שנת 1977 לא התחילה כ”כ טוב לפטי סמית’. אחרי שחוותה נפילה קשה מהבמה בזמן הופעה, היא וה-Patti Smith Group שלה היו צריכים להפסיק את סיבוב ההופעות שהיה אמור לגבות את האלבום השני שלהם, Radio Ethiopia. אלבום מעולה שהיה אמור להיות הפריצה המסחרית הבאמת גדולה של פטי אחרי Horses, אך נכשל מסחרית ובסוף לא קיבל כמעט Tour ראוי משלו ולא זכה להצלחה המצופה.
כשהיא חבולה ומרותקת לכיסא גלגלים עם שברים בצוואר, פטי התעקשה שהיא תהיה מוכנה לחזור לפני שיגיע Easter Sunday באותה שנה…וכך היה. עם חזרה להופעות ועבודה על האלבום הבא. זו היתה אמרה שהיא דבקה בה והשפיעה על השם של האלבום שיעשה את זה ויעיף אותה למחוזות חדשים. כזה שיגיע בתחילת מרץ 1978 וייצג מאחוריו את השנה ומשהו הזו, הפצועה ומדממת, אך עם זאת מלאה ברעב וכוח מתפרץ אדיר.
לאלבום הזה קראו Easter והוא שוחרר היום לפני 40 שנה.
בהקלטות של האלבום, פטי שיתפה פעולה עם המפיק ג’ימי אייבין, שבדיוק עבד גם על Darkness on the Edge of Town של ספרינגסטין. משם הגיע הלהיט של Easter שהביא לה הצלחה מסחרית מטורפת. הבוס התחיל לכתוב את Because The Night והשאיר אותו מחוץ לאלבום שלו. ג’ימי חשב שיתאים לקול נשי והציע אותו לפטי שסיימה לכתוב את השיר בעקבות המתנה לשיחת טלפון מפרד סמית’ באותו היום.
הגרסה הגמורה של סמית’ כמובן הפכה ללהיט מטורף והוא שיר טוב ונחמד שעד היום גם היא וגם ספרינגסטין מבצעים אותו בהופעות. אבל מה שהופך את Easter לאחד האלבומים הכי אהובים עלי של פטי והפייבוריט המובהק שלי בתקופה המוקדמת שלה, הם אלו שמקיפים אותו.
הוא נפתח עם הביטחון הגדול של Till Victory, שיר רוקנ’רול טיפוסי של פטי שמייצג את החזרה לבמה ולמרכז מבחינתי, במיוחד בתור שיר פתיחה. מיד הוא עובר לפאנק-רוק הידוע של ה-Patti Smith Group המוקדמת עם Space Monkey, שהולך ונבנה בעוצמה והכעס שמכיל. העניינים עוברים לרגש ועוצמה מסוג אחר בשלושת השירים הבאים:
הלהיט כאמור Because The Night שמעביר המון רגשות ברכות, שעובר ל-Ghost Dance שמכין את הקרקע בסוג-של ריקוד גשם פיוטי של פטי, לקראת הפיצוץ שמסיים את הצד הראשון של האלבום – Rock N’ Roll Nigger, עם ההקדמה העולה ועולה של Babelogue. מהשירים הכי בועטים ונוקבים של פטי בקריירה, וגם שנויים במחלוקת דאז. צירוף שלושת המילים “Outside of society” הוא צעקה רלוונטית לכל אורך 40 השנה האחרונות.
שלושת השירים הללו מסיימים את הצד הראשון של Easter והם גם עד היום מהשירים הכי פופולריים של פטי בהופעות. חלק מסוסי המלחמה שלה על הבמה. כל אחד עם הכוח והרגש השונה.
הצד השני שלו נפתח עם לא מעט יופי מתון יותר, בדמות (Privilege (Set Me Free ואז לשיר אולי הכי עצוב ומרגש באלבום – We Three. אחד השירים האוטוביוגרפיים הבולטים באלבומים של פטי, שחוזר מספר שנים אחורה לתקופה תמימה והיחסים שלה עם שני גברים ספציפיים (טום ורליין ואלן לנייר). מסוג השירים שאם חוזרים אליהם אחרי קריאה בספר של סמית’ Just Kids, מתרגשים מהם אף יותר.
גם 25th Floor הוא שיר די אוטוביוגרפי מתקופת היחסים והקרבה אל פרד סמית’. האנטיתזה אולי ל-Because The Night. אני מאוד אוהב את השילוב של שניהם אחד אחרי השני באלבום. כזה שמוביל לסיום עם שיר הנושא, שהוא לא בדיוק שיר בשבילי. יותר פואמה של פטי סמית’ המשוררת וההשפעות הפיוטיות הללו שהיא מכניסה בכל אלבום.
פטי בחזרה על הבמה ב-1978. צילום: Eileen Colton
הרצועה של Easter הוא שירה שמרגישה כמו סיום של משהו גדול יותר. הוא קטע שמסיים אלבום בעל אותו שם ומחשבות של לסיים אולי משהו גדול יותר. כל זאת אחרי אי הוודאות וההצלחה של השנה ומשהו שקדמה לו. פטי סמית’ בסוף המשיכה למזלנו. היא תעבור עוד לא מעט טרגדיות ואבדנים בהמשך החיים האישיים והקריירה, אבל תמיד תקום חזרה על שתי הרגליים ותמשיך ותסתכל קדימה. האלבום Easter היה כנראה הדוגמה הראשונה של החזרה הזו. הלידה או העמידה מחדש, אחרי זמן פצוע למטה. אם אלו פציעות פיזיות או רגשיות.
יהיו לה עוד אלבומים כאלו, של זעקה גדולה מעורבבת ברגשות מתפוצצים. בפאנק-רוק נותן בראש שמתובל במשהו תמים ואמיתי שרק פטי יכולה להעביר ככה, עם הגיטרה של לני קיי ברקע והמילים שיוצאות לפעמים כמו מלוע של תותח. אך עם הלהיט ההוא, העצמה וההשפעה של Rock N’ Roll Nigger והעטיפה הגם-כן שונה במחלוקת שמראה את הכל כלפי חוץ, כמו השירים, יש מצב ש-Easter הוא האלבום הכי נוקב שלה. לפחות אצלי בהרגשה.
ארבעה עשורים לאחר מכן הוא עדיין יצירה די מושלמת שמייצגת תקופה חשובה, בקריירה ודיסקוגרפיה של פטי סמית’ ובעולם והמאזינים שהשירים של האלבום השפיעו ונגעו בהם.