בשביעי ליולי 1976 לינרד סקינרד הגיעו ל-Fox Theater של אטלנטה, ג’ורג’יה, לשלושה ערבים רצופים שהוקלטו במיוחד לאלבום הופעה. אלבום ששוחרר חודשיים בודדים לאחר מכן תחת השם One More From The Road. זה היה האלבום הראשון שהם הקליטו עם החבר החדש בהרכב – הגיטריסט סטיב גיינס, שהגיע בהמלצת אחותו, זמרת הליווי קייסי. גיינס החליף את החבר המקורי אד קינג, שעזב קצת לפני כן (ובאופן קוסמי ומוזר קינג וגיינס חולקים בדיוק אותו תאריך לידה, על היום והשנה).
הערב הראשון בריצה הזו היווה את ההופעה השלישית בלבד של גיינס עם הלהקה. היו ספקות על גודל הכישרון שלו, במיוחד כשהוא מקליט איתם אלבום רשמי עם זמן כ”כ קצר כחלק מהחבורה המגובשת. אך על ההתחלה הוא התאים להם בול ושמעו זאת בתווים הראשונים ב-Fox האגדי של ג’ורג’יה, כפי ששומעים גם בהקלטה הרשמית. סטיב גיינס היה גיטריסט סופר-מוכשר ששנה וקצת בלבד אחרי הגעתו הוא סיים את חייו בהתרסקות ההיא, יחד עם אחותו ורוני ואן-זאנט. שנה הבא אולי אכתוב איזה פוסט מורחב על כל הסיפור.
בשבילי One More From The Road היה מאלבומי ההופעה היותר מוקדמים שקניתי ואהבתי נורא. הוא גם היה אלבום הלייב הרשמי היחיד של הלהקה המקורית ההיא, של רוני. של הליין-אפ הנפלא שהתרסק ב-77. הייתי חורש בזמנו על האלבום הזה. אין ספק שהוא מאלבומי ההופעה ששמעתי הכי הרבה פעמים בחיים. הוא ו-Fillmore East של האולמנים היו מהאלבומים שהכי גרמו לי להיכנס לכל עולם הרוק הדרומי שכיום אני כ”כ מחובר לכל ממשיכיו המודרניים. שם הכל התחיל.
נכון, קשה לטעות גם עם אלבומי האולפן המעולים, אך הדבר האמיתי בשבילי תמיד התרחש על הבמה. במיוחד עם להקה כמו סקינרד והז’אנר שהם מייצגים. עם הזיעה, החום, התקפת הגיטרות והחשמל שזורם בצורתו הטבעית דרך חברי הלהקה. וכמובן הקהל וחבורת העוקבים הקבועים, שבולעים כל מילה כאילו נכתבה בול על ההתנסויות שלהם. כאילו המסר ודרך החיים שלהם יוצאים החוצה בעזרת המוזיקה והקול של רוני ואן זאנט. סולן וכותב שייצג אולי הכי טוב את הצד האחר של הדרום. של צפון אלבאמה, של קבלת האחר דרך מוזיקה. שיתופי פעולה של לבנים ושחורים שפרצו חומות, בעוד הגזענות שעדיין פרצה והורגשה בדרום. עליה הוא ידע לכתוב גם כן, בדרכו ההיסטורית שלו. אותה דרך שהובנה אולי יותר טוב במרוצת השנים שלאחר מותו, התהילה שהשאיר אחריו וכל הסיפור הלא ארוך בקריירה שלו ותחת המילים Lynyrd Skynyrd.
סטיב גיינס (ימין) ורוני ואן זאנט על במת ה-Fox Theater, יולי 1976. חיבור מיידי ששרד מעט מדי.
מתישהו בעשור הקודם פינקתי את עצמי גם בהוצאת ה-Deluxe של One More From The Road, עם סאונד נפלא וחלק, השירים לפי הסדר בו בוצעו בהופעות המקוריות ובנוסף לכמה קטעי בונוס. כולל Simple Man ו-Gimme Back My Bullets שלא היו בהוצאה הראשונה, פלוס מספר טייקים שונים משלושת הערבים. כל האלבום אבל מלא בביצועים מעולים לשירים של סקינרד, לא משנה איזו הוצאה. המוזיקה המקורית וגם שלושת הקאברים הנהדרים שהפכו לשלהם למשך שלושה ימים. אלו שכללו את Crossroads, את הגרסה היפה ל- Call Me The Breeze (עם הקלידים המופלאים של בילי פאוול) ואחד הקאברים האהובים עלי ביותר, שהוא הביצוע האדיר של סקינרד ל-T For Texas של ג’ימי רודג’רס, הידוע גם בשם המקור Blue Yodel. כמעט עשר הדקות שלו מייצגות בשבילי מעולה את הכוח שהיה ללהקה הזו, לא פחות מרצועות קלאסיות מקוריות כמו Free Bird או השיר ההוא על אלאבמה.
1976 היתה שנה מלאה מוזיקה מוצלחת של סקינרד, אחרי השחרור של האלבום Gimme Back My Bullets, גיטריסט מצוין שכיסה חלל ריק באופן מושלם והסיום עם אלבום ההופעה הזה. ממש לפני שהגיעה 1977 שהפכה לשנה נוראית, עם תאונת המטוס והמוות של הלהקה והליין-אפ האמיתי של לינרד סקינרד. אבל הדרכים הטובות שלהם לפני כן נשמעות פה הכי “חי” וטוב שיש, עד היום. עם מסמך מדויק של להקה בשיאה, בשלושה ערבים שגם ארבעים שנה לאחר מכן עדיין חוגגים את כל הטוב של אחת מלהקות ה-Live המובהקות והמייצגות ביותר של הדרום, קצת לפני שהלב שלהם התרסק ונעלם.
תוספת קריאה – ה-Liner Notes של האלבום המקורי מ-1976 שכתב קמרון קרואו בן ה-19.
Lynyrd Skynyrd – One More From The Road
Recorded July 7-8-9, 1976
The Fabulous Fox Theater, Atlanta, Georgia
הפמליה המלאה של Skynyrd באמצע הריצה המשולשת של הקלטות האלבום.