It’s not the dream that makes you weak”
It’s not the night that makes you sleep
But it’s a voice and it’s a choice
“To call you out or stay at home

כששנת 2002 נפתחה מיי מורנינג ג’אקט עדיין דחפו את עצמם דרך הופעות. כששני אלבומים מאחוריהם, הם המשיכו לקדם את עצמם בעזרת הקהל והצלחה יחסית מחוץ לבית ברחבי ארה”ב. בחודש אפריל הם משחררים את ה-EP  של Chocolate & Ice. ממש אחריו, בחודש מאי, המתופף (השני במספר) כריס גואטיק עוזב את הלהקה לאחר תקופה קצרה בשורותיה. מי שמחליף אותו הוא פטריק הלהאן, במהלך חשוב ראשון לעבר השלמות המוזיקלית בתור הלהקה ההדוקה והיציבה שתגיע לאחר מכן. לקראת סוף שנה יוצא גם ה-EP  של Sweatbees והם נועלים את 2002 במספר הופעות באירופה וביקור ראשון אי פעם בבריטניה.

I’ve got a master plan, babe”
I been working on it from the start
Plugging in all of the numbers
“Watching it on all of the charts

במהלך שנת 2003 מיי מורנינג ג’אקט המשיכו לבסס את עצמם כאחת הלהקות החדשות היותר מוכשרות בסביבה. עם עוד גיחות לאירופה והופעות ברחבי ארה”ב, הדרכים התחילו להוביל למקום ממש טוב. בקיץ הם הוזמנו בפעם הראשונה לפסטיבל Bonnaroo (שהחל רומן מוצלח שלהם שם עם השנים) ואז אחרי הופעות במספר פסטיבלים באירופה הם פתחו את הסתיו עם טור גדול בארה”ב ועם אלבום חדש ביד. השלישי במספר. אלבום שלקח את כל המוזיקה של שני האלבומים הראשונים ושם אותה על טיל אימתני שעומד להתפוצץ. אלבום שהחל להגדיר בצורה הטובה ביותר מה זו המוזיקה של My Morning Jacket. אלבום שהוביל את ג’ים ג’יימס לחלק החשוב ביותר בתוכנית המוזיקלית של ההרכב הזה. תוכנית שהחלה להתבהר בדרך מושלמת.

It Still Moves
שנת יציאה: 2003

לפני הכל אני אגיד את זה כבר על ההתחלה –  It Still Moves תמיד היה האלבום האהוב עלי של MMJ ועד היום הוא גם אחד האלבומים הכי אהובים עלי בעולם. אוקי, עכשיו אפשר להמשיך.

תמיד איכשהו קשה לי לכתוב על אלבומים מאוד קרובים אלי. קל וחומר אלבומים כאלו של להקות מהאהובות עלי ביותר. זה מוזר, כי אתה יודע עליהם הכל והם מעבירים בך כ”כ הרבה תחושות והיו הפסקול שלך להמון חוויות. אבל עם כל זה, קל לי יותר לכתוב על דברים שפחות מחוברים לי לורידים. אולי זה בגלל ההרגשה של יותר מדי קרבה. תחושות שהן קצת Overwhelm. כאילו נדרשת לספר למה התאהבת במישהי או מה מושך אותך לבן-אדם מסוים. ואתה לא רוצה לפספס אף פרט חשוב או חושש שלא תעביר טוב את אותן רגשות וחיבור. חשבתי המון על הדברים האלה. כל פעם בחיים שהתיישבתי לכתוב כתבה, פוסט, או אפילו פסקה מסכנה אחת על אלבום שאני מכיר בו את כל הפרטים והתווים. או לפחות יודע מה הם עושים לי אישית.

המסקנה שאני תמיד מגיע אליה בשנים האחרונות ואומר לעצמי היא “זה בלתי אפשרי, אבל פשוט תתחיל לכתוב. מה שיצא, יצא”. אז הנה זה יוצא בפרויקט הזה.

השמיעה הראשונה של It Still Moves היתה מבחינתי תגלית מדהימה. זה האלבום שגרם לי בתחילת הדרך להתאהב בלהקה הזו ולצלול איתה הכי עמוק שאפשר. כפי שהזכרתי בחלק מקדים, האלבום הזה וקודמו – At Dawn, הם בהפרש בולט האלבומים הכי ארוכים בדיסקוגרפיה. ייתכן ויגידו ש-It Still Moves הוא אלבום ארוך מדי. בשבילי הוא חייב להיות ככה כדי להכיל את כל היופי הזה. יופי שבשבילי הגדיר בפעם הראשונה את הסאונד הגדול של הלהקה.

הנפח והגדולה המוזיקלית הזו מגיעים בשלוש קבוצות. כאלו שבכל אלבום אפשר למצוא את השירים ששייכים לכל אחת; השירים הארוכים עם החופש והבניה המוזיקלית, שירי הרוקנ’רול החזקים עם הריפים הקליטים והחשמל המדליק, והשירים הרכים והמרגשים.

בקבוצה הראשונה מוצאים פה את I Will Sing You Songs ואת Steam Engine. אפשר לציין גם את Rollin’ Back, אבל בשבילי הוא פחות מייצג, למרות יופיו. שירים שמתקרבים ל-10 דקות ויש בהם המון משקל וחופש להתקדם ולהתפתח עם המוזיקה. עד היום Steam Engine הוא אחד הקטעים הארוכים המובהקים של הלהקה בהופעות. הוא חתיכת Epic על הבמה.
בקבוצת הרוקנ’רול והריפים המדליקים יש כאן תותחים בדמות Dancefloors, ואיתו הצמד-חמד One Big Holiday ו-Run Thru. מסוג השירים שייתקעו לך בראש מלא זמן. הם מייצגים בשבילי הכי טוב אולי את האנרגיות החשמליות של הלהקה הזו. לראות את Run Thru בלייב, בגרסתו המורחבת על הבמה, זה עדיין חלום. הוא סאגת רוקנ’דרול מושלמת בשבילי. מקווה שהחלום יוגשם בעתיד הקרוב.

בקבוצה השלישית של הרגש מגיע קודם כל Golden. קלאסיקה מיידית של ג’ים ג’יימס, מאז ועד היום. מהשירים שיכולים להרעיד ולרגש בכל זמן נתון. בכל אלבום של MMJ  יש אחד כזה מובהק אצלי. אם זה Wonderful ב-Circuital או Librarian  של Evil Urges שיבואו מאוחר יותר, וכמו כן Bermuda Highway ו-I’ll Be There When You Die בשני האלבומים הראשונים (תכף נגיע גם לאלבום נוסף). עוד בקבוצה הזו אני שם את שיר הסיום One In The Same והשיר הכי קצר באלבום – Just One Thing. הוא נמשך קצת מעבר ל-3 דקות בלבד. גם בזמן וגם באווירה הוא מאוד מזכיר את האלבומים הראשונים, ויש לכך גם סיבה, כי הוא אחד השירים הכי מוקדמים של ג’ים ג’יימס. אפשר לשמוע את הגרסה המוקדמת שלו בהוצאה של ה-Early Recordings. הוא מהשירים הקטנים האלה שמפילים אותי לפעמים בדברים הכי פשוטים. במיוחד עם המשפט:

And I want it so bad”
“It’s the first thing I see when I wake

כשהוא מגיע עם הקול וההגשה של ג’ים, זה מוריד דמעה לפעמים והוא מתעצם בהתאם להרגשה הכללית והמקום בו אני נמצא כשאני מאזין לו. זה קורה לי עם המון שירים שלהם, במיוחד באלבום הזה.

לא הזכרתי עוד שלושה שירים מעולים של It Still Moves שיכולים להשתייך ליותר מקטגוריה אחת. שיר הפתיחה Mahgeeta שגם הוא יכול להפנט בדרכו, ובנוסף אליו שני שירים שתמיד היו לי מאוד Underrated…אני מדבר קודם על Easy Morning Rebel שמתחיל נחמד ואז מתפתח למיני-מפלצת אדירה. אני חולה על ה-Shifting הזה בריפים וסאונד אצלו, במיוחד בדקה וחצי האחרונה. ואיתו שיר שתמיד היה לי קרוב ללב – Masterplan. קשה לי להגדיר את האהבה אליו. משהו מאוד אישי מעורבב עם תחושות שלא הרבה שירים מעוררים בי. הוא שיר שובר לב במסגרת של נורמליות. יש בו כנות אדירה שמוקפת בגיטרות משקרות. הוא לדעתי אחד השירים הכי אמיתיים של MMJ. או לפחות היותר קרובים אלי. הוא כולל גם את אחת מפסקאות הליריקה הכי אהובות עלי:

Know that it will start off strong, babe”
And it will end up weak in the end
Just like the heart you break of a love, babe
“Just like the hand you take of a friend

המילים הללו סיכמו ותיארו במדויק חוויות אישיות שלי, ועד כמה שאתה אוהב קטעים כאלו בלי קשר, סיטואציות מסוימות פתאום מעצימות לך את כל העניין. בלי קשר תמיד אהבתי את הקטע והשיר הזה נורא. הוא החלום השני שלי פה באלבום מבחינת הופעות, מתוך השירים שלא ראיתי עדיין.

עם כל המילים האלה, הרגשות וההתפתחות המוזיקלית, It Still Moves הוא אלבום עם אווירה מאוד כיפית בגדול. הוא סוג-של חגיגה מוזיקלית, לאוזניים וללב. הוא משלב את כל הדברים הטובים ביותר של ההרכב הזה באופן מושלם אצלי. זה גם האלבום הראשון שלMMJ  עם הפקה טובה וצלולה. מה שהיה חסר בשני האלבומים הקודמים המאוד מופשטים.
It Still Moves הוא אלבום מעבר בין ההתחלה לפיצוץ האמנותי (והמסחרי) של הלהקה הזו. החגיגה הגדולה של המוזיקה התחילה כאן. בדרך להצלחה עוד יותר גדולה ועוד הרבה יותר אוזניים שישמעו את הכל.

And of better days”
From this town, we’d escape
If we holler loud and make our way
“We’d all live one big holiday

כששנת 2003 עמדה להסתיים קרו שני אירועים שהשפיעו על הלהקה וג’ים ג’יימס בפרט. בנובמבר היתה זו טרגדיה עם חבר ילדות של ג’ים שתשפיע על חלק מהאלבום הבא. בדצמבר בוטלו מספר הופעות בגלל מחלה של הגיטריסט ג’וני קווייד, בן-דודו של ג’ים. בינואר מיי מורנינג ג’אקט הוציאה לדרך את 2004  עם ידיעה רשמית על עזיבתם של קווייד והקלידן דני קאש. מי שהחליפו אותם הם הקלידן בו קוסטר והגיטריסט והמוזיקאי המוכשר קארל ברומל. התחלופה הזו היתה החלק האחרון בפאזל שהוביל לליין-אפ שאנחנו מכירים כיום.

לאורך 2004 הליין-אפ החדש התגבש מוזיקלית על במות שונות בעולם, כולל ביקור ראשון באוסטרליה. הלהקה המשיכה לשחרר הוצאות אחרות בין אלבומים; ה-EP האינטימי של Acoustic Citsuoca ולקראת סוף השנה שוחררו שני חלקים של הקלטות מוקדמות מאוד של MMJ. אך אין ספק שהעיניים הסתכלו קדימה. במהלך 2005 חברי הלהקה עבדו על שירים חדשים ואף השתתפו בסרטו של קמרון קרואו Elizabethtown. סרט שמזוהה מאוד עם קנטקי. תרמו שם עבודה בפסקול והסרט עצמו (בהרחבה על זה בהמשך הפרויקט). ממש במקביל ליציאת הסרט והפסקול שוחרר לעולם גם האלבום הרביעי של הלהקה. אלבום ראשון בהרכב המגובש של העשור האחרון.

Z
שנת יציאה: 2005

האלבום הרביעי של MMJ  הוא האלבום שלחלוטין שם אותה על המפה. הוא גם האלבום הכי מוכר שלה. אין ספק ש-“Z” הוא האלבום שהפך אותם לפופולריים בקרב הקהל הרחב. ויש בזה מן ההיגיון. ההפקה שלו מאוד מוקפדת וישרה, אפשר להגיד אפילו ליד ה- Over Produced. תלוי איך אתם אוהבים את האלבומים שלכם. אני אישית אוהב יותר את MMJ שלי חופשיים ובהקלטות שנשמעות לייב באולפן בלי יותר מדי תוספות. אבל זה ממש לא גורע מההנאה והשירים הטובים שבאלבום הזה.

קודם כל “Z” לא רק מסמל את ההצלחה והפריצה המסחרית הגדולה של MMJ. הוא גם מסמל את האלבום הראשון עם הליין-אפ הנפלא שלה שרץ יחד כבר עשור, עד היום. פטריק היה שם כבר באלבום הקודם, אך בעיקר התוספת של קארל ברומל היתה צעד רציני. אני מת עליו, על הגיטרה שלו ועל הקטעים בהם הוא עובר לפדל-סטיל או סקסופון. מהמוזיקאים היותר אהובים עלי כיום והוא השתלב נהדר בתוך הלהקה והכיוון שלה בעשור האחרון.

כבר באלבום הראשון שלהם יחד הם נשמעים מאוד Tight, כאילו מנגנים זה לצד זה הרבה יותר זמן. ההשתלבות של קארל ופטריק היתה מאוד חלקה. עם ההרכב המגובש הזה הם התחילו גם קצת לפזול לעוד צדדים מבחינה מוזיקלית. עם טיפה אפקטים או השפעות פסיכדליות (שיגיעו יותר בהמשך) והרגשה כללית מאוד מרחפת…ככה המוזיקה נשמעת כאן. כבר בשיר הפתיחה שהפך לסוג-של המנון – Wordless Chorus, שומעים זאת. הקול של ג’ים שמרחף מעל המוזיקה בקטעים מהפנטים. רוב האלבום הזה מאוד קליט ועם מספר להיטים של הלהקה. עוד סיבה להצלחה הגדולה יותר. Gideon והצמד Anytime ו-Lay Low. שירים שמאוד מייצגים את “Z” ואת הסאונד המושך והגיטרות המזמינות שאיתו.

I know we didn’t, I know we didn’t wait too long”
“Cause anytime’s a good time to move on

 

השיר שתמיד היה האהוב עלי באלבום הוא Off The Record. אני חייב לציין שמאוד חסרה לי ההקדמה שלו בהופעות. זה עוד משהו עם MMJ  ובמיוחד באלבום הספציפי הזה. חסרות לי כיום התוספות של השירים שאני רגיל לשמוע בלייב והיותר חופש ועומק שהם מטיילים איתם על הבמה. יש כל מיני שירים שאני תמיד אעדיף לשמוע היום בקטעי הופעות מאשר גרסת הסטודיו באלבום. אך Off The Record אדיר ללא קשר, במיוחד עם כל ה-Outro  הסוחף שלו בדקות האחרונות. מת על הקטע הנמתח הזה. אוהב גם את It Beats 4 U שתמיד בלט לי ואותם “להיטים” שציינתי קודם שתמיד עובדים.

שני השירים של “Z” שתמיד פחות עשו לי את זה הם Into The Woods ו-Knot Comes Loose. השני פה די מזכיר את ההקלטות המוקדמות יותר של הלהקה. שזה דבר טוב, אבל פחות השתלב לי באווירה של האלבום הספציפי הזה. האווירה המאוד מופקת, קליטה ומרחפת ההיא שמגיעה לשיא שלה אולי בסוף…יש שני שירים באלבום שמכילים השפעה טרגית. הראשון הוא What a Wonderful Man הקצרצר, שהוא פרידה מסויימת ממכר של ג’ים ג’יימס שהתאבד. זה נעשה אבל בצורה יחסית קלילה, שיר שעובר מהר ומוזיקה מרקידה. פרידה שמחה אפשר להגיד. שזה ההפך מהשיר שנועל את “Z” והסיפור שמאחוריו.

לפני הקמת מיי מורנינג ג’אקט, ג’ים ג’יימס היה חבר בהרכב בשם Month of Sundays. אחד מחבריו להרכב ולחיים היה Aaron Todovich. חבר ילדות מקנטקי. הדרכים המוזיקליות שלהם נפרדו יחסית מוקדם, אך לא החברות. ב-14 בנובמבר 2003 טודוביץ’ התאבד. ג’ים לקח מאוד קשה את המקרה. במיוחד כאשר טודוביץ’, שחלם איתו בעבר על הצלחה וקהל, היה Nobody ולא המשיך איתו יחד להשגת היעד המוזיקלי הזה. היעד והמקום שג’ים כן חווה ורק הלך והתעצם. הוא כתב עליו את השיר Dondante שסוגר את האלבום וגם הפך לאחד השירים היותר מזוהים ומוכרים של MMJ. מאלו שאיכשהו גם מאזינים שלא ממש מתעמקים עם המוזיקה שלהם, מכירים.

ג’ים לא הביא הרבה הסברים מפורטים על השם של השיר, אך לפי סיפורים זה היה הכינוי של טודוביץ’ וכמו כן השיר הושפע  מ-Inferno, חלק מפואמה מהמאה ה-14 של המשורר האיטלקי דנטה אליגירי, שבתוכה מסע של נשמה של מת לעבר אלוהים. החלק של Dante’s Inferno הוא התחלת המסע בגיהנום לאחר המוות. מורבידי משהו, אבל מתאים לג’ים ג’יימס להיות מושפע מכאלו דברים. במיוחד ישנים. מה גם שהאבידה והאווירה והמילים של השיר די קשורות לשם.

In a dream I saw you walking”
With your friends alive and talking, that was you
Well I saw it in your movements
And even though you never knew it, well I knew
Just how sweet it could be
“If you’d never left these streets

יש שורה מאוד ארוכה של שירים שאני מעדיף על Dondante (אף פעם לא היה לי אליו חיבור מיוחד כמו שיש לי להרבה אחרים), אך אין ספק שהוא סיום גדול לאלבום ושיר מצמרר. ממליץ מאוד גם לצפות בתוכנית ה-Storytellers עם מיי מורנינג ג’אקט, שם בהקדמה לשיר ג’ים מספר מעט על הרקע עם דמעות בעיניים. מציין שטודוביץ’ תמיד שם איתו על הבמה כשהוא שר את השיר. בהופעות כיום Dondante עובר לפעמים את קו 20 הדקות, באחת מתצוגות הלייב היותר עצומות וארוכות שלהם על הבמה.

בסיבוב ההופעות של “Z” היה אפשר להרגיש כבר את השינוי. הקהל שהלך וגדל, יציאה לדרך חדשה עם ההרכב המגובש והסאונד הייחודי של מיי מורנינג ג’אקט שג’ים ג’יימס מצא עם חבריו הותיקים וחדשים כאחד. הסאונד שמייצג בשבילי את תחילת התקופה הטובה ביותר של הלהקה. זו של 2003 עד 2008. זו שהחלה עם It Still Moves באופן מושלם והמשיכה באופן חלק וסוחף בשני האלבומים הבאים, גם אם המאוחר בהם נקלט הרבה פחות טוב בקהלים מסויימים מהסאונד הרהוט של “Z”.

לקראת סוף 2005 הלהקה חגגה עם הקלטת ההופעות שלהם ב-Fillmore בסן פרנסיסקו בדרך לאלבום הופעה רשמי ראשון. כזה שיראה את כוחם המוזיקלי האמיתי למי שלא ראה אותם במו עצמו בלייב. השנים הבאות כבר לא יביאו שינויים בהרכב, אך כן ינסו עוד דברים קצת שונים מוזיקלית ויוסיפו הרבה עניין. התוכנית של מר ג’יימס הצעיר מלואיוויל די הושלמה באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, אך היא פתחה עוד שבילים חדשים לגמרי לדרוך עליהם.

המשך יבוא…

לשאר חלקי הפרויקט:
חלק 1 – Where To Begin
חלק 2 – I Needed It Most
חלק 4 – Off The Record
חלק 5 – Movin’ Away
חלק 6 – I Will Sing You Songs
חלק 7 – In It’s Infancy