4 תגובות על הפוסט “ספיישל ליבון הלם”

1. גם עליי ליבון הוא החבר האהוב ב’הלהקה’.
   אאזין בהקדם ובטוח בשקיקה לתכנית.
   שאפו על ההקדשה ליוצר היקר והגדול הזה.
   ארז.

   נ.ב- בימים אלה יוצא סרט דוקו חדש על חייו של רובי רוברטסון בהרכב האגדי הנ”ל. אני מתעתד כמובן לראותו. במשך שנים, צידדתי בהלם בעניין הסכסוך. כיום אני נוטה דווקא להסכים עם רוברטסון, שידע לפרוש בשיא והיה היוצר העיקרי בהרכב.

   להגיב ↓

   • תודה על התגובה, ארז, והאזנה נעימה. הדוקו של רוברטסון ו-The Band כבר יצא בשנה שעברה. פתח את פסטיבל טורונטו והספיק להיות בסבב של עוד כמה פסטיבלים. צפיתי בו. היה לא רע, אבל יש לי לגביו מספר דעות שונות. גם בגלל הצד יותר של רובי (מבוסס על הספר שלו) וגם בכלליות יש פוקוס טוב על תחנות מסוימות של הלהקה, אבל יש כמה וכמה חורים ממש גדולים שלא מתייחסים אליהם בהקשר המוזיקלי.

     בעניין של רובי מול ליבון, תמיד הייתי יותר עם ליבון, במיוחד אחרי קריאת הספר שלו בזמנו. אבל לכל מטבע יש שני צדדים. לפחות בסרט רובי מתייחס לזה קצת ולפרידה ממנו כשליבון היה על ערש דווי. רובי בהחלט עשה בשכל כשלא חזר להרכב לאלבומים המאוחרים של שנות התשעים והמשיך לעשות דברים לבד מבלי להישען על תהילת עבר. אבל אף אחד מהחברים מבחינתי לא הגיע לרמה של ליבון בסולו עם האלבומים המאוחרים שלו בקריירה בשנים האחרונות וכל התקופה שלו דאז לפני מותו.

     להגיב ↓

     • התכוונתי שהסרט יוצא בדיוידי ובבלוריי, לשמחתי.
       אני מת על ליבון, גם בקריירת הסולו, ובטח בלהקה. הסםר הביוגרפי שלו מרתק. אבל בלי רוברטסון, לא היו שירים גדולים כאלה. עם כל הכבוד לעבודת הצוות הסינרגטית המעולה, השירים הם שלו.

       להגיב ↓

       • יאפ, אין ספק שמאחורי האגו והסיפורים, רובי היה המסטר-מיינד של הלהקה מבחינה מוזיקלית ואף אחד לא יקח לו את זה. כשכל החמישה נפגשו מוזיקלית זה היה קסם. כל כך הרבה כישרון.

         להגיב ↓