@Joel Bernstein
התמונה פה למעלה תמיד היתה אהובה עלי מאוד. אף שיתפתי אותה בעבר וכתבתי קצת עליה, אבל עכשיו היא סוף סוף שוחררה ופורסמה רשמית בהוצאה של ניל יאנג ונותנת סיבה גדולה לספר את הסיפור והרפרנסים מאחוריה והקשר שלה להוצאה הטרייה בסדרת ה-Archive Performance Series של ניל.
את התמונה צילם ג’ואל ברנשטיין, מי שעבד המון עם יאנג וצילומים שלו שוחררו בכל מיני אלבומים של ניל, כמו העטיפות של Time Fades Away ו-After The Gold Rush ולא מעט תמונות בהוצאות אחרות. אפשר לראות פה את ניל על האוטובוס שלו, ב-16 במרץ 1974, בדרך למופעה צדקה בו הוא ניגן קצת סולו והצטרף ל-Eagles למספר שירים. מימינו של ניל נמצא המנהל האגדי שלו אליוט רוברטס, ובמושב לפני אליוט יושב קמרון קרואו בן ה-16, שהצטרף לסקר את האירוע.
קרואו מספר שבנסיעה הזו ניל ניגן על הגיטרה קטעים מ-For The Turnstile ועבד על השיר Vampire Blues. באותו יום קרואו גם פגש את יאנג לראשונה, כשהאחרון הציג את עצמו לקמרון הצעיר עם:
“Hey. Bernard Shakey”
באותו ערב במופע הצדקה הזה, יאנג ביצע לראשונה אי-פעם את טרילוגיית הבלוז של On The Beach, עם ההצגה המוקדמת ביותר של שירים מהאלבום העתידי דאז בדמות Revolution Blues, Vampire Blues ו-Ambulance Blues. אגב חודשיים בדיוק לאחר מכן, ב-16 למאי, תתרחש ההופעה ההיסטורית של יאנג ב-Bottom Line עליה כתבתי בהרחבה בחלק אחר בפרויקט, עם הרבה קשר וקסם ל-On The Beach והשירים הנדירים שלו שנשכחו בצד הדרך.
אבל הסיבה ההיסטורית של התמונה היא פחות עם האירוע הזה, אלא יותר היום בו קמרון קרואו פגש את הצלם שלה, ג’ואל ברנשטיין. הם מאוד התיידדו באותו הזמן ושנתיים לאחר מכן מצאו את עצמם שוב יחד, בסיבוב ההופעות של יאנג עם קרייזי הורס של נובמבר 1976. אחר הטורים היותר קלאסים של יאנג והסוסים שממנו גם מגיע Songs For Judy, החלק החדש של ה-Archive Performance Series.
Songs For Judy. ביצועים אולטימטיביים שהמתינו בכספת ארבעה עשורים.
ההופעות בטור הזה כללו סט סולו אקוסטי של יאנג שהוביל לסט שני חשמלי עם קרייזי הורס בכל ערב. ברנשטיין הקליט את כל ההופעות אז בסיבוב, וכשננעל, הוא וקרואו הבטיחו לעצמם שהם הולכים לעבור על כל ההקלטות וליצור אסופה של הביצועים הכי מושלמים של כל השירים מסיבוב ההופעות הזה. קודם של השירים האקוסטיים ואחר כך של החשמליים עם קרייזי הורס. הם התחילו בעבודה קודם על הביצועים האקוסטיים, אבל לא זכו לשחרר את התוצר הסופי שלהם לעולם.
42 שנים לאחר מכן הם השלימו את העבודה (או חצי ממנה) בחודש שעבר, עם השחרור של Songs For Judy, שכולל את מבחר הביצועים הסולו-אקוסטיים של ניל מאותן הופעות של נובמבר 76. בדיוק אותם הביצועים האולטימטיביים שקרואו וברנשטיין נברו בהם ובחרו בפינצטה.
יחד עם שיחה טרייה בין שניהם כיום בחוברת האלבום המצורפת, ב-Sleeve הפנימי של ההוצאה הפיזית נמצאת התמונה הזו של ברנשטיין. ביום שהוא פגש את קרואו הנער והקשר ביניהם החל. סוג קשר אגב שלא רק הוביל להפקה של האלבום הנוכחי, כי הם שיתפו פעולה גם בעבר. במיוחד כשקרואו עבד על Almost Famous עם ברנשטיין בתור יועץ וגם ביסס לא מעט מהסצינות והשוטים בסרט על צילומים של ברנשטיין. כולל התמונה ההיסטורית המדוברת כאן. בשביל לראות את ההקשרים ואותם צילומים ורפרנסים לעבודות של ברנשטיין מהסרט, אפשר ללכת לחלק המורחב שכתבתי על Almost Famous בתוך פוסט מעמיק על המוזיקה בסרטים של קמרון קרואו שפרסמתי לפני שנתיים וחצי.
ההשראה\מחווה לתמונה המקורית של ברנשטיין ע”י קמרון קרואו. מתוך Almost Famous.
בין הביצועים שנבחרו ע”י הצמד ל-Songs For Judy אפשר למצוא כמה וכמה רגעי שיא מבחינתי בדמות השחרור הרשמי הראשון אי פעם לשיר האבוד No One Seems To Know, את Too Far Gone בשנה הראשונה בה בוצע, 23 שנים לפני ששוחרר לראשונה ב-Freedom. את אחד הביצועים הבודדים בהיסטוריה של White Line, השיר ששוחרר רק 15 שנים מאוחר יותר ב-Ragged Glory. את Love Is A Rose שעד היום היה רק חלק מהאוסף Decade. את Give Me Strength שרק בשנה שעברה שוחרר לראשונה ב-Hitchhiker. וביצועי לייב-סולו די נדירים ונפלאים לשירים The Losing End ו-Here We Are In The Years. וכל אלו מוקפים בעוד רצועות מוכרות יותר בטייקים באמת מקסימים שנבחרו בקפידה.
אחרי ארבעה עשורים בכספת עד השחרור הרשמי של הביצועים הללו כיום, קמרון רמז בשיחה הטרייה עם ברנשטיין שהגיע הזמן עכשיו להשלים את העבודה ולהפיק ולשחרר גם את הביצועים החשמליים מאותו סיבוב הופעות. אישית אני מקווה מאוד שזה יקרה בעתיד הקרוב, כי ניל והסוסים היו אז בתנופה מטורפת באחת התקופות הבאמת יותר טובות שלהם יחד בקריירה.
עד אז אפשר ליהנות מעוד חלק מוצלח, היסטורי ומקסים בסדרה המושלמת של ה-Archive Performance Series. להתענג על הביצועים של ניל שקמרון וג’ואל בחרו וישבו אצלם בראש 42 שנים, ולפתוח את עטיפת הקרטון הפיזית של Songs For Judy ולהתבונן בתמונה אחת שמכילה כ”כ הרבה יותר מאלף מילים.