ככל שהשנה הזו מתקדמת נראה שהיא הולכת להיות יותר ויותר מפוצצת באלבומים טובים ומצופים. כאלו שיצאו או רבבות אחרים שעומדים לצאת בחודשים הקרובים. הנה כמה מההוצאות של פברואר שיותר בלטו אצלי באוזניים.
The Secret Sisters – Saturn Return
על האחיות לידיה ולורה רוג’רס אני כותב עוד מהשנה הראשונה של הבלוג ובערך מתחילת דרכן. לפני שלוש שנים אלבומן הקודם אפילו הגיע אצלי למקום הרביעי בסיכום 2017. עכשיו הן חזרו עם אלבום רביעי, Saturn Return, שממשיך את היופי ההרמוני של קודמיו. אם האלבום הקודם הושפע לא מעט מהפרידה של האחיות מהלייבל שלהן שדי כבל אותן והן יצאו לאיזה שחרור וחופש מוזיקלי, הפעם זה אלבום שדי מושפע ממשפחה ומה שעבר על שתיהן בשלוש השנים האחרונות במקומות שיותר קרובים לבית.
את האלבום הנוכחי הפיקה ברנדי קרלייל, שגם מצטרפת לאחיות עם הקול שלה, גיטרה וקלידים. תוספת מבורכת, יחד עם הבאסיסטית האהובה עלי שונה טאקר (לשעבר בדרייב ביי טראקרס) שחוברת אליהן השנה גם כן. אבל הבמה כולה שייכת ל-Secret Sister. ללורה ולידיה, לקולות, לכתיבה הנוגעת וההרמוניות המושלמות שלהן, שכל אלו נשמעים שוב מצוין דרך הרצועות של Saturn Return. אלבום יפהפה נוסף על הדרך המוזיקלית של האחיות.
Cabin
Silver
Eyelids – The Accidental Falls
לפני שלוש שנים כתבתי כאן על האלבום Or של Eyelids. הרכב מפורטלנד ששמחתי להכיר בזמנו כשהם חיממו את הטראקרס בהופעות. אז הפעם הגעתי לאלבום טרי שלהם כשאני כבר מכיר אותם די טוב. לא יודע אם היו לי ציפיות מסוימות ממנו ומהם הפעם, אבל הם לגמרי סיפקו שוב את הסחורה. פיטר באק מ-R.E,M שוב הפיק להם את האלבום ובכמה וכמה שירים לגמרי שומעים את ההשפעות המזמינות של R.E.M של האייטיז והרכבים כמו ביג סטאר. שילוב של פופ-רוק מעולה, זורם, קליט וחיובי.
בזמנו הם היו לי הפתעה נעימה. עכשיו הם כבר חברים מוזיקליים מוכרים שחזרו לעשות טוב על האוזניים. אפילו יותר מהאלבום הקודם. לא יודע אם זה בגלל הגילוי הראשוני של אז מול ההיכרות עם הסאונד כבר כיום, אבל גם בלי קשר The Accidental Falls הוא אחלה דבר להאזין לו. ברקע או יותר לעומק, הוא עושה את העבודה.
3 ,2 ,1
The Accidental Falls
Puss N Boots – Sister
בשנים האחרונות אני כותב מאוד בחיוב על נורה ג’ונס. הרבה יותר מתחילת הקריירה שלה. אני חושב שהיא הרבה יותר משוחררת מוזיקלית כיום ואני מת על זה. כחלק מהמשיכה היותר גדולה שלי לדברים שהיא עושה לאחרונה, שמחתי נורא שהיא הקימה מחדש את Puss N Boots. הרכב טריו נשי שלה, יחד עם סאשה דובסון וקת’רין פופר. הן הוציאו אלבום בכורה לפני שש שנים ועכשיו הגיע הפולו-אפ שלו וזה מעולה.
הרבה אלטרנטיב רוק-קאנטרי, אבל לא באמת מוזיקה ששייכת לדעתי לאיזה ז’אנר באופן נחרץ. אלבום עם כמה הפתעות כמו אינסטרומנטל בפתיחה וקאברים יפים, כולל אחד שכ”כ אהבתי לשמוע ל-Angel Dream של טום פטי (במקור מ-She’s The One, מה שתמיד היה לי האלבום הכי Underrated של טום וה-Heartbreakers). הוצאה עדינה ונעימה וכיף ממש שהטריו הנשי הזה חזר, עם כל הרוך והחום שהאלבום הזה מביא איתו.
It’s Not Easy
Angel Dream
John Moreland – LP5
עוקבים ועוקבות ותיקים של הבלוג ודאי קראו ושמעו על ג’ון מורלנד. שני אלבומיו הקודמים ביקרו פה אצלי ועכשיו הוא הוציא את אלבומו החמישי במספר, עם השם הלא-מקורי-או-דורש-מחשבה שלו, LP5. תמיד קראתי למורלנד טרובדור שקט. כי מצד אחד הוא לגמרי ממשיך את דרכם של הטרובדורים הגדולים הישנים כמו טאונס ואן זאנט, גיא קלארק, סטיב ארל ואחרים. אבל מצד שני הוא לא מוכר כמוהם ורחוק גם מלהיראות כמו כוכב Outlaw-Country מחוספס ומרשים. וזה מה שאני נורא אוהב בו. בחור פשוט שנשמע כמו הגדולים ביותר.
גם באלבום הנוכחי לא מעט קטעים עם דימויים של רכבות והדרכים, לב מטלטל והגשה מלוכלכת וטובה. אני עוד לא יודע אם LP5 משתווה בטיבו לשניים שקדמו לו האהובים עלי עד-מאוד, אבל בינתיים הוא מלווה אותי סבבה. במיוחד כשאני מאזין לו על אותן דרכים כרגע ושומע ממנו סיפורים בעוד הרקע והנוף המשתנים חולפים לידי בחלון של רכבת. אולי המקום הכי טוב להאזין למוזיקה של מורלנד.
A Thought is Just a Passing Train
I’m Learning How to Tell Myself the Truth
Frazey Ford – U Kin B The Sun
פעם ראשונה שאני כותב כאן על פרייז’י פורד. כבר השמעתי שירים שלה בתכנית הרדיו שלי לפני שהאלבום הזה יצא, ועכשיו כולו שוחרר לאוויר העולם, אז הנה הזדמנות טובה להמליץ עליה. הכרתי אותה לפני כמה שנים, כשחבר מחו”ל השמיע את בנסיעה ברכב את Indian Ocean, אלבומה הקודם מ-2014. היא לקחה את הזמן מאז. שש שנים הפרש עד היציאה של U Kin B The Sun הטרי, שזימן אותי אליו עם הסינגלים הראשונים מתוכו.
לפעמים קצת קשה אצלה לקלוט את המילים בהאזנה לשירים, אבל כדאי מאוד לעבור על הליריקה שלהם. יש בה ובהם הרבה כוח. לפעמים גם משהו מאוד אפל, שקצת חבוי מתחת לצלילים צבעוניים יותר. מסוג האלבומים שיכולים להישמע מאוד נעימים וקלילים, אך בזמנים אחרים יבלטו אחרת לגמרי, עם איזו עוצמה שתתפרץ החוצה. לא עם חוזק מוזיקלי מרעיד אוזניים, אלא בעזרת מילים ונושאים וזעקות מסוימות שהמוזיקה מגישה יותר בקלות. עם המבט על העטיפה שלו והקליטה של הדברים האלה, לפחות אצלי, מאוד עלה לי המשפט “מים שקטים חודרים עמוק”. אני חושב שזה תיאור מושלם לאלבום הזה של פרייז’י פורד.
The Kids Are Having None Of It
Azad
Nathaniel Rateliff – And It’s Still Alright
נת’ניאל רייטליף ביקר אצלי פה עם שני האלבומים יחד עם ה-Night Sweats. להקת הגיבוי שממש הפכה את השם שלו להרבה יותר מוכר. הם עשו יחד מוזיקת סול-רוק ממש כיפית וטובה. לאחרונה נת’ניאל נפרד מהם וחזר לקריירת סולו. זה הגיע אחרי גירושין וגם אובדן של חבר קרוב. זה גרם לו להקליט את And It’s Still Alright. אלבום מאוד אישי. לא ממש עצוב כפי שההקדמה המקדימה שלו אולי תגרום לחשוב.
זה אלבום בו נת’ניאל רייטליף נתן לעצמו להירגע ולהישען רגע אחורה. עם הכובד שנפל עליו והתבוננות פנימית מסוימת שמקרינה הרבה החוצה. ככה נשמעים השירים שלו כאן, באלבום שמתעסק עם משקלים די רציניים, אך באותו הזמן גם יכול להיות מאוד מרומם או מעודד. כפי שאולי השם שלו גם מרמז. אלבום שנותן להמשיך הלאה אחרי תקופה קשה ואני מאמין שהשירים האלה היו התרופה שלו כדי לעשות זאת וגם עזר לו להשמיע אותם לכולם ולהוציא החוצה. משהו כמו התמודדות מוזיקלית שנשמעת שונה מאוד מהאלבומים עם ה-Night Sweats. עדיין יפה, רק שונה, יותר מלטפת ועל צד אחר של הרגש והתקופה.
And It’s Still Alright
All Or Nothing
Marcus King – El Dorado
האלבום החדש של מרקוס קינג תפס אותי השנה יותר טוב מקודמו. יותר בגלל הצד שלי. החשק היה שם יותר בגדול, במיוחד עם מה ש-El Dorado מגיש. אני חושב שהוא מייצג ממש טוב את הצדדים השונים של ה-Marcus King Band ובמיוחד את קינג עצמו. כן, השפעות של רוק דרומי ובלוז, אבל גם המון המון נשמה. אלבום שיודע לתת מהצלילים והכישרון הגדול של קינג על החשמלית, אבל מגיש גם הכל במקשה מאוד Soulful. ואני אוהב את זה.
גם ראיתי את הלהקה בחודש שעבר בלייב וזה בכלל היה ייצוג נהדר של הצדדים הללו. מהסוג שמראה שקינג לא רק עוד גיטריסט בחסד, אלא עם הרבה גיוון ומשקל מוזיקלי וז’אנרים שהשפיעו עליו. El Dorado הוא לא אלבום גיטרות, או ג’אמי, או חשמל בלבד. הוא אלבום מאוד נעים בשבילי, די שורשי בהרגשה, עם נגיעות של רוק וסול, בלוז, בוגי וצדדים נוספים שנשמעים פה יחד טוב מאוד.
Young Man’s Dream
The Well
Khruangbin & Leon Bridges – Texas Sun
הוצאה די מפתיעה עם שיתוף פעולה מעניין שהניב EP בכורה. לאון ברידג’רס פוגש את קרואנגנבין. גם הוא וגם הם מגיעים ממקומות שונים בטקסס. שניהם גם מגיעים מבסיס מוזיקלי די שונה. ברידג’רס עם הסול-R&B היותר שורשי שלו וקרואנגבין היותר סטונרים-פסיכדליים. לא נפלתי מכל ארבעת השירים ב-EP, אבל הוא נחמד מאוד. במיוחד החצי הראשון שלו. השירים יותר נוטים לסאונד של ברידג’רס, אך יש כמה קטעים שהשילוב ביניהם ממש נשמע מגניב. במיוחד בשיר הנושא.
Texas Sun
Midnight