לפני תשע שנים כתבתי מאמר על אלבום הפרידה הגנוז של יאנג. פרסמתי אותו בפורום אגדות רוק בתפוז בזמנו ולאחר מכן בשנת 2014 פרסמתי אותו שוב בפוסט מעודכן פה בבלוג תחת השם “הלב של האלבום שנשבר”. זה היה אחד החלקים והפוסטים\מאמרים המוקדמים ביותר של פרויקט יאנג. לאלבום הזה קוראים Homegrown ועכשיו הוא סוף סוף שוחרר רשמית, 45 שנים לאחר שהיה אמור לצאת. לפני שיאנג הכניס אותו לכספת הארכיון וגם לכספת הרגשית והאישית של עצמו.

התקופה הרגשית הזו היתה כנראה ההשפעה הגדולה ביותר. הפרידה מהשחקנית קארי סנודגרס, אם בנו הראשון. סיום היחסים והפחד העצמי והחשוף עם השירים שכתב והקליט שהתעסקו רובם בסיפור הזה ובלב השבור של יאנג. כתבתי כבר על הסיפור והרקע של האלבום בפוסט ההוא, אז לא ארחיב כאן בנושא. במשך שנים Homegrown היה בשבילי (והרבה אחרים) אולי ה-Holy Grail הגדול ביותר מתוך המוזיקה הגנוזה של יאנג והארכיון הגדול. כל השירים שלו שהרבה מהם מעולם לא שוחררו או נשמעו. כאלו שרק הייתי מדמיין את עצמי שומע לראשונה או מגלה את הגרסה המקורית שלהם.

כל השירים הללו הוקלטו בדצמבר 74 וינואר 75. סשנים מפוצצים בשירי פרידה וסאונד שהושפעו מהיחסים ההם, הסמים החופש ופרץ היצירתיות המטורף שהיה שם אצל יאנג בשנים הללו, בתקופה של ה-Ditch Trilogy וכל המסביב. חלק מהשירים שוחררו בהוצאות אחרות, אבל כאן לראשונה הם נמצאים בבית המקורי שלהם, יחד עם כמה אחרים שיאנג שחרר לעולם לראשונה. הסיפור של Homegrown תמיד היה עם חלק חסר. כזה שלא שמענו. עכשיו, ארבעה עשורים וחצי לאחר שהאלבום נשבר והתפזר, יאנג חיבר אותו שוב ולראשונה אי פעם הסיפור שלו הושלם.

אם הפוסט ההוא שכתבתי לפני שנים היה הפרק הראשון שלו, עם הסיפור והרקע והמחשבות על כל השירים שהיו צריכים להרכיבו, אז הפוסט הנוכחי הוא ההמשך ופרק הנעילה. פוסט בו אני אסקר ואשתף את המחשבות האישיות על השירים שנכנסו והרכיבו אותו מחדש בשנת 2020.

---

“…Well it’s all because of that love we knew“

על ההתחלה אנחנו כבר מקבלים את הלב המדמם של ניל ורפרנס ישיר לזוגיות שהתפוררה עם קארי. Seperate Ways הוא אחד השירים הכי מייצגים של התקופה ההיא. זו של הפרידה והאווירה הקודרת שאפפה אז את יאנג והיחסים שהסתיימו. די התרגשתי לשמוע לראשונה אי פעם את הגרסה המקורית הזו של השיר. עד עכשיו הכרתי אותו רק מקטעי הופעות. יאנג ביצע אותו לראשונה בטור של 1993 עם Booker T. Jones בסגנון שונה. הוא גם בוצע עם קרייזי הורס האלטרנטיביים (ריק רוזס ז”ל במקום בילי) בקיץ 2014 באירופה והאמת שהביצוע האחרון כרגע של השיר היה בטורקיה ב-15 ביולי 2014. מה שהיתה אמורה להיות ההופעה המקדימה לפני ההופעה בישראל יומיים לאחר מכן.

הפדל-סטיל המלטף של בן קית’ מאוד מורגש פה בגרסת המקור, היותר פולקית-קאנטריש. עם תוספת התופים הרכים של ליבון הלם. לראשונה מבינים פה את האווירה שיצר, עם המילים שמתרחקות מהאהבה שאבדה והרגשה של איזה Outtake מ-Harvest בסאונד. עוד שיר שמתייחס ישירות לפרידה מקארי מגיע מיד אחרי, שמו Try והוא דווקא על צד קצת יותר אופטימי, אולי עם מחשבות וניסיונות שהיו ליאנג לפני שזה סופית הסתיים או קצת אחרי. זה שיר שגם כן לא נשמע מעולם בגרסת האולפן ויאנג רק ביצע פעמים לא רבות בהופעות. זה קרה מעל שלושים שנה אחרי ההקלטה שלו, בטור הנהדר של 2008-2007. גם פה, שמחתי נורא לשמוע את גרסת האולפן המקורית. עם קולות הרקע של אמילו האריס בנוסף לאותם תופים ופדל-סטיל של ליבון ובן.

“Oh, the things we do to live beyond the fears and move on through the years”

השיר הכי קטן באלבום הוא Mexico. כזה שממשיך את כאב הלב עם רצון לברוח ולצאת מהתקופה הקשה ההיא. כמו Try, גם אותו יאנג ביצע רק בהופעות, בסיבוב של 2008-2007, עם מספר ביצועים בודדים. אף פעם לא הרגשתי משהו עם אותם ביצועי הופעה ששמעתי, אבל פה בגרסת אולפן שנשמעת לראשונה הוא די נגע בי. זה שיר של דקה וארבעים שניות בלבד והוא מצליח להעביר תחושה כואבת ויפה בזמן הזה, עם ניל לבדו על הפסנתר. השיר הראשון שנזרק לי לראש בהאזנה אליו הוא Love In Mind. עוד שיר של יאנג סולו על פסנתר, גם כן קצת מתחת לשתי דקות ועם רגש גדול. גם מקסיקו מבחינתי הרגיש כשיר קטן-גדול.

אחריו מגיעים לשיר הראשון באלבום שכבר מוכר וידוע. אחד מהשירים של Homegrown שהתפזרו ושוחררו לא הרבה אחר כך בהוצאות אחרת. במקרה כאן של Love Is A Rose זה קרה באוסף Decade של 1977. שיר שיאנג הציג לראשונה בטור של 74 עם CSNY והוא מבוסס על הסאונד של השיר Dance, Dance, Dance. משהו שמייחד את השיר הזה, הוא הפרט שהוא דווקא כן שוחרר ב-1975, אבל במקרה די נדיר שיאנג נתן לאמן אחר לשחרר שיר שלו, לפני שהוא בעצמו עושה זאת. זה קרה בגרסתה של לינדה רונסטאדט באלבום Prisoner in Disguise. מהלך יוצא דופן של יאנג, כזה שאולי גם אמר משהו על Homegrown. תקופה ותחושות שהוא הרגיש שהן כבר לא שלו. סתם מחשבות שתמיד היו בי וחזרו עכשיו כשאני מאזין לשיר הזה במסגרת הבית המקורי שלו. המקום בו הוא ראוי להיות וסוף סוף מקבל שחרור בתוך אלבום אולפן של מקשה אחת.

הגיע תורו של שיר הנושא של האלבום. כמו Love Is A Rose, גם הוא שוחרר שנתיים אחרי שזה לא קרה עם האלבום שנושא את שמו (במקרה שלו, ב-American Stars N’ Bars). אבל הגרסה של Homegrown השיר שתמיד הכרנו היתה שונה מהגרסה פה. ב-1977 שוחרר בהקלטה עם קרייזי הורס, חשמלית ויותר כבדה. היה נחמד להאזין לגרסתו המקורית, הנחמדה, אך לא יותר. זה שיר שבורח קצת מהאווירה המרכזית היותר עגמומית ומושפעת מהפרידה. יאנג עם השנים יותר קישר אותו לחקלאות עצמאית ותמיד היה מבצע אותו באירועים של Farm Aid. אבל נחמד כאמור לשמוע אותו בגרסה המוקדמת וגם מיד אחריו חוזרים באופן די מובהק לאווירה היותר אפלולית.

“I feel like I just woke up from a bad dream”

האווירה הזו מגיעה עם שלושה שירים רצופים נוספים שמשוחררים לראשונה אי פעם. הראשון שבהם הוא Florida, שהוא לא ממש שיר, אלא יותר מונולוג וקריינות של יאנג בהם הוא מספר על חלום שהיה לו. את האווירה הקודרת שלו מלווים יאנג ובן קית’ עם משחקי סאונד על זכוכית של בקבוק יין. אישית הייתי מעדיף אולי לראות בספוט הזה שיר אמיתי מהסשנים משוחרר בביתו המקורי. למשל גרסת האולפן שמעולם לא שוחררה של Love/Art Blues או אפילו את Pardon My Heart, שהוא מהשירים הכי מובהקים אצלי שקשורים ל-Homegrown והפרידה מקארי. אבל פלורידה הוא קטע שונה ומעניין והאמת שהוא הקדמה שמובילה יפה לשיר שמגיע מיד אחריו.

במשפט הראשון של Kansas יאנג מתאר שהוא מתעורר מהחלום. כנראה לצד מישהי שהוא לא זוכר את שמה והרגע הכיר. אולי בתקופה של אחרי קארי והשוני הזה בלהתעורר לצד מישהי זרה מול אחת שלמדה להכיר אותך כ”כ טוב. גם קנזס לא שוחרר רשמית מעולם. יאנג רק ביצע אותו פעמים בודדות מאוד בסיבוב סולו האדיר של 1999 ואז ב-2007\2008. אני אישית נחשפתי אליו לראשונה לפני הרבה שנים בבוטלג של ההופעה באוקלנד מה-20 במרץ, 1999. אחת ההופעות הכי אהובות עלי של יאנג שממנה גם לקוח קטע המפוחית בביצוע של Cortez שקמרון קרואו השתמש בו ב-Almost Famous.

זה עוד שיר קטן-יפה וגם שיר שלישי באלבום עם שם של מקום, אחרי מקסיקו ופלורידה. מקומות שהיו כנראה אצל יאנג בראש מכל סיבובי ההופעות והרצונות לברוח אליהם. כפי שעשה גם ב-Albuquerque ששוחרר ב-Tonight’s The Night על חשבונו של Homegrown ב-1975.

ניל יאנג, 1975.

“You took my love and put it to the test”

עוד רגע של התרגשות גדולה הגיע אצלי כשהתחילו התווים הראשונים של We Don’t Smoke It No More. כמו פלורידה, גם הוא לא שוחרר ולא בוצע ונשמע מעולם. נורא נהניתי ממנו, במיוחד האווירה שבמיוחד הזכירה לי את Tonight’s The Night שציינתי מקודם. הסגנון הג’אמי-סטונרי והמאוד Loose שלו. נשמע ממש כאילו נשלף מתוכו ויש מצב שהיה אפילו מתאים יותר להיות חלק מהאלבום שבאמת יצא אז ב-75. מה גם שכמו שיר הנושא של Homegrown, גם הוא בשבילי קצת בורח מעניין הפרידה והיחסים. אבל הוא אחלה ואווירתי ומגניב וכיף שעוד שיר כזה רואה סוף סוף את אור היום.

אחריו מגיעים מבחינתי לאחד השירים היותר מעניינים ואהובים פה. כי White Line תמיד היה מהשירים האלה של יאנג שיש להם שני צדדים שונים; החשמלי והאקוסטי. שניהם שונים ושניהם יפים. השיר ששייך במקור ל-Homegrown שוחרר רק 15 שנים אחרי שנגנז, וזה קרה ב-Ragged Glory של 1990, בגרסה חשמלית עם קרייזי הורס. היא נשארה גרסתו המוכרת יותר, למרות שגרסתו הראשונה שונה לגמרי. יאנג ביצע אותו פעמים די ספורות בקריירה, לראשונה עם הסוסים בזמן אמת ב-75. לפני שנה וחצי קיבלנו רשמית את הצד השני שלו כשגרסת ההופעה הסולו-אקוסטית שלו מ-76 שוחררה ב-Songs For Judy.

עכשיו, לראשונה, אנחנו מקבלים את גרסת האולפן המקורית. זו שהוקלטה בדואט אקוסטי עם רובי רוברטסון מ-The Band, מספר ימים לפני ההופעה הענקית של CSNY באצטדיון וומבלי בספטמבר 1974. ואיזה יופי המקור הזה של Homegrown. נותן לשיר קסם חדש ולחלוטין הכניס לי אותו עוד יותר ללב. עדיין נורא אוהב את הטייק החשמלי שלו עם הסוסים ואיזה כיף שיש לנו עכשיו את שתי ההקלטות המופלאות שלו ושני הצדדים הרשמיים של אותו White Line.

“?Can we pretend to live in harmony”

אם יאנג עבר את כל שלבי הפרידה בתקופה ההיא, אז השיר הבא הוא ללא ספק איזה זעם שמגיע מתישהו עם מבט אחורה ודהירה קדימה. כזה שיוצא החוצה בצורה מופלאה ב-Vacancy. השיר השלישי של Homegrown שמעולם לא שוחרר או נשמע לפני כן. אני נורא אוהב אותו. עם המלודיות, סגנון וסאונד, הוא זרק לי לראש שירים כמו World On A String ו-Time Fades Away. לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שחייכתי או נהניתי כ”כ הרבה בהאזנה ראשונה לשיר של ניל. כיף של דבר.

לסיום של האלבום אנחנו מגיעים לשני שירים ידועים כבר של ניל. לשני השירים היחידים פה ששוחררו בעבר באלבומי אולפן ושמענו כבר בדיוק את אותה הגרסה שלהם. אבל עדיין יש פה משהו שזורק עליהם אור חדש מסוים. השיר הלפני אחרון הוא Little Wing, שאחרי הפיזור של Homegrown מצא את עצמו ב-Hawks & Doves של 1980. הוא פותח את האלבום ההוא ועכשיו הוא מקבל כמעט אווירה של סיום, שהאמת? מתאימה לו הרבה יותר. יאנג ביצע אותו 5 פעמים בלבד ב-77 ועוד פעם אחת מיוחדת שממש הלהיבה אותי בחודש שעבר, במסגרת ה-Fireside Sessions שיאנג פרסם בתקופה הנוכחית מביתו.

הוא תמיד היה לי פנינה קטנה בדיסקוגרפיה. שתי דקות של יופי שברירי שלא קיבלו אף פעם הילה כמו שירים דומים אחרים. אני שמח שהוא מצא את עצמו כאן, בבית האמיתי שלו. במשך ארבעים שנה הוא היה בתוך אלבום (יפה לדעתי) חסר להיטים, לצד כמה קטעים ראויים אחרים שלא נחשבים בטופ היצירה של יאנג. והנה עכשיו הוא חזר אחורה. חזר הביתה. היכן שהצלילים הקטנים והנוגים שלו הכי מתאימים.

“All you have is memories of happiness lingering on”

מי שנבחר להיות שיר הסיום של Homegrown הוא Star of Bethlehem. כמו קודמו, גם הוא תמיד היה אצלי שיר קטן ויפהפה. עם קולות הרקע של אמילו האריס והמון רגש. כזה ששוחרר בזמנו ב-1977 באלבום American Stars N Bars. אבל עכשיו זוכה להיות אקט הסיום של האלבום שהתרסק ונבנה מחדש. אם ב-Vacancy היה איזה כעס ושחרור זועם על מה שהיה ונעלם, עם או בלי האשמות, אז שני שירי הסיום מצליחים לשבת ולהסתכל אחורה באיזה סיכום שהוא לא אשמתו של אף צד. עם עצב על מה שנגמר ויחסים ואהבה שמה לעשות, לפעמים לא עובדים.

לדעתי Star of Bethlehem עושה זאת ממש טוב במיקום המיוחד שקיבל. להיות השיר שנועל את האלבום, נועל את הפרק הזה בחייו של יאנג ומסיים סופית, 45 שנה לאחר מכן, את הסיפור של Homegrown. אלבום שנשבר לרסיסים, הצליח אחרי עשרות שנים להתחבר שוב ומייצג תקופה מאוד ספציפית בציר הזמן המוזיקלי של ניל יאנג. אותו זמן שהתפוגג, שראה את המוות והלילה, שנשרף על החוף ושניסה גם על הדרך להחיות לב שבור באמצע התקופה הכי יצירתית של יאנג בקריירה.

---

לכל החלקים של פרויקט יאנג

---

יומיים לאחר השחרור הרשמי של Homegrown הקדשתי לו גם שעה ספיישל בתכנית של הרמוניה דרומית ברדיו הקצה. אפשר להאזין לה באתר הקצה ובדף ה-Mixcloud שלי ופה למטה:

---

פלייליסט:

Neil Young – Seperate Ways
Neil Young – Try
Neil Young – Give Me Strength
Neil Young – Mexico
Neil Young – Love Is A Rose
Neil Young – Pardon My Heart
Neil Young – Vacancy
Neil Young – We Don’t Smoke It No More
(Crosby, Stills, Nash & Young – Love/Art Blues (Live 1974
Neil Young – White Line
Neil Young – Kansas
Neil Young – Hawaii
Neil Young – Little Wing
Neil Young – Homegrown
Neil Young – Star of Bethlehem

---

קארי סנודגרס, 1945 – 2004.