היום בדיוק לפני 50 שנה טים באקלי הקליט את מה שעד היום נחשב האלבום האהוב עלי שלו. אלבום ההופעה ששוחרר תחת השם:
Dream Letter: Live in London 1968
זה היה ב-7 באוקטובר 1968. בדיוק באמצע התקופה הכי טובה מבחינתי של הקריירה הקצרה שלו שנעצרה ונעלמה אחר כך בגיל 28. אחרי האלבום השני Goodbye and Hello וכשנה לפני Happy Sad. שני אלבומים שגם מיוצגים פה נורא יפה במספר קטעים. ההופעה הזו הייתה מהדברים הממש ראשונים ששמעתי של באקלי ולמעשה שימשה כפתח שלי אל שתי קריירות; זו של טים באקלי וגם זו של פרד ניל.
את המוזיקה של פרד ניל התחלתי להכיר בגלל החשיפה פה לגרסה של באקלי ל-The Dolphins הנפלא. זו גרסה שתמיד עלתה אצלי על המקור ועד היום היא האולטימטיבית לשיר הזה אם שואלים אותי. לא גרסת האולפן, לא המקור, לא ביצועים אחרים. רק זו מתוך Dream Letter.
זה רק רגע קסם אחד מתוך אלבום כפול שמלא בטים באקלי במיטבו. עם לא מעט ביצועים ארוכים לשירים, קטעים אקספרימנטליים ושימוש מושלם בגיטרת 12 המיתרים ההיא. ההופעה הזו הוקלטה אמנם ב-68, אך אלבום ההופעה הרשמי שוחרר רק ב-1990. הוצאת פוסט-מוות די מאוחרת, אך כ”כ חשובה בשבילי.
גם עם הכניסה העמוקה אחר כך למוזיקה שלו, אלבומי האולפן הקלאסים והוצאות מיוחדות והקלטות לייב אחרות, לא משנה כמה זמן יעבור, אם יבוא לי לחזור למוזיקה של באקלי, האלבום הראשון שיקפוץ אצלי יהיה זה. כך היה בזמנו וכך נשאר גם כיום. זו לא רק ההוצאה האהובה עלי שלו, אלא גם מאלבומי ההופעה היותר טובים לדעתי שמייצגים כישרון באופן הכי מושלם וחי שאפשר.
50 שנה אחרי שהוקלט ושלושה עשורים כמעט לאחר ששוחרר, Dream Letter עדיין מתפקד כפתח הקסום ההוא למוזיקה של טים באקלי, גם אם הדלת הזו כבר נפתחה פעמים רבות בעבר. הוא עדיין קרוב לשעתיים שמתפקדות כמכתב מוזיקלי מושלם שמייצג אצלי גרסאות מובהקות של שירים ואלבום שהוא הרגשה של בית בתוך דיסקוגרפיה של אמן.
לאלבום ב-Spotify:
מה, בלי אף מעלה על Song to the Siren האלמותי???
בגרסה ה’מפורסמת’ (שלמען האמת גרמה לי כבר אז, טרום ימי האינטרנט, לחפש את טים באקלי ואלבומיו). כמה חרשתי על הגרסה הזאת של TMC בביצוע של אליזבת פרייזר האלוהית (כמה זכרונות מהאייטיז הצפת עכשיו…):
https://www.youtube.com/watch?v=HFWKJ2FUiAQ
והמקור, של טים באקלי:
https://www.youtube.com/watch?v=2pxvXI1i9cw
ותודה על הכתבה!
א.
אממ, אין ממש קשר בין Song to the Siren לפוסט. הוא לא נמצא באלבום הזה ואין שום סיבה להזכיר אותו פה. שמח להחזיר זיכרונות 🙂