השנה הזו ממשיכה להוציא אלבומים שאני מצפה להם בכמויות. זו אחת מפתיחות השנה הכי פוריות מבחינת הוצאות שאני מחכה להן. וזה רק הולך לעלות במרץ ואפריל. בעוד פחות משבוע אני טס לטיול ארוך והרבה מהאלבומים הקרובים אני אשמע בדרכים בארה”ב ואפילו אתפוס בהופעות חלק מהאמנים שמוציאים אותם. כולל כמה שאני כותב עליהם פה בסיקור אלבומים בולטים שני שלי לשנה זו, הפעם של חודש פברואר.
לפני שאגש אליהם, הנה תקציר או סיכומון קטן של חודש פברואר בבלוג עם מספר דברים בולטים שכתבתי\שידרתי בו:
יום הולדת 40 לג’ייסון איזבל
לכבוד יום ההולדת העגול כתבתי פוסט על החיבור שלי למוזיקה של איזבל וגם הקשר האישי שנוצר איתו. כל זה יחד עם מיקס סוקר קריירה שערכתי עם 40 שירים לכבוד 40 שנים.
50 שנה לאלבום The Gilded Palace of Sin של ה-Flying Burrito Brothers
פוסט מורחב על אחד האלבומים הכי אהובים עלי בכל הזמנים שחגג בפברואר חמישים. אלבום הקאנטרי-רוק הטוב ביותר בכל הזמנים בשבילי וההוצאה הכי מושלמת שחתום עליה גראם פרסונס. בתוך הפוסט יש גם קישור לספיישל השעתיים שהקדשתי לאלבום, שערכתי ושידרתי בבית שלי ברדיו הקצה. הפוסט מצטרף לסדרת המאמרים שלי על גראם פרסונס (הבא בתור כבר בדרך).
40 שנה לאלבום הבלתי מוערך של ה-Allman Brothers
עוד ציון עגול לאלבום, אבל הפעם הרבה פחות מוכר. פוסט שכתבתי על Enlightened Rogues שציין בפברואר ארבעה עשורים ליציאתו. מה שתמיד היה מבחינתי האלבום הכי Underrated של האולמנים.
סרטי השנה 2018
הפוסט המסורתי הגדול בו אני מסכם את השנה הקולנועית האישית שלי שחלפה. הפעם עם 60 המלצות לסרטים מחולקים ל-38 עלילתיים ועוד 22 דוקומנטריים.
ועכשיו נעבור לסיקור האלבומים החדשים של פברואר:
Mavis Staples – Live In London
בקיץ הקרוב מייביס סטייפלס הענקית תחגוג יום הולדת 80. בינתיים היא שחררה אלבום הופעה שהוקלט ב-Union Chapel המקסים של לונדון ביום הולדתה ה-79, בחודש יולי בשנה שעברה. ההוצאה הזו לגמרי חוגגת את הקריירה המאוחרת המופלאה של מייביס בעשור הנוכחי שעוד רגע מסתיים, עם רוב שירים מהשנים הללו. כולל האלבומים המעולים עם ג’ף טווידי כמובן ו-Livin’ on a High Note של לפני שלוש שנים. בשבילי אישית גם היה כיף גדול להאזין לזה, כי זה חימם אותי עוד יותר לקראת הפעם הראשונה בה סוף סוף אראה אותה ככה על במה, וזה יקרה החודש במיסיסיפי. התרגשות גדולה.
Mercury Rev – Bobbie Gentry’s The Delta Sweete Revisited
פרויקט די מגניב של מרקורי רב, שבחרו להקליט מחדש אלבום שלם (או כמעט שלם) שיצא לפני יובל שנים. מדובר על The Delta Sweete, האלבום השני של בובי ג’נטרי ששוחרר בפברואר של 68′. הדבר שהופך את ההוצאה לממש שווה מבחינתי, זו התוספת הנשית עם קולות של מוזיקאיות שונות לאורך האלבום שמבצעות את השירים ומשאירות את ההילה של ג’נטרי שם, רק בטייק חדש ושונה.
האלבום הזה קצת הזכיר לי את הפרויקט שיצא לפני כמה שנים של Remembering Mountains, אלבום המחווה למילים של קארן דלטון שחבורת מוזיקאיות שונות הפכו לשירים. דלטון ובובי ג’נטרי מגיעות מאותה תקופה והתחילו את הקריירה בערך גם באותו הזמן, עם מוזיקה שחלקה התגלתה או קיבלה עדנה רק שנים מאוחר יותר. מריסה נדלר ולוסינדה ויליאמס נמצאות גם שם וגם באלבום הנוכחי. בנוסף לשורה של מוזיקאיות נפלאות כמו נורה ג’ונס, פיבי ברידג’רס ומרגו פרייס.
בכל אופן, התוצאה יפה ומביאה כבוד למקור של ג’נטרי. גם עם החלפה קטנה בסוף של האלבום, עם ההכנסה של השיר הכי מוכר של ג’נטרי, Ode to Billie Joe, במקום Louisiana Man שנמצא שם במקור (אבל שווה את זה רק בגלל הביצוע החדש לשיר המוכר עם הקול של לוסינדה ויליאמס).
Okolona River Bottom Band
(with Norah Jones)
Ode To Billie Joe
(with Lucinda Williams)
Tedeschi Trucks Band – Signs
האלבום החדש של הטדסקי טראקס בנד שוחרר בטיימינג ממש מוזר וקודר, עם מותו של קופי בורברידג’, החלילן והקלידן הסופר-מוכשר שהיה חבר בלהקה ובעשור הקודם גם חבר בולט ב-Derek Trucks Band האהובים עלי הרבה יותר. ב-Signs יש בלי קשר קצת אווירה של פרידה מחברי המשפחה המוזיקלית המורחבת, בוץ’ טראקס וגרג אולמן. עכשיו יש עליו גם חותמת עם המוות המפתיע של קופי. מעבר לפרידות, הוא גם עוד יופי של הוצאה מבית היוצר של ההרכב מרובה החברים בראשות הזוג סוזן טדסקי ודרק טראקס. עם אווירה חופשית ומהנה, השילובים בין רוק-סול-בלוז, הקול ההוא של סוזן והסלייד-גיטר ההיא של דרק.
Ryan Bingham – American Love Song
כמו עם דרק טראקס, מי שעוקב אחרי הבלוג שלי בכמעט עשור בו הוא קיים, בטח נתקל בבינגהם. אני עוקב אחריו מתחילת הקריירה שלו והוא גם היה אחראי לפוסט הראשון אי פעם של הרמוניה דרומית ואף נבחר לאלבום השנה שלי אי שם בתחילת העשור ב-2010. זה כבר אלבום שישי שלו, מגיע חמש שנים לאחר קודמו וזה מספיק זמן בשבילי לרצות לשמוע ממנו שוב. הקול החרוך עדיין שם, עם אמריקנה שורשית או חשמלית, לכלוך, רוקנ’רול ועוד אלבום שכיף לשמוע בדרכים.
Hayes Carll – What It Is
הנה עוד אמן שביקר אצלי בסיכומים בעבר לאורך העשור. גם אותו אתפוס בלייב בטיול, בתחילת אפריל בניו-יורק (עם מופע פתיחה של בן דיקי המוכשר, שגילם את בלייז פולי בביופיק Blaze שאהבתי של אית’ן הוק. שתי ציפורים במופע אחד). אני נורא אוהב את השובבות של הייס קארל שהוא מכניס למוזיקה שלו. הוא מאמני ה-Outlaw Country המודרניים מבחינתי, שלוקחים את ההשפעה מהטרובדורים הגדולים של פעם ומכניסים אליה משהו חדש משלהם. שירים חמודים עם קצת הומור, משולבים ברגשות אמיתיים ועמוקים. זה תמיד השילוב המנצח של קארל, גם באלבום הנוכחי.
Fruit Bats & Vetiver – In Real Life: Live at Spacebomb Studios
הוצאה קטנה ונורא יפה ששוחררה החודש. זה מצוין כ-Vetiver ו-Fruit Bats, אבל למעשה אלו רק המנהיגים של שני ההרכבים הכ”כ אהובים עלי בתור צמד; אנדי קאביק ואריק ג’ונסון. עם EP שהם הקליטו יחד בו הם מבצעים באופן אקוסטי ומופשט שירים שלהם ששוחררו בעבר באלבומים של הלהקות אותן מובילים. אין פה מוזיקה חדשה באמת, אבל יש כאן טייקים שונים ומקסימים לשירים האלה, שיוצאים משיתוף פעולה של שני כותבים ומוזיקאים אהובים שאני מקווה שבעתיד גם ישחררו יחד אלבום של חומרים מקוריים.
Better Oblivion Community Center
פיבי ברידג’רס רק בת 24 ונמצאת כבר במקום מאוד מכובד בקריירה בתור אחת מנסיכות האינדי המוערכות של ימינו. ומגיע לה, אפילו אם הוציאה רק אלבום סולו אחד עד כה. הפריצה הגיעה איתו ב-2017, ואז ה-EP של Boygenius מהשנה שעברה עם לוסי דייקיס וג’וליאן בייקר. עכשיו היא ממשיכה עם עוד שיתוף פעולה, הפעם באלבום שלם יחד עם קונור אוברסט. וכן, זה אחלה. אהבתי את אלבומי הסולו האחרונים של אוברסט, אבל אני אפילו אוהב אותו יותר כאן לצד ברידג’רס, בתור צמד שנשמע פשוט מושלם אחד לשניה. אין לי מושג אם הם ימשיכו לשתף פעולה אחרי השנה הזו, אבל בינתיים כל מה שברידג’רס נוגעת בו זה זהב.
Gary Clark Jr. – This Land
עוד מוזיקאי שרק עולה ומשתפר בכל אלבום הוא גארי קלארק ג’וניור. לפני ארבע שנים כתבתי פה בסיכום של 2015 על אלבומו הקודם The Story of Sonny Boy Slim. עכשיו הוא חוזר, ועוד איזה חוזר. כרגע This Land הוא לדעתי האלבום הכי טוב שהוציא עד היום. הוא ממשיך בו את השילוב הכ”כ מוצלח של בלוז-רוק וגיטרה חשמלית מדהימה יחד עם R&B וסול. האלבום בעיקרון מתחיל ממש חזק ואז נכנס יותר לשילובים הללו. והוא גם נוקב, במיוחד בפתיחה עם שיר הנושא שמושפע מ-This Land Is Your Land של וודי גאת’רי ואחריו What About Us. האלבום הכי חזק של קלארק ג’וניור עד כה בשבילי, חזק בכל מיני מובנים בצלילים ובזעקות עליהם. גם אותו אני רואה בהופעה החודש, בשיקגו. לא יכול לחכות.
Our Native Daughters – Songs Of Our Native Daughters
על ריהנון גידנס ואלבומי הסולו שלה כתבתי פה מספר פעמים בעבר. עכשיו היא מצטרפת לפרויקט חדש שכולל אותה ועוד שלוש מוזיקאיות אפרו-אמריקניות. יחד הן לקחו כתבי-יד, סיפורים ופיוטים מהמאה ה-17\18\19 שכולם עוסקים בגזענות ועבדות והפכו אותם לשירים. גידנס נגעה לא מעט בנושאים הללו באלבום האחרון שלה, Freedom Highway, ופה היא מביאה לנושאים איזה עוד ספין יחד עם הנשים לצידה. הן שרות, מקריאות ומעבירות מסר לאורך האלבום, עם מילים ישנות שהופכות לרצועות מוזיקליות. אלבום מאוד שורשי, מעניין ומוצלח.