יומן מסע מוזיקלי
חלק ראשון – “Welcome to the Goodtimes”
יום שבת, 30 באוקטובר 2010, ניו יורק
השעה שש בבוקר שעון ניו יורק. אחרי 12 שעות טיסה שעברו יחסית בסדר אני נמצא בשדה התעופה JFK. אני חייב לציין שהטיסה די הפחידה אותי. מעולם לא טסתי מספר כזה של שעות ואני גם אחד שדי סובל מטיסות. כלומר, לא ממש נלחץ או מרגיש לא טוב. אני פשוט לא אוהב את זה. החוויה האישית שלי בטיולים האלה תמיד מתחילה רק אחרי שאני נוחת במחוז חפצי ולא בשדה תעופה-דיוטי פרי-טיסה לפני. בכל אופן, יחסית לחששות שלי היה בסדר גמור. אפילו הצלחתי לישון לאיזה 3 שעות באמצע, משהו שאני אף פעם לא מצליח לעשות בטיסות.
אחרי היציאה מביקורות הדרכונים והכל שעברו די מהר וחלק בלי שום בעיה (“יש, הויזה שלי בסדר!”), פגשתי את ריק שחיכה לי בקבלת הקהל המגיע לניו יורק. עוד אחד מבין אוהבי הבלאק קרואוז הרבים מארה”ב שכ”כ שמחו שעשיתי את הנסיעה הזו ועם זאת היו גם כ”כ נחמדים. התכנון הוא שאני וריק ניסע יחד לאטלנטיק סיטי להופעה בערב ושם בין השאר אפגוש גם את דייב וג’ן שמארחים אותי בביתם בניו ג’רזי בכל זמן שהותי בניו יורק, ואעשה איתם את הדרך חזרה. הדבר הראשון אגב שריק אמר לי אחרי שנחתתי הוא האם התעדכנתי בסט ליסט של ההופעה אתמול בפילדלפיה…אמרתי שלא והוא אמר לי שהם ניגנו שם את Tornado (שיר די נדיר של הלהקה שמעולם לא בוצע בהופעה לפני). הגבתי בהתלהבות וכבר התחלתי לפנטז על ביצוע שני בניו יורק בשבוע הקרוב. ההתרגשות של פעם ראשונה במקום הזה + ההופעות התחילה ממש לתפוס תאוצה.
מדד השינה שלי עומד על כשלוש שעות מתוך הכמעט שלושים האחרונות, שכללו גם את הטיסה. וזה רק תחילת היום…
המקום הראשון שאני מבקר בו בניו יורק הוא Queens. המקום בו ריק גדל והוא עושה לי סיור קטן שם לפני שנצא לדרך לכיוון אטלנטיק סיטי. אנחנו עוברים ליד מלון ה-Marriott, שם אלן וודי, באסיסט ה-Allman Brothers וה-Gov’t Mule לשעבר נמצא מת לפני עשר שנים. משם אנחנו ממשיכים ל-Yankee Stadium המפורסם. לא שאני חובב בייסבול ממש, אבל כמו הרבה דברים בניו יורק, יש הרגשה מיוחדת וסוריאליסטית יחדיו בביקור בכל המקומות הללו שתמיד קראת עליהם רק, ראית בטלויזיה ובסדרות וסרטים.
אנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר אמריקאית טיפוסית (בייקון וביצים) בדיינר נחמד ושכונתי ב-Queens. מסוג המקומות שתמיד רואים בסרטים. אנחנו מדברים קצת על הסביבה ועל כל ההופעות הקרבות והשבוע המטורף שהולך להיות לי. משם אני מקבל תמונה ראשונה של מנהטן כשאנחנו מבקרים ב-East River מהצד של קווינס. אני צופה בזרמי המים הלא-אחידים בנהר באיזור שקיבל את השם “Hell Gate”, בגלל כל הספינות שהיו שוקעות ומתרסקות שם לפני שנים בשל אותם זרמים משונים. משם הראש עולה מעלה לעבר הגשרים המפורסמים שמחברים את מנהטן לאיזורים השכנים והבניינים הגבוהים באופק שקשה בביקור ראשון שלא להתרשם מהם. אני אומר לעצמי שהחל ממחר אני הולך להיות שם בפנים ואני מתמלא צמרמורת רק מהמחשבות של עוצמת החוויות שצפויות להגיע.
אבל בינתיים יום ארוך ראשון בארה”ב עוד לפני. אנחנו יוצאים לדרך לעבר אטלנטיק סיטי. קצת יותר משעתיים בכבישים המהירים והמרחבים של ניו ג’רזי ומתגלה מולנו המתחם הענק של ה- Borgata. בית ההימורים הגדול של אטלנטיק סיטי. שעת צהריים מוקדמת עדיין. אני מתארגן על עצמי ועושה סיבובים בלתי פוסקים בקאזינו הגדול. שלוש שעות השינה מהטיסה עדיין נשארות הבודדות מתוך כבר הכמעט 40 אחרונות…אבל אני לא חושב על זה בכלל. אני קצת מזיע מהתרגשות כללית שדוחפת אותי. עוד מעט אני פוגש את כל האנשים שמגיעים להופעה ועוד מעט אני גם רואה שוב את הלהקה שלי, במה שיהיה יריית הפתיחה לשבוע מהסרטים.
אני פוגש את כולם בפאב נחמד ב-Borgata, כולל את דייב וג’ן המארחים שלי וכל הפרצופים ששנים אני מכיר רק משמות ומילים באינטרנט, בפורום של הלהקה וכדומה. אני מכיר לא מעט מהאנשים האלה בפנים, אבל יותר אירופאים, משבע ההופעות של הקרואוז שכבר הלכתי אליהן באירופה. המקומיים פה בארה”ב בדרך כלל נשארים בבית שלהם, שם יש להם את הלהקה בכל סיבוב הופעות לא כזה רחוק מהבית. כיף לראות את כולם, שחולקים את ההתלהבות שלי ושמחים בשמחתי ובזה שהגעתי לפה.
ההופעה הערב באטלנטיק סיטי היא הופעת קאזינו, לא מיוחדת כמו שיהיו ההופעות בניו יורק. סוג של הופעת חימום אפשר להגיד לקראת הדבר האמיתי. היה טוב בלי קשר לראות אותם שוב, אחרי הפעם האחרונה שהם ביקרו באירופה לפני שנה וחצי. את רוב השירים היום כבר חוויתי בעבר. ה-Highlight היום היה כנראה הגרסה שלהם ל- The Dolphins שראיתי פעם ראשונה. השיר של פרד ניל שהם מבצעים בצורה נפלאה, כאילו היה שלהם. זו לא הפעם הראשונה שאני אחשוב על פרד ניל בטיול הזה. הוא יחזור אלי גם במנהטן, כשאבקר במקום מאוד קשור אליו ולמוזיקה שלו.
אחרי ההופעה אני, דייב וג’ן מתחילים את הנסיעה חזרה לביתם. בשעתיים+ הללו בכבישים הצלחתי לעצום קצת עיניים ולהירגע, בפעם הראשונה ביממה החולפת. אנחנו מגיעים ל- Ridgewood, נכנסים הביתה ופוגשים עוד כמה אורחים אצלם שבאו להופעות ונשארו ערים. את אחד מהם, גרנט (ואשתו לעתיד שישנה כרגע), פגשתי בהופעה בלונדון לפני שנה וחצי. היה כיף לראות אותו שוב. עוד מכרים מהופעות קודמות צפויים להגיע לניו יורק השבוע להופעות. אנחנו מדברים ושותים קצת, אני מרגיש על טייס אוטומטי. היממה הראשונה שלי בארה”ב, שנראה שהתחילה לפני שבוע, עומדת להסתיים.
יום ראשון לפנות בוקר, 31 באוקטובר 2010, ניו ג’רזי
השמש עוד מעט עולה, אני אומר לילה טוב לכולם ועולה למעלה, בחדר הנחמד שסידרו לי לכמעט שבועיים הקרובים. כולם כל כך נחמדים. אני זקוק למנוחה. אני צריך להתאושש קצת לפני האירועים שבשבילם הגעתי לפה.
מחר. כלומר היום בעוד כמה שעות אני אתעורר והזמן האמיתי יגיע. חמש הופעות מיוחדות של הקרואוז תוך שבוע. שעה וחצי של סט אקוסטי + שעה וחצי של סט חשמלי כל הופעה. שלוש שעות כל ערב של המוזיקה שבשבילה אני כאן, רחוק מהבית. 15 שעות של ה-Black Crowes שאני הולך לשאוב מהן כל צליל וכל דקה. Halloween היום ואני כולי מרגיש חג בלי קשר. עוד מעט אני אכיר מקרוב גם את מנהטן. אני אומר לעצמי ברוך הבא לטירוף, תומר. ברוך הבא לזמן שחיכית לו חודשים. אני נרדם וכנראה מרחף בתוך חלום מסוג אחר.
המשך יבוא…
The East River
Hell Gate – East River
Yankee Stadium
בדרך לאטלנטיק סיטי
The Borgata – הופעת חימום לפני שבוע ניו יורק…
היי תומר,
קראתי את הפוסט שלך ולהפתעתי כתבת על רידג’ווד, ניו ג’רזי, עיירה קטנה שהתארחתי בה לפני שלוש שנים אצל משפחה יהודית בשם פינק ותהיתי לעצמי מה הסיכוי שגם אתה התארחת אצלם… סתם מסקרנות…
נדב
היי נדב. התארחתי אצל חברים שהזכרתי בפוסט (דייב וג’ן). לא ממש יהודים. אוהבים גדולים של הלהקה שידעו שאני מגיע מישראל להופעות ואירחו אותי למופת אצלם.
אבל איזה נחמד לראות שהיית שם גם 🙂 למדתי להכיר את המקום די טוב בזמן שלי שם. או לפחות את האיזור בו הם גרו והרכבת משם למנהטן ובחזרה…אני אעלה כמה תמונות מהמקום בפוסטים הבאים בטח.
כיף לקרוא! מרגישים את ההתרגשות… מחכה לפרק הבא
מצפה בקוצר רוח (-:
אני חייב להגיד לךש אני מקונא קינאת מוות בכיף הזה של להכיר את ניו יורק בעיין חדשה מחדש….
ענבל – תודה!
עדי – משהו שבטח גם אני אגיד בעתיד…אני כבר מת לחזור. בפוסטים הבאים יהיו עוד מחוויות הפעם הראשונה בתפוח הגדול.