אחרי עשור וחצי בערך של יצירה והופעות כמעט בלי הפסקה, רובן עם My Morning Jacket כמובן, ג’ים ג’יימס החליט סוף סוף להוציא לאוויר העולם אלבום סולו מלא ראשון. בשבילי היו אלה חדשות מרתקות, מכיוון ש-MMJ הן אחת הלהקות היותר קרובות אלי בשנים האחרונות. מאלו שכל אלבום בדיסקוגרפיה שלהן נמצא אצלי במדף, ההתעמקות איתן גדולה ושגם נדדתי במיוחד לארצות זרות רק כדי לראות אותן בלייב. תוצר הסולו המלא הזה יצא החודש תחת השם “Regions of Light and Sound of God”. ג’יימס תמיד פנה לכל מיני פרוייקטים וצדדים שונים בקריירה, מעבר ללהקה המרכזית שלו, וגם עכשיו אפשר להגיד שהוא הצליח שוב לחדש ואף להפתיע. גם אחרי כל האלבומים של MMJ, הפרוייקטים של Monsters of Folk ו-New Multitudes, ה-EP מחווה עם השירים של ג’ורג’ האריסון, והמון ביקורים בפסקולים, אלבומי מחווה למיניהם ואלבומים של אמנים אחרים. עכשיו הוא לבד. לגמרי לבד.

בסולו הבכורה ג’יימס הדגיש נורא את המילה “סולו”. הוא עושה פה ממש הכל כמעט לבד. המילים והכתיבה, המוזיקה, הנגינה ברוב הכלים, ההפקה והקטע האומנותי הכללי של האלבום, גם בפנים וגם איך שנראה מבחוץ. הופתעתי שאף אחד מחברי הלהקה שלו לא מתארח כאן, מלבד קרדיט אחד של קארל ברומל מ-MMJ, שגם כן לא קשור בכלל מוזיקלית (אחראי רק על תמונת העטיפה). כל הדבר הזה מעצים את העניין האישי פה.

Regions Of Light And Sound Of God

המוזיקה והשירים של “Regions of Light” שונים מאוד מהאלבומים של MMJ. יש פה סאונד ואווירה שלא זרמו אלי באופן שוטף בשמיעה ראשונה. גם אפילו לא שניה. זה מה שדי מדהים עם אמן שאתה מכיר כ”כ טוב את כל מה שעשה עד היום ואת הסגנונות שלו. שהוא מצליח להפתיע אותך והחיבור עם היצירה שלו פתאום מתעכל אחרת ואתה לא מקבל את מה שאתה רגיל אליו. האווירה באלבום מאוד “ספייסית” ומרחפת. אין פה את ג’ים ג’יימס האינטימי עם הגיטרה האקוסטית שרגילים לשמוע בקטעים המופשטים שלו. האינטימיות עדיין כאן, אבל היא מוקפת ומוגשת באווירה שונה עם צבעים שונים. אני רואה באלבום הזה לא מעט השפעות של Soul ו-R&B משנות השישים והשבעים.

למרות השוני קשה שלא לקשר את האלבום הזה ל-MMJ. על השניות הראשונות של השיר A New Life קפצה לי לראש ההתחלה של Steam Engine שמאוד דמתה לי, ושניהם גם שירים שמתחילים ברוגע מסויים והופכים למשהו אחר (שם זה סולואים והתפוצצות חשמלית, אצל ג’ים בסולו זה הופך לחגיגה אישית קטנה ומרגשת). אבל הסאונד או אווירה של הרבה מהשירים כאן דווקא משך אותי לשירים המוקדמים של MMJ, משני האלבומים הראשונים ואפילו קצת לפניהם. רצועות כמו War Begun ו-Butch Cassidy מהאלבום The Tennessee Fire או נציגים מ- At Dawn בדמות  Hopefully ו-I Think I’m Going To Hell. אלו שירים שקפצו לי לראש בזמן ההאזנה, ולא בגלל שהם דומים או מזכירים קצת שירים באלבום של ג’ים. משהו בפשטות שלהם, רק בהפקה חלקה ושונה והחלפה של הגיטרות האקוסטיות בסאונד אקלקטי יותר שפוזל לצדדים. אני מאוד רואה איך ההשפעה של ביצועי השירים בסגנון הזה בהופעות כיום של MMJ  נכנסה ל-“Regions of Light”. בין שאר הסגנונות והמחשבות הרבות שנעוצות בדמיון של ג’ים ג’יימס ודוקרות אותו מוזיקלית בלי הפסקה.

“Regions of Light and Sound of God” הושפע מאוד מספר מסוף שנות העשרים שהגיע לידיו של ג’יימס ועונה לשם “God’s Man”. לא קראתי אותו או שמעתי עליו קודם לכן, אבל מספרים שהעלילה שלו מתמקדת באמן אשר מחפש גאולה בזמן שהוא נאבק עם השדים הפנימיים והייסוריים האישים שלו. זה סינופסיס שמתאר די טוב את הקריירה של ג’ים ג’יימס עד כה, שתמיד מחפש מקומות חדשים לדרוך עליהם ומערב בכל אלבום את הרגשות העצומות, המחשבות והפנטזיות הלפעמים בלתי מובנות שעוברות לו בראש. האלבום לא מתקרב לדעתי לדברים הכי טובים שג’ים חתום עליהם ואני עדיין מעדיף אותו יחד עם הלהקה ההיא אותה הוא מנהיג, אך שום דבר מזה לא פוגם בהנאה והעניין שהוצאת הסולו הזו מביאה, יחד עם היכולת של היוצר הגדול הזה להמשיך לחדש דברים למאזינים וותיקים.

(State Of The Art (A.E.I.O.U

Dear One

=====================================================================

Widowspeak – Almanac

האלבום הראשון שקניתי ב-2013 הוא אלבומם השני של Widowspeak שיצא בינואר. צמד שכולל את מולי המילטון והגיטריסט רוברט ארל תומאס. הם עושים יחד מוזיקה עם אווירה נורא אחידה שמשלבת פולק-רוק ודרים-פופ מאוד זורמים ונעימים. בכלל, כל האלבום הזה ממש זורם טוב, כיחידה אחת. עוד לא התעמקתי בו מספיק, אך אין לי ספק שהוא יעבור אצלי עוד לא מעט פעמים באוזניים. הקול של המילטון צף ברכות מעל המוזיקה וההגשה ב-Almanac שנראית קצת קלילה לפעמים, אבל מלאה גם בעומק.

זה יופי של אלבום בינתיים שכבר על פתיחת השנה המוזיקלית מועמד אצלי גם לאחת מעטיפות השנה (אהבתי איך שזה מגיע פיזית עם תוספת מסגרת). ממש אוהב את הקונספט, הרקע והצבעים הספציפיים. הולך טוב עם הצלילים בפנים.

Dyed In The Wool

Ballad of the Golden Hour

===========================================================

תוספות:

ההרכב האהוב עלי Dawes שחררו את השיר From A Window Seat מתוך אלבומם השלישי החדש “Stories Don’t End” שיוצא באפריל. נראה שהוא טיפה שונה מרוב השירים בשני האלבומים הקודמים. התאהבתי לחלוטין בלהקה הזו לפני שנתיים עם האלבום “Nothing Is Wrong”. אז בהחלט יש ציפיה.

האלבום “Where You Been” של Dinosaur Jr חגג בדיוק 20 שנה ליציאתו בשבת האחרונה. הזדמנות טובה לחזור אליו ולשמוע שהוא מצויין גם כיום.

ולסיום עוד מנת בונוס של ג’ים ג’יימס עם הביצוע המעולה של A New Life שבוע שעבר בתוכנית של ג’ימי פאלון, מגובה ע”י The Roots.