אני עוד אכתוב יותר בהרחבה על המצב והמחשבות שהיו לי על הסיכומים השנה. זה יקרה בפוסט המרכזי. אבל כמו כל שנה מאז 2010, החלטתי להמשיך במסורת ולחלוק את כל המוזיקה שאהבתי ב-2023, בניסיון לספק איזו נחמה או בריחה למי שצריכים/ות. אז כתבתי על 100 אייטמים שיגיעו בארבעה פוסטים, כשהאחרון הוא המרכזי והגדול ביותר, עם 50 אלבומי השנה שלי.
אבל מתחילים היום עם 20 הקאברים של השנה. ללא דירוג פה, אלא רשימה אלפביתית, עם מעט טקסט, קישורים לכולם ובסוף יש גם פלייליסט בספוטיפיי עם כולם להאזנה (חוץ מהקאברים של מארק פורד ומריסה נדלר שלא בספוטיפיי, אז הוחלפו שם עם לידיה לאבלס עושה ריילו קיילי וקורט וייל עושה וילקו). שנתחיל בעונת הסיכומים? יאללה.
Amanda Shires with Bobbie & Willie Nelson – Summertime
באלבום החדש שלה, אמנדה שיירס משתפת פעולה עם בובי נלסון, הקלידנית הנהדרת, ממש לפני שהלכה לעולמה. בקלאסיקה הזו גם אחיה של בובי מתארח, ווילי נלסון כמובן. ווילי חגג 90 השנה ואחותו בובי נפטרה בשנה שעברה בגיל 91. יש משהו קסום במחשבה עליהם והשילוב של הכל פה יחד עם אמנדה.
Aoife O’Donovan – Drover
בגרסה המורחבת שיצאה השנה לאלבום האחרון שלה, אייפה אודונובן שחררה את הקאבר היפהפה הזה שהקליטה בסשנים שלו. גרסה שלה לשיר של ביל קלהאן, שבמקור פותח את אלבומו Apocalypse.
The Black Angels – My Tornado
מתוך אלבום מחווה להרכב הדני The Raveonettes, מגיע הקאבר הזה של הבלאק אנג’לס. עם הכנסת הפסיכדליה הידועה שהם אוהבים וקצת פחות משלוש דקות של הצבעים והצלילים היפים שלהם. גם אם לא שלהם במקור.
boygenius & Ye Vagabonds – The Parting Glass
אחת המחוות המרגשות של השנה. השלישייה של boygenius חוברות לצמד האירי של Ye Vagabonds, עם פרידה שלהם משינייד אוקונור שהלכה מאיתנו השנה. זה נעשה עם הגרסה שלהם ל-The Parting Ways, שיר עממי ישן שמגיע מסקוטלנד, אבל גם תפס באירלנד. מסמל איזו פרידה או סיום מפגש עם חברים. שינייד בעצמה הקליטה וביצעה אותו גם כן בחייה.
Bria – I Dream A Highway
המוזיקאית ברייה סלמינה הוציאה השנה אלבום קאברים שני לשירי קאנטרי-פולק. בין הקאברים החדשים נמצא גם זה לגיליאן וולש. השיר שבמקור מגיע לכמעט רבע שעה. אבל גם שש וחצי הדקות של ברייה מספיקות פה לגמרי, עם צד אפל ומהפנט.
Buffalo Killers – Heavy Makes You Happy (Sha Na Boom Boom Yeah)
הבאפלו קילרס שחררו השנה הוצאה שמלאה בכל מיני Outtakes, קטעים שהוקלטו לפרויקטים שונים וכדומה. בין השירים שם, יש גם קאבר לרצועה הזו של אדי הינטון, מי שהיה מוזיקאי סשנים ב-Muscle Shoals ואישית תמיד אהבתי. קאבר שיושב מעולה על הצד היותר סול/R&B שלהם.
Cat Power – She Belongs To Me
קאט פאוור שחררה השנה את ההופעה המיוחדת של ברויאל אלברט הול מ-2022, בה היא משחזרת את ההופעה הקלאסית של דילן במנצ’סטר ב-1966 (שידועה יותר בתור הופעת הרויאל אלברט הול של דילן, מהבוטלגים המטעים שהיו בזמנו). יש שם כמה וכמה ביצועים יפים מאוד, גם בסט האקוסטי וגם החשמלי. זה אחד מהם.
Dolly Parton & John Fogerty – Long As I Can See The Light
דולי פרטון עוד מעט בת 78 והמלכה האם הזו הוציאה לקראת סוף שנה את הפרויקט של Rockstar. אלבום של שעתיים ו-20 דקות עם לא פחות מ-30 שירים שהם קאברים לקלאסיקות רוק והסביבה. רובם יחד עם הכותבים המקוריים שמצטרפים אליה. לא הכל שם מעולה, אבל מאוד אהבתי את הטייק שלה על השיר של CCR יחד עם ג’ון פוגרטי.
Fontaines D.C. – Cello Song
אחד הקאברים היותר טובים באלבום המחווה שיצא השנה לניק דרייק. מאלו שלוקחים את המקור ומכניסים לו וייב שונה ואחר, בסגנון והסאונד. ברמה שהם מעיפים אותו לשמיים ובאמת מכניסים שם משהו נורא מעניין ומקורי. יש מספר כאלו בהוצאה, ואין ספק ש-Fontaines D.C מהבולטים.
Jeff Tweedy – Filled With Wonder Once Again
במסגרת פרויקט לציון יום הולדתו ה-80 של ביל פיי, שוחרר הקאבר הזה של ג’ף טווידי. האמת? המוזיקה של פיי יושבת בול על טווידי ואני חושב שהשיר הזה הוא הוכחה ברורה. מגיש את זה ברכות, עם הסאונד הרך של וילקו והמחווה האישית שלו.
Josh Ritter – The Goonies ‘R’ Good Enough
הקאבר המפתיע של השנה מבחינתי. ג’וש ריטר חזר ל-1985 והקליט את השיר הזה של סינדי לאופר שיצא במקור בפס הקול של סרט הילדים/הרפתקאות הקלאסי The Goonies. התוצאה העלתה בי חיוך עם 3 דקות שרציתי שימשיכו עוד, עם ההגשה והקול שאני כ”כ אוהב של ריטר.
Lillie Mae – Razor Love
נשארים באייטיז, אבל לא בדיוק. את Razor Love ניל יאנג החל לבצע כבר ב-1984, למרות ששוחרר לראשונה רק בשנת 2000 באלבום Silver & Gold. זה תמיד היה מהשירים היותר אהובים עליי של יאנג בשנות האלפיים ולילי מיי הנהדרת מכניסה בו יופי נוסף, כחלק מאלבומה הטרי שיצא השנה.
Marc Ford – Lookout Joe
אם כבר ניל יאנג, אז מארק פורד שחרר השנה EP שכולו קאברים לניל. הוא לא נכנס אצלי בסוף לפוסט ההוצאות המיוחדות, אז מגיע לו כבוד וייצוג כאן, עם אחד השירים שהכי שמחתי לשמוע פה. כזה שנורא מתאים למארק לבצע, עם החספוס והגיטרה האדירה בנציג של Tonight’s The Night.
Margo Price – Stranger In A Strange Land
מתוך אלבום המחווה שיצא השנה לשירי ליאון ראסל הענק. יש כמה וכמה ביצועים טובים שם, אבל לשמוע את מרגו מבצעת את הקלאסיקה הזו של ראסל עשה לי כ”כ טוב. בכלל, בשנה בה מרגו פרייס בלטה אצלי המון.
Marissa Nadler & Rob Burger – Whispering Pines
נפרדנו השנה מרובי רוברטסון, מי שכתב את השיר הזה במקור יחד עם ריצ’רד מנואל באלבומם השני של The Band. מריסה נדלר הביאה לו קאבר עם רוב בורגר שמלווה אותה במוזיקה. קאבר מרגש וסוחף כרגיל בקולה המכשף של נדלר, שאני בטוח שגם רובי וגם ריצ’רד מסתכלים עליו בהערכה מלמעלה.
Norah Jones & Alynda Segarra – Drunk Angel
למי שלא יודעים, לנורה ג’ונס יש פודקאסט ממש חמוד ומחמם לב ששמו Norah Jones Is Playing Along. כל פרק היא מארחת מוזיקאי/ת אחר/ת, כדי לנגן מוזיקה יחד ולשוחח עליה. הפרק עם אלינדה סיגרה מ-Hurray For The Riff Raff היה אהוב עליי במיוחד, וככה גם האהבה של שתיהן ללוסינדה ויליאמס עם הקאבר הזה שהן ביצעו בפרק (שאלינה הקליטה בעבר לפס הקול של הביופיק על בלייז פולי שביים אית’ן הוק).
Olivia Jean – Orinoco Flow
עוד קאבר מפתיע ומצוין, הפעם של אוליביה ג’ין, מתוך האלבום המעולה שהוציאה השנה. לקחה את השיר של אניה והפכה אותו לשתיים וחצי דקות של רוקנ’רול חזק ומגניב לגמרי. כזה שגם משתלב נהדר בתוך הרצועות האחרות מסביבו. מסוג הקאברים שאם לא הייתי יודע עליהם, היה מרגיש בטוח לגמרי שהוא מקורי ושייך למבצעת של כל האלבום.
Shannon Lay – Angeles
מתוך אלבום הקאברים ששחררה השנה שאנון ליי. הגרסה שלה לשיר השובר והיפה של אליוט סמית’, שאיתה היא פותחת את האלבום. תמיד אהבתי קאברים לסמית’ שמבוצעים ע”י קול נשי, וזה אחד הטובים מביניהם.
Son Volt – Yesterday Got In The Way
ג’יי פרר ו-Son Volt שלו לקחו השנה את אחד ההשפעות עליהם, המוזיקאי הטקסני דאג סאם, והביאו לו מחווה לאורך אלבום שלם. זה אחד הקטעים משם, שהאמת היה לי קשה לבחור מהם כדי לייצג פה. כולם אחלה, בתוך באלבום שכולו אהבה מאמן אחד לאחר.
Tropical Fuck Storm – 1983 (A Merman I Should Turn To Be)
איזה כיף של קאבר הביאו השנה TFS לג’ימי הנדריקס. לקחו את השיר שלו (הלא קצר במקור), הוסיפו לו עוד איזה 4 דקות ויצרו גרסה ספייסית, ארוכה ואדירה שמגיעה לכמעט 18 דקות. המקור אקספרימנטלי בעצמו, אבל הלכלוך והסגנון של TFS העצים אותו עוד יותר. עם השינויים, הקטעים המרחפים והנויז המשגע.
מצורף פלייליסט של הקאברים, אפשר לפתוח אותו בספוטיפיי או להאזין פה למטה: