ריבוי קולות נשיים זה לא דבר חדש אצלי בבלוג. תמיד אני מציף ומשתף הרבה מהן, כולל המון מוזיקאיות שאני כל שנה כותב עליהן בסיכומים. השנה הנוכחית נפתחה אצלי עם דגש על אותו צד נשי במספר אלבומים שהוציאו לי יפה את הדרך של 2018. אז הנה שש מוזיקאיות כאלו, מחולקות לשלושה אלבומים טריים של סולו, צמד וטריו. כולם על טהרת הפולק וסביבתו ועם לא מעט קולות וצלילים נהדרים.
אחרי חרישות בלתי פוסקות מתחילת החודש, אין ספק שזה אלבום פברואר שלי וגם אחד המועמדים לאלבום הפולק של השנה אצלי, למרות שממש מוקדם להגיד זאת. סאני וור (במקור סידני לינדלה וורד) היתה הומלסית, נגנית רחוב, מוזיקאית שחורה בסצינה הלא קלה של נאשוויל והיום הבסיס שלה בלוס אנג’לס. את כל ההיסטוריה שלה, שברוני לב, צלקות נפשיות ומבט מהצד על החיים, היא הכניסה לאלבום החדש With The Sun. אלבום פולק-בלוזי פשוט ומקסים ועמוס ברגשות.
היא קנתה אותי כבר בשיר הפתיחה שלו, If It Wasn’t Broken. ושאני אומר “קנתה אותי” אני מתכוון ל-הביאה לי חיבוק מוזיקלי כ”כ גדול, עצוב ויפה, ששאר האלבום כבר זרם אוטומטית לורידים שלי אחריו. ההתחלה הזו, עם המון כאב ויופי בתוך מילים וצלילים שקטים וחזקים, מוציאה לדרך אלבום שנכנס אלי בדלת הנכונה. הוא ותריסר השירים שמגיעים אחריו מלאים במינימלסטיות מהפנטת, כזו שאני ממש אוהב. פשטות מלאה בעומק של מוזיקאית שזה לחלוטין הולך להיות אלבום הפריצה שלה. ואם לא, הוא יישאר פנינה קטנה שמחכה שיגלו אותה. לחלוטין האלבום שאני הכי רוצה לשתף אותו עם העולם כרגע.
“?How’d you know you had a heart If it wasn’t broken”
בחודש שעבר שוחרר האלבום החדש של האחיות השבדיות המתוקות קלרה ויוהנה סודרברג. זה כבר האלבום הרביעי שלהן. אני חייב לציין שהן תמיד היו לי חמודות ומוצלחות וחיבבתי את המוזיקה, אבל משהו באלבום החדש תפס אותי יותר מקודמיו. אני לא יודע אם זה הן או אני, יש מצב שהמוזיקה פה נשמעת לי בוגרת ומהדוקת יותר, או שפשוט הקולות הנפלאים של שתי האחיות הגיעו אלי בתקופה הנכונה. בכל אופן, Ruins הוא יופי של דבר.
ציינתי מקודם את שיר הפתיחה המופלא של סאני וור, אז גם ל-First Aid Kit יש כאן אחד כזה בולט. הכוונה ל-Rebel Heart, שהציג את החזרה שלהן אחרי 4 שנים עם הצלילים שהכי מספקים געגוע למשהו חדש. מבחינתי זה אחד השירים הכי טובים שהן כתבו עד כה. הוא גם עובר את רף חמש הדקות, מה שלא קורה איתן הרבה. רוב השירים של האחיות נעים בין השלוש-ארבע דקות ככה. רצועות קטנות שעושות את העבודה. ככה זה גם באלבום הנוכחי. שיר-שניים יותר כבדים, ארוכים ועמוקים, יחד עם הרצועות היותר פשוטות, שמלאות בלא פחות קסם מוזיקלי וההרמוניות המושלמות. כמו ב-To Live a Life, שנשמע כאילו נשלף מגריניץ’ ווילאג’ של אמצע שנות השישים.
עם Ruins הכוח הווקלי והלירי של קלרה ויוהנה עולה אצלי מדרגה. מזכירות לי יותר אחיות אהובות אחרות בדמות ה-Secret Sisters שכיכבו אצלי בסיכום שנה שעברה. אני לא אצעק בקול גדול שזה האלבום הכי טוב של First Aid Kit, אבל כרגע הוא לגמרי כזה בשבילי ועם החיבור האישי שלי.
התחלתי עם מוזיקאית סולו, המשכתי עם צמד נשי, אז נסיים עם טריו. שלוש מוזיקאיות שאני אוהב\מחבב\מעריך יצרו בשנה שעברה סופר-גרופ תחת השם I’m With Her. הוא כולל את שרה ג’ארוז, שרה ווטקינס ואייפה דונובן. לכולן פרויקטים מוקדמים ואלבומי סולו לפני כן בגזרת הפולק-קאנטרי-בלוגראס. ג’ארוז ו-ווטקינס גם היו אצלי פה בבלוג בסיכום של 2016 (האלבום של שרה ג’ארוז גם היה במיקום ממש גבוה. בכלל, אני מאוהב בקריירת הסולו שלה).
עכשיו שלושתן משחררות את אלבום הבכורה יחד והוא בדיוק מה שציפיתי ממנו; ערבוב ואיחוד מוצלח מאוד של כל הז’אנרים מאחורי שלושת הקולות הנשיים הללו. יש פה שיתוף פעולה שנשמע כאילו נולד יחד. החיבור ביניהן גם היה נראה לי מתאים בול כשרק שמעתי עליו. זה נורא משמח שמספר אמנים שאתה אוהב ומכיר לחוד, פתאום עושים משהו משותף. קצת מזכיר לי את החיבור של Case/Lang/Veirs לפני שנתיים. כל חובב של הבנות לחוד ב-I’m With Her חייב לשמוע את האלבום הזה. גם האמת מי שלא מכיר אף אחת, אבל אוהב את המפגש של קולות, הרמוניות, כתיבה מקורית, אקוסטית, באנג’ו והרבה פולק מתובל בקאנטרי ונגיעות בלו-גראס. סוג נגיעות שנעים להיתקל בהן, במיוחד כשהן מגיעות כפול שלוש פה.