שיאנג ביצע רק פעם אחת ויחידה בהופעה, בסט האגדי של יאנג במועדון ה-Bottom Line בחודש מאי של 1974. הופעה ובוטלג מאוד בולטים ומיוחדים בקריירה של ניל. כתבתי בעבר בהרחבה בפרויקט יאנג על ההופעה הזו והקשר שלה ל-On The Beach. בכל אופן, מאוד אהבתי ונמשכתי לבחירה של סטיב כאן עם קאבר לשיר הספציפי הזה ונהניתי מאוד מהתוצאה. וכן, שני הקאברים האחרים מוצלחים מאוד גם.
Tom Petty – Wildflowers & All The Rest Super Deluxe Edition
איזה אושר עצום היה לראות את הדבר הזה סוף סוף יוצא החוצה, אחרי ציפייה של שנים. ההוצאה המורחבת והענקית של Wildflowers & All The Rest, שיצאה כמו מתנה בול ביום ההולדת שלי באוקטובר האחרון (וגם בחודש בו ציינו 3 שנים למותו של טום פטי וגם ציון 70 שנה להולדתו). חמשת הדיסקים במארז הם אוצר מטורף ומאוד מספק. עם החלק של ה-Outtakes, גרסאות הלייב והגרסאות האלטרנטיביות, מעבר לאלבום המקורי. אבל החלק שללא ספק הכי תפס לי את האוזן ואת הלב, הוא זה של ההקלטות הביתיות של טום.
בדיסק של ה-Home Recordings זה רק טום, בגרסאות מוקדמות ושונות לשירי האלבום, וגם לשירים מקסימים שלא נשמעו מעולם מהתקופה. קסם גדול. וזה רק חמישית ממארז שלם שלחלוטין התעלה על הציפיות רבות השנים ממנו ונתן לי מתנה ענקית שגרמה קצת לחייך בתקופה לא משהו השנה. וכמה יפה שגם כשהוא לא איתנו, המוזיקה של טום ממשיכה ללוות אותנו. תמיד תמשיך.
Leave Virginia Alone
(Something Could Happen (Home Recording
(Girl On LSD (Live
Various Artists – On The Road: A Tribute To John Hartford
ג’ון הרטפורד היה אחד מאמני הקאנטרי-פולק והבלו-גראס מהטובים שיש. אולי לא מהשמות הכי מוכרים, אבל לדעתי כל מי שיתחיל להעמיק איתו, ימצא המון דברים לחפור בהם ולאהוב. השנה שוחרר אלבום מחווה להרטפורד שממש אהבתי. כזה שמאיר על שיריו אור קצת אחר וגם יכול לדעתי לגרום למאזינים להתעניין בבן-אדם ופועלו. אין שמות סופר-מוכרים בין המבצעים, אבל אפשר למצוא ביניהם כמה מהשמות שקשורים לבלוג, כמו טוד סניידר, The Band of Heathens או Railroad Earth. סבבה של מחוות, מכל השמות.
Sam Bush – On The Road
The Band of Heathens – Up On The Hill When They Do The Boogie
The War On Drugs – Live Drugs
הוצאה די טרייה של The War On Drugs שמאגדת קטעי הופעה שלהם מהשנים האחרונות. זה אלבום לייב ראשון של הלהקה ומאוד ראוי. במיוחד כדי להראות לאיזו חיית במה הם הפכו מאז הפריצה הגדולה בשנת 2014. בהתאם, רוב השירים באלבום (שמונה מתוך עשרה) לקוחים משני אלבומי האולפן האחרונים, אלו שהביאו להם את אותה פריצה והתקדמות אמנותית מטורפת, ביצירה ובסאונד. יש פה כמובן כמה וכמה קטעים ארוכים ומהפנטים, שנמתחים וגם משתנים לפעמים מהגרסאות המוכרות באלבום.
מסתתר כאן גם קאבר מקסים לדעתי ל-Accidentally Like A Martyr של וורן זיבון. שיר ואמן מאוד אהובים עלי. וכמו כן השיר “Buenos Aires Beach”, שהוא גם מבט אחורה והייצוג היחיד פה מתחילת הדרך של הלהקה, שנמצא במקור באלבום הבכורה שלהם מ-2008. כל זה בחבילה עם סאונד מצוין ואלבום הופעה חלומי וסוחף בצליליו.
An Ocean In Between The Waves
Thinking Of A Place
Wilco – Summerteeth Deluxe Edition
מסיימים עם עוד הוצאה בומבסטית שכ”כ נהניתי ממנה. בשנה שעברה צוינו שני עשורים ליציאת האלבום Summerteeth של Wilco. אחד האלבומים הכי אהובים עלי אישית בדיסקוגרפיה שלהם. באיחור קטנטן הגיעה השנה הוצאת הדלוקס שלו, כדי לחגוג את 20 השנים איתו בסביבה. זו הוצאה של ארבעה דיסקים, עם מלא תוספות. כאלו שכוללות Outtakes וגרסאות אלטרנטיביות וחתיכות פאזל מהסשנים של האלבום שלא יצאו קודם.
לחובבי האלבום יש פה כמה קטעים באמת שונים ומעניינים לשירים שנמצאים או לא נמצאים באלבום המקורי. אבל הפנינה אולי של ההוצאה הזו נפרשת על-גבי שני הדיסקים האחרונים, והיא מגיעה בצורת הופעה מלאה של Wilco מנובמבר של 1999, בתקופה ההיא של יציאת האלבום המקורי.
שמעתי את Wilco בלייב המוני פעמים, עם הוצאות ה-Road Cases המעולות שלהם וגם חוויתי על בשרי כמה כאלו. ואתם יודעים מה? זו פאקין הופעה אדירה. באמת. אחת היותר טובות ששמעתי שלהם. היא מייצגת את וילקו שאני הכי אוהב. עם הצד הקצת יותר מלוכלך וניסיוני שלה דאז. מומלץ מאוד, גם למי שקצת הפסיקו לעקוב אחריהם או פחות מתלהבים מחומר ישן. זה מעולה ומצאתי את עצמי נשאב ונהנה נורא מהדבר הזה.
(I’m Always In Love (Demo
Viking Dan
(Kingpin (Live
מוזמנות ומוזמנים להאזין גם לפלייליסט ספוטיפיי של ההוצאות המיוחדות. הוא כולל 4 שעות עם 50 שירים ונציגים מפה + עוד כמה שירים מיוחדים נוספים של השנה שאין להם כאן ייצוג. כל קטעי הלייב מההוצאות מסודרים יחד בסוף ברצף:
רציתי רק לכתוב שהסיכומים שלך מאוד אסתטיים ונוחים לקריאה, איך שאתה מסדר את זה, עם הכותרות, התמונה, ההסברים והלינקים. ועוד בסוף הפוסט צ’ופר של פלייליסט. אז אפילו רק על זה שאפו, על ההשקעה ועל התוצאה, כי הנראות כאן חשובה והיא מאוד משרתת את התוכן, ידידותית ומוצלחת אצלך. תודה.
תודה על הפידבק, שרון!