בסופ”ש הקרוב, או יותר ספציפית ביום שבת ה-17 באפריל, יחול זו הפעם השלישית Record Store Day. יום הציון המיוחד הזה, או החג הדי צעיר, החל ב-2008 ונחגג בשבת השלישית של חודש אפריל. האירוע חוגג ומציין את חנויות המוזיקה העצמאיות בארה”ב, וכמו כן בשאר חלקי הגלובוס. החנויות הקטנות, או אם תרצו ה”ביתיות” האלה, שלא קשורות לרשתות גדולות ולא ממש מפורסמות, אבל מכילות דברים שאי אפשר למצוא במקומות אחרים ומייצגות את המקום הכי חם לשוחרי ואוהבי מוזיקה בעולם. כאלה שעדיין קונים תקליטים (או מוזיקה מקורית בכלליות בכל פורמט “חי” כלשהו), אספנים, מאזינים מעמיקים ופשוט אנשים שאוהבים מוזיקה ואוהבים לחפש אותה, לראות אותה, להרגיש אותה ולדבר עליה. אנשים שאני נמנה בהחלט ביניהם 🙂
לכבוד Record Store Day המון אמנים ולהקות מוציאים גם דברים חדשים במיוחד ליום הזה, כגון סינגלים טריים ונדירים, אלבומים מיוחדים ומוגבלים במספרם, הוצאות מחדש ועוד. הרבה על תקליטים, אך גם על CD.
בארץ אין יותר מדי חנויות שכאלה, אבל עדיין אפשר למצוא אותן. אני חושב שהחנות פה שהכי מתקרבת להרגשה הביתית הזו ולאלו שחוגגות את היום הזה, היא “קצת אחרת” בתל-אביב. החנות ששנים עמדה בסמטה הקטנה ברחוב דיזינגוף והיום שוכנת בכבוד במקומה ברחוב פינסקר. זה אחד המקומות שאני הכי נהנה להגיע אליהם כבר שנים. מקום עם אלבומים שאי אפשר למצוא בחנויות אחרות, במיוחד בז’אנרים בהם הוא מתעסק. אבל הרבה יותר מזה – מקום שאפשר בו ממש לדבר על המוזיקה ולשתף את האהבה עם המוכרים הכ”כ נחמדים ומלאי הידע בחנות. לא כאלה ששם בשביל לעשות את העבודה שלהם נטו, אלא אנשים שנהנים בדיוק כמוך ואף יותר מההמלצות, בהכרה של דברים חדשים והדיבור על האלבומים והאמנים ומוזיקה בכלליות. ככה שכל פעם יוצאים משם עם משהו קצת יותר מאשר האלבומים בשקית שרכשת.
אז עשו לכם טובה ונצלו את ההזדמנות והיום הזה לבקר, לנבור ולקנות לעצמכם משהו ולשוחח עם אוהבי מוזיקה אחרים בזמן שאתם שם (ואם אתם אכן ב”קצת אחרת”, ד”ש לאורי או דוב…).
ומה איתי? אני האמת חוגג את Record Store Day גם בכל 364 הימים האחרים…אבל אין ספק שאפנק את עצמי גם באחת מבין רבבות ההוצאות המיוחדות שאמנים מוציאים לכבוד היום הזה. אתם מוזמנים לעבור על רשימת השמות והפריטים שמשוחררים במיוחד לחג המוזיקלי החשוב.
!Happy Record Store Day
זה מזכיר לי שתי חנויות.
אחת את פיקדילי, שפעם הייתה מקום להשיג בו דברים שאין במקום אחר עם ניחוח לונדוני (מהשם) מעורבב בניחוח מהשווארמה שממול.
וגם את האוזן השלישית. לפני שהייתה לאימפריה מרובת סניפים.
זו הייתה חנות קטנה בשינקין עם פאב צמוד אליה.
והיינו הולכים לשם לאכול צ’יפס עם חומוס וגולדסטאר ולראות הופעות של פינק פלויד ולד זפלין שהוקרן שם על הקיר – בימים שלא לכל אחד היתה בבית מערכת קולנוע ביתי…
זוכר את פיקדילי…אפילו קניתי שם כמה דברים בעבר. והאמת שמאז שהאוזן עברה לקינג ג’ורג’ אני כבר לא נמצא בשינקין. פעם הייתי מבקר שם המון רק בגלל החנות. והאוזן עדיין סבבה בעיקרון, אבל בהקשר של חנויות קטנות וביתיות כבר כמעט אין כאלו אצלנו (שלא לדבר על מבחר ודברים לא כאלה פופולארים, כמו שיש ב”קצת אחרת” למשל בשפע).
לפני כמה ימים האמת עברתי בדיזינגוף ליד Off The Record, אחת מחנויות היד-שניה שהסתובבתי בהן הרבה בעבר. שמחתי לדעת שהם עוד מתפקדים, כי הרבה מהחנויות האלה בת”א כבר נסגרו. קצת עצוב לי תמיד לשמוע שחנויות כאלה נסגרות ועוד ועוד אנשים צורכים מוזיקה כבר בשיטות שונות, בלי השקעה, בלי לצאת מהבית ועם קבצים על מחשב בלי משהו לקשר אותם אליו או ממש להחזיק ביד, לעיין בו ולסדר יפה על המדף.
וואלה, מני החזרת אותי באחת לימים ההם שבהם חנקתי את שתי החנויות האהובות האלו. הימים שחנויות נעשו מתוך אהבה ולא מתוך רצון להפוך לרשת.
ותומר – כל כך שימחת אותי עם הידיעה על יום התקליט. פשוט מקסים וחשוב. בדיוק האנטיתזה למה שנהיה מהאוזן השלישית.
עצוב לראות מה שקרה לתעשיית המוזיקה המפוארת ואיך זה הגיע לכך שהציבור צורך המוזיקה חושב שהוא יכול לקבל את זה חינם בלי לחשוב בכלל על האמן שאת חלבו ודמו הוא צורך.