יצא ובחודש האחרון שוחררו שלושה אלבומים שכוללים אמנים שכיכבו אצלי בגדול לפני שלוש שנים בסיכום שנת 2011 של הרמוניה דרומית. לשניים מהם נורא חיכיתי, אחד די הפתיע.
Ryan Adams – Ryan Adams
אלבומו הקודם של ראיין אדאמס – Ashes & Fire, הגיע למקום השישי שלי באותו סיכום לפני שלוש שנים. אחד הדברים שאני אוהב אצלו זה שבכל אלבום חדש מיד שומעים שזה הוא, אבל איכשהו האווירה של האלבום שונה מאוד מקודמו. כך קורה גם הפעם עם חזרה מבורכת מבחינתי של רוקנ’רול בסיסי יותר, לאחר שהאלבום הקודם היה ממש סולו אקוסטי ואישי. כיף לשמוע את אדאמס שוב עם להקה שמגבה אותו, והוא אסף פה חבר’ה די מוכשרים לאותו גיבוי. אם זה בנמונט טנץ מה-Heartbreakers על הקלידים, הבאסיסתית הכשרונית והתגלית הצעירה דאז טל וילקנפלד (ג’ף בק ועוד) והמתופף שאני אישית אוהב, ג’רמי סטייס (לשעבר ב-New Earth Mud של כריס רובינסון).
יש גם שני אורחים מפתיעים באלבום בדמותם של ג’וני דפ שמנגן גיטרה בשני קטעים וכמו כן זוגתו של אדאמס השחקנית מנדי מור שהוסיפה קצת קולות בשני קטעים גם כן. עם כל זה, מי ששולט ביד רמה באלבום זה כמובן אדאמס עצמו, שחוזר עם אלבום מהנה שיודע להיות גם קליל וגם רציני ועמוק במספר קטעים. בגדול יש פה יותר חזרה לרוקנ’רול הכללי שהיה שם באלבומים עם ה-Cardinals, אך עדיין בסאונד ואווירה מעט אחרים.
אני מאוד נהנה מהאלבום, גם אם הוא לא ברמה של הרבה מקודמיו. זה המקום שבו אדאמס נמצא כרגע ותמיד כיף להיות איתו שם. זה גם אלבום Self Titled ראשון שלו לאחר 20 שנה של קריירה (מאז ההרכב הראשון של Whiskeytown הנהדרים, דרך קריירת הסולו, האלבומים עם ה-Cardinals ועוד). יש פה תזכורת מאוד בולטת לשמו שמתנוסס בתור שם האלבום. אפשר למצוא פה גם צד קומי של אדאמס עם עטיפת האלבום, הפונט והמיקום של השם והקלוז-אפ עם המבט הקודר. כי תמיד היו מתבלבלים או אף מעצבנים אותו עם זמר אחר, די שמאלצי, עם שם מאוד דומה…אם תשימו לב לפרטים האלה אז יש פה ספין קטן על עטיפת האלבום Reckless של בראיין אדאמס. מהלך די משעשע וקליל של ראיין שאף מלא בהומור עצמי. הסיפור הזה של הפרונט של האלבום גם משקף אולי על האווירה ותוכנו עם חזרה למוזיקה קצת יותר קלילה ומהנה, אפילו עם נגיעות אייטיז קלות, אבל שלא חסר בה עומק. כזה שלראיין אדאמס תמיד היה.
==================================================================
J. Mascis – Tied To a Star
מי שמצא את עצמו במקום השלישי אצלי בסיכום לפני שלוש שנים הוא סולן דינוזאור ג’וניור, ג’יי מסקיס. זה היה עם אלבום הסולו שלו Several Shades of Why. והוא לא סתם מצא את עצמו שם, הוא עשה את זה באופן הראוי ביותר. היופי שהיה באלבום הזה פשוט הקסים אותי נורא וביליתי איתו המון באותה שנה (ועד היום). זה יופי שקשה לשחזר, אבל אפשר להמשיך אותו מצויין וזה בדיוק מה שמסקיס עושה עכשיו עם אלבום הסולו החדש Tied to a Star. אלבום שממשיך את קודמו בכל אספקט אפשרי. ובניגוד לאדאמס מקודם, זו המשכיות מבורכת. כי מסקיס בסולו לא צריך להשתנות. יש לו את האלבומים של דינוזאור ג’וניור בשביל החשמל והכובד המוזיקלי והסולואים בלתי נגמרים. האתנחתא סולו אקוסטית הזו בין לבין מביאה משהו אחר ממנו.
לא נתקלתי בעבר בהרבה אלבומים שקיבלו אצלי את התואר “אלבום המשך” באופן כ”כ מובהק. אבל הוא לגמרי כזה. באווירה, בסאונד, השירים השבריריים הטובים האלה ופשוט רצועה אחר רצועה של יופי נוצץ. וזו המשכיות לא רק במוזיקה עצמה, היותר מופשטת, אישית ורכה שיוצאת ממנו באלבומי הסולו, אלא גם במעטפת החיצונית הכללית. עטיפת האלבום של Several Shades of Why היתה האהובה עלי ב-2011. העטיפה החדשה של Tied To a Star היא המשך ישיר שלה, בדיוק כמו התוכן המוזיקלי. אני מת על העבודות האלה ונורא אוהב את האמן שעומד מאחוריהן שהזכרתי אותו פה בעבר – Marq Spusta. אני ממליץ בחום לבקר באתר שלו ולבדוק עוד עבודות שעשה. כבר כמה וכמה שנים שהוא עובד בצמוד למסקיס ודינוזאור ג’וניור. גם העטיפה של האלבום (האדיר) Farm שלהם רשומה עליו, כמו כן פוסטרים להופעות והוצאות אחרות.
שני התקליטים יחד. המון יופי מבחוץ ומבפנים.
כל שנה יש מספר אלבומים חדשים שאני מרגיש צורך לרכוש על תקליט. זה תלוי בסגנון התוכן המוזיקלי שלהם, החיבור שלי והעטיפה, שמקבלת נפח הרבה יותר חשוב בפורמט הזה. כשכל הדברים האלה נופלים יחד למקום הנכון, זה מושך אותי להרים אותם על פורמט של וייניל. כך קרה עם האלבום הקודם של מסקיס, שרכשתי קודם כל על CD ואז הוספתי את התקליט. הפעם הזמנתי מיידית את התקליט. הם פשוט מהאלבומים האלה שמביאים חשק גדול לסובב אותם על הפטיפון. אני לא יודע מתי וכאשר יגיע אלבום סולו נוסף של ג’יי מסקיס, אבל מבחינתי הוא יכול כל שנה להוציא עוד אחד כזה. Tied to a Star הוא לא רק מהאלבומים היותר נעימים שנחתו השנה, אלא הוא גם אלבום Follow-Up מושלם מכל בחינה אפשרית.
==================================================================
Look Again To The Wind: Johnny Cash’s Bitter Tears Revisited
מי שנעל את הסיכום ההוא לפני שלוש שנים ונבחר במקום הראשון לאלבום השנה שלי 2011 הוא The Harrow And The Harvest של גיליאן וולש, עם שותפה דייב רולינגס. עד כמה שאני רוצה, הם לא הוציאו אלבום חדש עדיין, אבל הם כן מככבים באלבום מחווה מיוחד שיצא עכשיו.
בשנת 1964 ג’וני קאש הוציא אלבום בשם Bitter Tears: Ballads of the American Indian. אלבום קונספט על אינדיאנים בארה”ב וההיסטוריה שלהם. לא מהאלבומים הכי מוכרים שלו, אבל אחד ששווה להכיר. גם די פוליטי ונוקב. לציון 50 שנה ליציאתו שוחרר אלבום מחווה שחוזר לשירים באלבום המקורי שמבוצעים ע”י שורת אמנים שהושפעו מקאש או חולקים איתו בסיס ז’אנרים דומה. בין השמות אפשר למצוא את אמילו האריס, סטיב ארל, כריס כריסטופרסון, הצמד העולה The Milk Carton Kids וכן את הזוג גיליאן וולש ודייב רולינגס. מי שאחראי על זה הוא המפיק ג’ו הנרי שעבד בשנים האחרונות עם בק, גלן הנסרד, בוני רייט ו-Over The Rhine (ממליץ להגיע לאלבומם האחרון והמצויין שהוא הפיק – Meet Me at the Edge of the World). יש פה פירושים קצת שונים לשירים הישנים, גם אם לא כל הביצועים מרקיעים שחקים.
גיליאן ודייב מבצעים פה את שיר הפתיחה הטוב, שגם התארך בגרסה שלהם, ולמרות שאמנים אחרים מגיעים ברצועות לאחר מכן, הצמד נשאר לגבות, לנגן ולעזור ברוב שירי האלבום. אישית זה גרם לי לרצות לשמוע את גיליאן ודייב לכל אורך האלבום הזה…למרות השמות הבאמת טובים שנמצאים כאן. הם פשוט רמה אחת מעל בשבילי. גם בשירים שהם לא שלהם. זה אלבום שלא כל אחד יתחבר אליו לדעתי, הוא גם די איטי באווירה. שווה אבל לנסות, במיוחד למי שאוהב את קאש המוקדם, האלבום המקורי ומעריך מחווה בהחלט ראויה שמלאה גם בשמות מאוד מוכשרים.
As Long As The Grass Shall Grow
==================================================================
אחרי שלושה אלבומים עם אמנים שכיכבו אצלי בסיכום לפני שלוש שנים, אז הנה גם שלושה דברים לסיום:
- בראשון באוקטובר, חודש יום ההולדת שלי, אני טס לטיול ארוך בארה”ב. הולך לבקר בהמון מקומות, לפגוש הרבה חברים וכמובן לראות גם לא מעט הופעות על הדרך. חלקן מאוד מיוחדות. אני חוזר בנובמבר, מה שאומר שעד אז לא יהיו פוסטים חדשים פה. אבל אעדכן משם כמה שיותר בדף הפייסבוק של הרמוניה דרומית. ויהיה לי בטח הרבה לעדכן ולשתף. הולך להיות טיול עם המון חוויות. מוזיקליות ומעבר. כשאחזור ניכנס לישורת האחרונה של 2014 וכמובן תחל הספירה לאחור לקראת פוסט אלבומי השנה המסורתי שלי.
- זה פוסט חדש ראשון שלי בבית הטרי של הבלוג. כיף גדול בשבילי ושדרוג שהיה צריך לקרות. שולח מכאן תודה לכל מי שתמך בי ובבלוג בכמעט חמש שנים האחרונות מאז שהוא נולד. כמו כן תודה על המשך התמיכה והקריאה בנו בעתיד. פה ובפייסבוק.
- אם כבר, אז כבר – מאחל לי ולכל הקוראים שלי שנה טובה, שקטה, מלאה בהגשמת חלומות, מוזיקה שעושה לכם טוב, אנשים קרובים שאתם אוהבים וכמה שיותר הופעות בארץ שלא יתבטלו…שתגיעו כמה שיותר רחוק ויחד עם זאת תרגישו כמה שיותר בבית. חג שמח!
“…I was born in October”
שנה טובה