בסופ”ש הקרוב ניל יאנג ובוב דילן יופיעו אחד אחרי השני בהייד פארק של לונדון (ויומיים אחרי בקילקני, אירלנד). קשה לדעת אם יהיה איזה שיתוף פעולה ביניהם על הבמה, משהו שלא קרה מאז שנת 1994. אבל גם אם כן וגם אם לא, זו סיבה טובה לחגוג קצת את המפגשים המוזיקליים של יאנג עם דילן עד כה. אז לפניכן\ם סיקור מלא של ההיסטוריה המוזיקלית והתחנות בהן יאנג פגש בדילן, אם זה באירועים, הופעות אורח או שירים אחד של השני.
בשנת 1975 ניל יאנג כמעט ולא הופיע, למרות ששחרר שני אלבומים באותה השנה (Tonight’s The Night ו-Zuma מעולם לא קיבלו סיבוב הופעות משלהם בזמן אמת). הוא יותר התארח בכמה אירועים מיוחדים. אחד מהם, למעשה המקום הראשון בו יאנג עלה על במה באותה שנה, היה מופע צדקה שארגן ביל גרהאם. השתתפו שם לא מעט אמנים וזו היתה הפעם הראשונה שיאנג חלק במה עם בוב דילן. הם ניגנו יחד סט של 40 דקות, עם הרכב חד-פעמי שכלל נציגים משתי להקות הגיבוי של כל אחד באותה תקופה; טים דרמונד ובן קית’ מה-Stray Gators וליבון הלם, ריק דנקו וגארת’ הדסון מ-The Band.
הם ביצעו שלושה שירים של ניל בסט הזה, ביניהם Are You Ready For The Country והביצוע הראשון אי פעם ל-Lookin’ For A Love. השיר שבהמשך השנה ישוחרר ב-Zuma. הביצוע המיוחד של הערב ושיתוף הפעולה הכי בולט שם בין ניל לבוב היה כשהם ביצעו יחד את החיבור של Helpless ו-Knockin’ On Heaven’s Door (שבאותו ערב היה Knockin’ On Dragon’s Door).
יאנג ודילן, 1975.
שנה וחצי לאחר מכן היתה עוד חלוקת במה שקשורה ל-The Band, הפעם כשניל הגיע לחלוק כבוד לשירת הברבור של “הלהקה” (בליין-אפ הראשון שלה) באירוע של The Last Waltz בנובמבר של 1976. דילן כמובן השתתף גם כן. הם אמנם לא שיתפו פעולה ישירות ולבד כפי שעשו בשנה לפני כן, אך זה עדיין עוד מאורע שכלל את שניהם. יאנג ביצע שם שוב את Helpless (עם קצת עזרה מג’וני מיטשל) וגם את Four Strong Wings של איאן טייסון בפעם הראשונה, שנתיים לפני שיקליט וישחרר אותו באלבום Comes A Time.
לקראת סוף האירוע ניל ובוב היו יחד על הבמה, בצירוף עוד כמה מהאורחים באותו ערב, לביצוע של I Shall Be Released. עוד שיר של בוב שניל נטל בו חלק.
שנות השמונים היו הפכפכות ודי ניסיוניות גם ליאנג וגם לדילן בקריירה. שניהם שחררו מספר אלבומים קצת מפתיעים לקהל הרגיל שלהם, שכללו שינוי של סגנונות וז’אנרים. באמצע אותו עשור דרכיהם גם הצטלבו שוב, ויותר מפעם אחת.
יאנג חולק כבוד, 1986.
ב-1986 דילן קיבל את פרס ה-ASCAP (האגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור). בין האורחים שבאו לחלוק כבוד, היה גם את ניל יאנג. אמנם הם לא חלקו במה באירוע, אבל נראו קרובים מתמיד בריאיון טלוויזיוני עם דילן די משעשע שלכל אורכו הוא מחובק צמוד עם יאנג.
שנתיים לאחר מכן הם חזרו לנגן יחד. כשניל היה בין סיבובי הופעות עם ה-Bluenotes, הוא הצטרף לשלוש הופעות של דילן בקליפורניה ביוני של 1988. יאנג לא שר איתו כלום, אבל ניגן גיטרה וגיבה את בוב ברוב המוחלט של השירים באותן הופעות. בתחילת אותה שנה ניל גם היה בין רבבות האמנים שהיו על הבמה עם דילן כשהוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנ’רול.
גיבוי בשלוש הופעות. 1988.
במהלך השנים יאנג ביצע כמה וכמה שירים של דילן. בסוף שנות השמונים הוא פגש אותו בדרך הזו, באירוע השלישי של ה-Bridge School Benefit באוקטובר של 1989. ניל פתח את הסט שלו שם עם ביצוע ל-Everything Is Broken. השיר של דילן ששוחרר לאוויר העולם רק חודש לפני כן באלבום Oh Mercy. אירוע די נדיר, לעשות קאבר לשיר ממש ממש טרי של אמן אחר.
ב-1991 ניל ביצע עוד קאברים לשירי דילן. בינואר של אותה שנה הוא החל לבצע את Blowin’ In The Wind יחד עם קרייזי הורס. זה היה בתחילת הטור ממנו לקוחים השירים באלבום ההופעה Weld ששוחרר מאוחר יותר באותה שנה. אלבום שכולל גם גרסת לייב רשמית של יאנג לשיר.
יאנג ביקר את Blowin’ In The Wind שוב בין השנים. זה קרה במספר אירועים של Bridge School וגם באופן די מפתיע כשהחזיר אותו להרבה ביצועים ב-Alchemy Tour עם קרייזי הורס ב-2013 ואז גם ב-2014. סיבובים בהם יצא לי גם לראות את יאנג מבצע את השיר הזה 4 פעמים.
גם כן ב-1991, ניל ביצע את Forever Young של בוב. זה קרה באירוע של Bridge באותה שנה. יאנג חזר לבצע שוב את השיר שני עשורים לאחר מכן, הפעם באירוע ה-30 והאחרון של ה-Bridge School Benefit ב-2016.
Weld. שחרור רשמי של Blowin’ In The Wind.
נשארים בתחילת הניינטיז. ניל המשיך לבצע שירים של בוב דאז ובהופעה אחת בטור סולו של 1992 הוא ניגן את Just Like Tom Thumb’s Blues. זה קרה בספטמבר של אותה שנה, חודשיים לפני היציאה של Harvest Moon וקרוב להופעות מהן לקוחים הביצועים בהוצאת הלייב של Dreamin’ Man.
חודש לאחר מכן ניל ביצע את השיר שוב, הפעם באירוע מאוד מיוחד (שהתקיים בתאריך מיוחד גם בשבילי אישית, ביום ההולדת העשירי שלי!). זה היה מופע ה-30th Anniversary של בוב דילן, הידוע גם בכינוי “Bobfest”. המון אמנים ביצעו את שירי דילן שם, באירוע שגם שוחרר אחר כך באופן רשמי בוידאו ובאלבום כפול. לצד “Tom Thumb’s Blues” ניל ביצע שם גם את All Along The Watchtower. שניהם נמצאים גם רשמית באלבום הכפול של האירוע, שבסיומו ניל חלק במה עם בוב ושאר האורחים לביצועים של My Back Pages ו-Knockin’ On Heaven’s Door (הפעם בלי דרקונים).
דילן, יאנג וקלפטון בחזרות לחגיגות 30 השנה לדילן, 1992.
את All Along The Watchtower יאנג המשיך לבצע על הבמה ואף שחרר רשמית. זה קרה לא מעט בסיבוב ההופעות עם Booket T. Jones ב-1993 ואחר כך בטור של Friends & Relatives בשנת 2000. טור שממנו גם שוחרר אלבום ההופעה הרשמי Road Rock Vol.1 ובתוכו אחד הביצועים לשיר.
הפעם האחרונה עד כה בה ניל ובוב חלקו במה, היתה ב-1994. דילן הופיע ב-Roseland Ballroom בניו-יורק ושני אורחים הצטרפו אליו באותו ערב; ניל יאנג וברוס ספרינגסטין, במפגש של שלושה אייקונים. יאנג והבוס גיבו את בוב בגיטרות בשני שירים; Rainy Day Woman ו-Highway 61 Revisited.
Road Rock. שחרור רשמי של All Along The Watchtower.
לא רק יאנג ביקר את דילן בהיסטוריית המפגשים ביניהם. זה גם קרה להפך, אם זה בביצועים או בתוך ליריקה של שירים. ב-1997 דילן שחרר את Time Out of Mind. האלבום המופתי שלו עם ההפקה של דניאל לנואה, מי ש-13 שנים לאחר מכן יפיק גם אלבום לניל יאנג – את Le Noise של 2010.
Time Out of Mind מבחינתי האישית הוא האלבום הכי טוב של דילן מ-1980 עד היום. הוא מסתיים עם Highlands, השיר הכי ארוך בדיסקוגרפיה של דילן. 16 דקות של שיר שכוללות בליריקה שלהן גם אזכור של ניל יאנג. זה קורה בשורה של:
“I’m listening to Neil Young, I gotta turn up the sound”
חמש שנים לאחר מכן דילן גם יגיע לראשונה למוזיקה של יאנג על הבמה. באוקטובר-נובמבר של 2002 היה די מפתיע שפתאום דילן החל לבצע את Old Man של יאנג בהופעות. זה קרה הרבה פעמים בתקופה ההיא. הקאברים לניל לא המשיכו, אבל הביצוע המרובה ההוא נשאר מחווה יפה מהצד של בוב.
קצת אחר כך, בשנת 2003 , יאנג החזיר לדילן אזכור בתוך שיר. זה קרה בשיר Bandit מאלבום הקונספט עם קרייזי הורס – Greendale. ניל מביא בשיר רפרנס ל-Like A Rolling Stone של דילן ומזכיר אותו בקטע:
You’re invisible, you got too many secrets”
“Bob Dylan said that, somethin’ like that
אזכורים בתוך שירים. Greendale ו-Time Out of Mind.
בהופעה ספציפית בניו-מקסיקו בפברואר 2004, כשניל עדיין גיבה את האלבום Greendale בהופעות, הוא ביצע את All Along The Watchtower וגם את Like A Tom Thumb’s Blues. שני שירי דילן שנגע בהם קודם בערב אחד. זו גם אחת ההופעות הכי ארוכות של יאנג בקריירה.
ב-2005 יאנג שחרר את האלבום Prairie Wind. מהאלבומים הכי אהובים עלי שלו בשנות האלפיים. באלבום הזה נמצא השיר This Old Guitar, שיאנג מבצע ומקדיש לגיטרה אקוסטית שלו שהיתה שייכת בעבר להאנק ויליאמס. באוגוסט של אותה שנה יאנג גם ערך שני ערבים מיוחדים באולם ה-Ryman האגדי של נאשוויל, בהם הוא הציג לראשונה את שירי האלבום, שלהרבה מהם אלו היו גם הביצועים היחידים על הבמה (אף שיר של Prairie Wind לצערי לא בוצע אחרי 2005, חוץ מהבלחה חד-פעמית של When God Made Me באירוע של Bridge ב-2008. זה גם כן אלבום שלא קיבל מיאנג סיבוב הופעות ראוי והרוב המוחלט של השירים נשארו עד היום עם שני ביצועי לייב בלבד בערבים ההם ב-Ryman).
בחוברת של האלבום יש תמונה של הגיטרה של האנק ליד המילים של השיר. שתי ההופעות המיוחדות ב-Ryman גם צולמו ושוחררו רשמית בסרט ההופעה המקסים שביים ג’ונתן דמי – Heart of Gold, שתיעד את ההצגה של Prairie Wind שם עם חברים מוזיקאים. בערב הראשון ב-Ryman ניל גם אמר לפני הביצוע של This Old Guitar שהוא הלווה לדילן את ה-Tour Bus שלו והשאיר לו את הגיטרה של האנק שם עם הקדשה. כדבריו דילן השתמש בגיטרה למשך כמה חודשים.
This Old Guitar.
ב-2016 יאנג ו-Promise of the Real וגם דילן היו בליין-אפ של פסטיבל Desert Trip בקליפורניה, אבל בימים נפרדים. עכשיו, ביולי 2019, הם עומדים להופיע שוב בפסטיבל, הפעם אחד אחרי השני. אולי זה יניב עוד מפגש מוזיקלי שיהיה כדאי להוסיף לפוסט הזה. אולי זה רק יישאר אירוע משותף שנטלו בו חלק על אותה במה, אך לא יחד. נדע בקרוב מאוד.
מה שתמיד יהיה ידוע זו ההיסטוריה שלהם שרגעיה הבולטים הוזכרו כאן וכמובן הקריירות הארוכות, המטורפות ועדיין נמשכות של שניהם לחוד. דרך אלבומים ודרך הבמה. שניהם עם הצדדים הבולטים של האקוסטי מול החשמלי, האופי והחופש של לעשות כל מה שהם רוצים בלי לשים על כלום, במיוחד מול קהל. וגם הוצאות הארכיון הנפלאות שמגיעות במרץ בשני העשורים האחרונים. דילן עם ה-Bootleg Series שלו ויאנג עם ה-Archive Performance Series. תמיד יישארו גם שתי אהבות גדולות שלי אישית, כאלו שחפרתי בהן עמוקות בתחילת הדרך עם מוזיקה ועדיין אחרי כל השנים נמצאות קרוב ללב.
תודה שהקדשת מזמנך בכדי לשתף.
תודה שחשפת אותי למקורות החבויים הללו.
תודה שקראת, ויקטור 🙂 Stick around