הגיעה הידיעה היצובה שמייקל הארלי נפטר בגיל 83. הארלי היה מוזיקאי נפלא שהתמקד בפולק משובח, כתיבה יפה וסיפורית. שחרר את אלבום הבכורה ב-1964 ואז מתחילת הסבנטיז עד לפני ארבע שנים, הוציא שלל אלבומים ללא הפסקה, רובם מעולים.
אישית הכרתי את המוזיקה שלו לראשונה ב-2008, וזה קרה בעקבות אלבום הקאברים המצוין של Vetiver שיצא דאז. הוא כלל את הגרסה שלהם ל-Blue Driver של הארלי, שמיד דחפה אותי לדעת מאיפה המקור, ומשם נכנסתי לעולם הצבעוני שלו. עם Hi Fi Snock Uptown ממנו לקוח השיר המקורי, ואיתו Armchair Boogie (שמופיע על עטיפת האלבום של Vetiver, שהיא גם אחת האהובות עליי Ever).
הארלי היה גם צייר ואייר בעצמו את כל העטיפות של אלבומיו, בסגנון שאפשר לזהות. יש הרבה מה לגלות בדיסקוגרפיה שלו. משני האלבומים שציינתי מתחילת הסבנטיז, לתוך Have Moicy ו-Long Journey שהגיעו בהמשך אותו עשור, Snockgrass האהוב עליי מאוד מ-1980, את Wolfways של הניינטיז, Ida Con Snock של 2009 ועד האלבום האחרון שלו, The Time of the Foxgloves, שיצא ב-2021.
הוא לא הפסיק לשחרר מוזיקה, גם בתקופות כשהיא לא הגיעה ליותר מדי מקומות או חשיפה. וגם לא הפסיק להופיע עד כמעט יום מותו. גוף העבודה שהשאיר אחריו הוא באמת תיבת אוצר מלאה בהפתעות, מרגשות וצבעוניות גם יחד. RIP.
