יש לי כמה וכמה דברים לציין בפוסט הזה. אתחיל קודם כל עם נציג אחד מחבילת האלבומים החדשים שהגיעו אלי השבוע (על אחרים אכתוב אולי בפוסט הבא).

Phantom Limb – The Pines

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ממש לפני שנה ציינתי פה את אלבום ההופעה של הרכב בריטי בשם Phantom Limb. כתבתי שם גם על אלבום האולפן השני שלהם שבדרך, שיצא ממש עכשיו. אז לאלבום החדש קוראים The Pines והוא הוקלט הרחק מהבית של הלהקה בבריסטול, אנגליה. הם נדדו לקליפורניה בשבילו והקליטו אותו עם הפקתו של מארק פורד (בין השאר אחד הגיטריסטים האהובים עלי ושהפיק גם את שני האלבומים הראשונים של ראיין בינגהם).

זה אמור להיות אלבום הפריצה שלהם, במיוחד מחוץ לאי הבריטי. אני מקווה שזה אכן יקרה. השירים פה מייצגים היטב את הסאונד שלהם, סוג-של קאנטרי-סול עם לא מעט השפעות אחרות. הצד של הנשמה שייך מאוד לסולנית Yolanda Quartey. הקול המרשים שלה מוביל מצויין את סוג המוזיקה של ההרכב הזה, שאותי בהחלט תפס. יופי של אלבום שכיף נורא לשמוע אותו באיזה בוקר מלא שמש כמו שהיה היום. יש בו משהו מאוד משחרר.

רציתי לשים טעימות נוספותאחרות, אבל זה מה שזמין כרגע. לא שזה לא טוב גם כן, מומלץ אבל לגלות את כל השירים באלבום.

Phantom Limb – Gravy Train

Phantom Limb – The Pines 

——————————————————————————————————————–

ביום ראשון הקרוב ייערך טקס האוסקר ה-84 ואני לא יכול להישאר אדיש לזה. השבוע השלמתי צפיה בעוד שלושה מועמדים; “הארטיסט”, “הוגו” ו-“קרוב להפליא ורועש להחריד”. עדיין לא אגיע לצפייה בטקס אחרי שראיתי את כל המועמדים לסרט הטוב ביותר, מה שאני מנסה לעשות כל שנה (לא תמיד אפשרי מבחינת סרטים שלא מגיעים לארץ). שלושה סרטים מתוך התשעה לא ראיתי, שהם “עץ החיים” של טרנס מאליק שאני גם לא מתכוון לראות, “חצות בפאריז” שגם כן לא מושך אותי ממש (אני גם לא ממש מעריץ של וודי אלן המאוחר) ו-“סוס מלחמה”, שדווקא רציתי לצפות בו ולא ממש יצא.

בין אלו שהשלמתי השבוע –  את “הארטיסט”, המועמד המוביל בטקס הקרוב, די חיבבתי. הוא היה מהנה ועשוי טוב. כמו גם החזרה לסרט האילם בזמננו, מה שהופך אותו לכזה מיוחד (ויקיר האקדמיה כנראה כשיפתחו את מעטפות הזוכים של הסרט, השחקן והבמאי הטוב ביותר בטקס). לא נפלתי ממנו כמו הרבה, אך די נהניתי.

את “קרוב להפליא” שרדתי בסדר גמור, למרות האובר-דרמטיות האמריקאית שלו וההתעסקות עם ה-11 בספטמבר, שגרמה בטח לרוב חברי האקדמיה להזיל דמעה והרגישו שהם חייבים לו מועמדות לאוסקר.

אבל מי שהכי תפס אותי בהשלמות השבוע היה “הוגו” של מרטין סקורסזה. כששמעתי בזמנו שסקורסזה עושה סרט ילדים הרמתי גבה, אבל אחרי הצפיה בתוצר הסופי אני לא מבין איך הוא לא עשה זאת עוד קודם. “הוגו”, שמבוסס על ספר (כמו רוב המועמדים השנה), מלא בהרבה קסם קולנועי לדעתי. מהסוג שעשה לי את זה יותר מ”הארטיסט”. כזה שהצליח גם לרגש אותי וגם לסחוף אותי בהרפתקה שלו. הוא סרט שהחוויה שלו הייתה לי כמו ספר ילדים שכיף נורא לקרוא בגיל מבוגר…אם אתם מתחברים להרגשה. יש בו המון אהבה לקולנוע וסיפורים. הוא הפך לפייבוריט שלי בין המועמדים לצד “היורשים” של אלכסנדר פיין ואני מקווה שלפחות אחד מהם יזכה בפרס התסריט המעובד.

———————————————————————————————————————

למרות שדי נהניתי מהסרטים המועמדים שצפיתי בהם השנה, נראה שהטקס הולך להיות מאוד צפוי. חסרים לי בו גם לא מעט סרטים שלדעתי היה מגיע להם איזו מועמדות. אז במקום להתחיל בפייבוריטים אישיים או הימורים לטקס שיהיה כנראה צפוי ומשמים, הנה שלושת הסרטים של השנה החולפת שהכי חסרים לי בטקס השנה:

50/50
אחד הסרטים הטובים של 2011 מבחינתי. סרט שמשלב בצורה נהדרת בין הצד הקומי שלו לדרמתי. סת’ רוגן משחק את עצמו בעיקרון, כי הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של חברו של רוגן שהיה חולה בסרטן וההתמודדות של החברות שלהם יחד עם המחלה. ג’וזף גורדון-לויט פה בעוד תפקיד מעולה, בסרט קטן-גדול שבכיף הייתי מביא לו מועמדות לתסריט מקורי לפחות (על חשבון “Bridesmaids”. כי אם כבר מביאים מועמדות לסרט עם פן קומי, שזה לא יהיה סרט-פלוצים, אלא אחד שבאמת עשוי טוב).

Another Earth
סרט שלא הגיע לארץ להקרנות מסחריות, אבל כן הוקרן בסינמטק באוקטובר האחרון. יש בו שילוב פשוט מבריק של מדע-בדיוני עם דרמה רצינית (וקצת איטית לפרקים, אבל שווה את זה בסוף בגדול). מה גם שהמדע בדיוני שבו הוא יותר ברקע והסרט ממש לא מצטייר כאחד בז’אנר הזה. הוא השאיר אותי מהופנט בסופו וגרם לי הרבה לחשוב. ואני אוהב שסרטים עושים את זה. תזכרו את השם בריט מארלינג, שגם כתבה וגם משחקת בתפקיד הראשי.

Win Win
הסרט האחרון של תומס מק’ארת’י, שביים לפני כמעט עשור את “The Station Agent” המקסים. גם פה הוא חוזר לדרמה קטנה ומאוד אנושית ועם עוד תפקיד מעולה של פול ג’יאמטי. גם הסרט הזה לא הגיע להקרנות מסחריות בישראל, וממש חבל. הוא ו-“Another Earth” בנוסף לקחו חלק בפסטיבל סאנדנס האחרון. כדאי לבדוק אותם ב-DVD.

—————————————————————————————————————————-

ונסיים עם עוד עדכונים וטעימות…

 – הנה הוידאו החדש לשיר “All My Rage” של לורה מארלינג, שאלבומה האחרון היה פה ברשימת אלבומי השנה שלי.

 – gוד וידאו חדש, הפעם של אלבום שעוד לא יצא. סימון פיליס משחרר עוד שיר מאלבום הסולו שלו שמגיע באפריל.

 – השבוע הנשיא אובמה ערך אצלו הופעת בלוז פרטית בבית הלבן. היו שם אמנים שאני מאוד אוהב. הנה ביצוע יפה משם ל- “I’d Rather Go Blind” של אטה ג’יימס ז”ל בכיכובם של סוזן טדסקי, דרק טראקס ו-וורן היינס.

 – פיקסאר שיחררו טריילר שני, או בעצם סצינה קטנה מתוך הסרט המתקרב שלהם “Brave” שמגיע ביוני. נראה טוב.

והחודש נערך טקס הגראמי, שלא כזה מעניין אותי, אבל התמונה הזאת משם ממש תפסה אותי, של ניל יאנג וג’וני מיטשל יושבים יחד בשולחן:

בנובמבר הקרוב יאנג יחגוג 67 וג’וני 69. הם שניים מהדברים הטובים ביותר שקנדה סיפקה לנו. זה גרם לי להיזכר בזמנים צעירים יותר, כמו הקטע הזה של מיטשל עם חבורת CSN&Y מתוך פסטיבל Big Surf של 1969.

.

.

שבוע טוב.