ציינתי בעבר שאני נורא אוהב את להקת The Jayhawks ועכשיו יש גם עוד סיבה טובה לכתוב עליהם קצת פה. בחודש שעבר יצאו שתי הוצאות מחודשות לשני אלבומים קלאסים של הלהקה – Hollywood Town Hall, אלבום הפריצה שלהם מ-1992, ואיתו Tomorrow The Green Grass מ-1995. שניהם אלבומים מצויינים שאני כ”כ אוהב. באחד מהם גם הפתעה מקסימה בהוצאה המחודשת שלו.
הג’ייהוקס הוקמו במיניאפוליס באמצע שנות השמונים, כשבלב הלהקה וקדמת הבמה נמצאים מארק אולסון וגארי לוריס, שני מוזיקאים סופר-מוכשרים, כותבי שירים נפלאים וצמד שהחזיר אולי לחיים את ההרמוניה הקולית היפה במוזיקה. אחד הדברים שיותר הקסימו אותי אצלם כשרק הכרתי אותם בתחילת הדרך.
התקשורת אוהבת לייצג את הג’ייהוקס בתור “אלטרנטיב-קאנטרי”. הרבה מההשפעות עליהם באמת היו הרכבים כמו ה-Byrds או ה-Flying Burrito Brothers (עם גראם פרסונס), ואפשר לשמוע את אותן השפעות במוזיקה שלהם, אבל יש בג’ייהוקס מבחינתי הרבה יותר מעוד להקת קאנטרי-רוק והסביבה. יש בהם הרבה רגש והרבה יופי, גם בכתיבה וגם בקולות שמוציאים את המילים לאוויר הפתוח. סוג-של יופי צבעוני שאני לא רואה אצל הרבה הרכבים אחרים. וההרמוניות הקוליות של לוריס את אולסון זה משהו שאין לו תחליף…
Hollywood Town Hall
Tomorrow The Green Grass
הלהקה הוציאה עד היום שבעה אלבומים. השיא כאמור הגיע עם אלבומיהם השני והשלישי בשנות התשעים שיצאו עכשיו מחדש, באריזה קצת שונה ועם כמה תוספות שוות. ב-Hollywood Town Hall המחודש יש אותה מתכונת, פלוס כמה שירי בונוס שהתווספו מאותה תקופה ולא נכנסו לאלבום. הם די נחמדים, אבל זו לא תוספת מאוד קריטית (האלבום עצמו במתכונתו הרגילה יכול להספיק, עם השלמות היצירתית שבו, מתחילתו עד סופו). לעומת זאת חברו הקרוב Tomorrow The Green Grass בהוצאה המחודשת שלו מגיע בתור מארז של Legacy Edition על-גבי שני דיסקים. בדיסק הראשון האלבום הרגיל + שירי בונוס מתקופת ההקלטות, אך היהלום האמיתי מגיע בדיסק השני…שבו משוחררים לראשונה ה-Mystery Demos, הקלטות רבות שאולסון ולוריס הקליטו לבדם במהלך 1992 וצצו מעל פני השטח רק לפני מספר שנים ולא ראו אור רשמי מעולם.
ה-Mystery Demos אלו הקלטות מאוד מופשטות, על בסיס אקוסטי, ברובן רק לוריס ואולסון עם הגיטרות האקוסטיות שלהם וההרמוניה הקולית המדוברת. לא פחות מ-18 שירים שהם תענוג לחובבי הג’ייהוקס לדורותיהם. חלק מהשירים פה יצאו במתכונת מעט שונה בפרוייקטים אחרים של לוריס ואולסון בין השנים. חלק מהם כ-16 שנה אחרי ההקלטות הללו מ-92, באלבום שהוא קסם מיוחד.
אותו אלבום הוא Ready For The Flood והוא יצא ב-2008. לוריס ואולסון חזרו בו לשתף פעולה אחרי שנים (אולסון עזב את הג’ייהוקס קצת זמן אחרי יציאת Tomorrow The Green Grass והשאיר את לוריס בהרכב שהמשיך לעבוד ולשחרר אלבומים עם הג’ייהוקס עד האחרון שבהם ב-2003 ולאחר מכן הלהקה התפרקה לזמן לא מוגדר). האלבום הזה הופק על-ידי כריס רובינסון ויש בו אותה אווירה כמו הקלטות הדמו המסתוריות מ-92. זה אחד האלבומים הכי יפים ששמעתי בעשור החולף וגם מעבר לו. ההרמוניה המקסימה נמצאת שם בגדול וכל האלבום פשוט מפוצץ בשירים מלאי רגש עוצמתי שמוגשים בצורה די מופשטת, מה שמעצים מבחינתי את כל הקסם של Ready For The Flood. אלבום שלא כל חובב ג’ייהוקס חייב לשמוע, אלא כל חובב מוזיקה מבחינתי.
Mark Olson & Gary Louris – Ready For The Flood
אז איפה אנחנו נמצאים כיום? ובכן, שתי ההוצאות המחודשות הטריות הללו יוצאות בזמן שהג’ייהוקס עושים קמבאק. אולסון חזר להרכב בפעם הראשונה לאחר כמעט 15 שנים (יחד עם לוריס כמובן וגם מארק פרלמן שהיה איתם מתחילת הדרך בהרכב המקורי), בחודש שעבר הם ביצעו מספר הופעות מצומצם שבהן בין השאר ניגנו את Hollywood Town Hall ואת Tomorrow The Green Grass במלואם. יש תכנון להמשך סיבוב הופעות השנה וגם אלבום חדש וטרי בדרך שצפוי לצאת כרגע באיזור הקיץ. אותי כל העניין מאוד מרגש. אני גם אנסה לטוס לראות אותם באירופה אם יתאפשר. ה-Jayhawks חוזרים בגדול ב-2011. הזדמנות מצויינת להכירם מקרוב, במיוחד עם האלבומים המחודשים, למי שלא עשה זאת בזמנו.
The Jayhawks – Settled Down Like Rain
Mark Olson & Gary Louris – When The Wind Comes Up
Mark Olson & Gary Louris – Bicycle
הבלוז של האח אולמן
באותו היום עם האלבומים המחודשים של הג’ייהוקס יצא גם אלבום הסולו החדש של גרג אולמן. חבר להקת ה-Allman Brothers הוותיק חגג 63 לא מזמן ולא שכח כלום מהשורשים שלו. את האלבום החדש – Low Country Blues, הפיק טי בון בורנט והוא כולל קאברים לשירים ישנים מהאמנים שהשפיעו אולי הכי הרבה על הקריירה של אולמן; ג’ון אסטס, “סקיפ” ג’יימס, מאדי ווטרס, אוטיס ראש ואחרים.
אולמן כבר הוציא אלבומי סולו בעבר מחוץ לעבודתו הקבועה ב-Allman Brothers. המוכר מביניהם הוא Laid Back מ-73. אלבום מצויין לכל הדעות. אצלי בבית שוכן גם אלבום הסולו Searching For Simplicity מ-97, שפחות מוכר אבל לא פחות שווה להכיר (בין השאר מנגן שם דרק טראקס בן ה-18, לפני שהצטרף באופן רשמי לאחים אולמן).
ב-Low Country Blues החדש מנגן דייב בארמהול השני, נגן סטודיו טוב מאוד שהיה שנים גם מקושר לאריק קלפטון, בכמה באלבומיו ובמיוחד בהופעות שלו, בתור הגיטריסט השני. גרג נשמע פשוט מעולה באלבום ומגיש את השירים הישנים הללו כאילו היו שלו. קשה להאמין שהוא עדיין נשמע ככה אחרי כל השנים הללו, עוד עם כל ההתמכרויות שלו, הסמים, השתיה והמחלות (רק לפני פחות משנה הוא עבר גם ניתוח השתלת כבד וכבר כמה שנים שהוא סוחב את מחלת ה- Hepatitis C).
Gregg Allman – Low Country Blues
בין השירים נמצא גם אחד מקורי, שכתב עם חברו ל-Allman Brothers וורן היינס, השיר Just Another Rider, שהוא מבחינתי אחת הרצועות הבולטות פה. מסביבו כאמור יופי של ביצועים אחרים, באלבום חיובי בהחלט באווירת הבלוז הרך המלטף שמהווה בשבילי, יחד עם ההוצאות המחודשות של הג’ייהוקס, יופי של פתיחת שנה מבחינת אלבומים חדשים. החודש יש עוד כמה וכמה אלבומים חדשים שאני מחכה להם שיתפסו מקום כנראה בפוסטים קרובים.
ולא לשכוח את VAGABONDS של לוריס לבדו שהוא דיסק מדהים, ועוןד יותר לנסות להשיג את ה ACOUSTIC VAGABONDS, אי פי מרשים שכולל רק חלק משירי האלבום בגירסה עירומה.
ועוד אחד שלא לשכוח זה RAINY DAY MUSIC שלא ממש זכה לתהילה ביקורתית אבל הואמ קליט מאוד , זה נשמע לי כמו התלקיט הטוב ביותר שניל יאנג מעולם לא הקליט.
יום טוב
כל הכבוד מואיז. יש אצלי כמובן את כולם. יופי של אלבומים. Rainy Day Music אלבום אהוב עלי מאוד, כמו גם Vagabonds של גארי (שגם הופק ע”י כריס רובינסון) והאי.פי האקוסטי היפה. גם למארק יש אלבומי סולו מצויינים (אחד מהם יצא שנה שעברה, היה ברשימת אלבומי השנה שלי).
בעיקרון Sound of Lies ו-Smile הם גם אלבומים שלא ממש זכו לתהילה תקשורתית גם כן, ויש בהם יופי של דברים.
כיף לראות עוד אנשים פה שמכירים את החומרים הללו. שימחת אותי על הבוקר.