“…The idea was always there”

במהלך שנת 2012 מיי מורנינג ג’אקט ממשיכים להופיע ולגבות את אלבומם האחרון Circuital. למרות שהם די עוזבים את ריבוי השירים מהאלבום בהופעות ומתרכזים ביותר גיוון בסט-ליסטים וחפירה עמוקה בדיסקוגרפיה שלהם. זה בא מאוד לביטוי בערבים כפולים או משולשים במקום ספציפי, כמו שתי ההופעות ב-Red Rocks בקיץ או שלושת הערבים ב-Capitol בפורט צ’סטר לקראת סוף השנה. את שנת ההופעות הנהדרת הזו הם נועלים בערב\לילה חגיגי של New Year’s Eve בבוסטון.

ב-2013 ממשיכים להיות בדרכים. באותו זמן גם קצת פרויקטים צדדיים כאשר ג’ים ג’יימס משחרר את אלבום הסולו המלא הראשון שלו (אחרי שהיה חלק מה-New Multitudes בשנה שלפני). בקיץ הלהקה מצטרפת לסיבוב ההופעות של Americanarama יחד עם בוב דילן, וילקו, בוב וויר ועוד אורחים. באוקטובר נועלים את הפעילות שלהם לשנה זו כאשר מתארחים ב-Bridge School Benefit המסורתי של ניל יאנג.

שנת 2014 נפתחת עם חגיגה גדולה באירוע הראשון של One Big Holiday, הפסטיבל של MMJ במקסיקו, עם הופעות נהדרות שלהם, להקות אורחות ואירועים שונים ומיוחדים עם חברי הלהקה במתחם הטרופי של ה-Hard Rock Hotel. לאחר ההופעות הללו בחודש ינואר, הלהקה לוקחת הפסקה ארוכה. בהמשך השנה המתופף פטריק הלאהן חובר לטריו של Spanish Gold שמוציאים אלבום, בזמן שג’ים ג’יימס נוטל חלק בעוד פרויקט של סופר-גרופ, הפעם ה-New Basement Tapes. עוד במהלך 2014 הלהקה עובדת על המון שירים חדשים ומודיעה שתשחרר שני אלבומים בשנתיים הקרובות.

בינואר 2015, לאחר שנה שלמה בה לא הופיעו, הם חוזרים שוב לאירוע השני של One Big Holiday, שם הם מבצעים בין השאר שלושה שירים חדשים. כאלו שיהיו באלבום החדש שלהם. אחד מתוך שני אלבומים שונים ומצופים של הלהקה אחרי מספיק זמן של המתנה מאז אלבום האולפן האחרון שלהם. שני אלבומים מלאים במוזיקה חדשה של MMJ שהראשון שבהם שוחרר בשבוע שעבר.

The Waterfall
שנת יציאה: 2015

ארבע שנים עברו מאז האלבום האחרון, Circuital. המרחק הגדול ביותר בין אלבומים בקריירה של מיי מורנינג ג’אקט. הציפיה שלי מ-The Waterfall היתה גדולה. לאו דווקא בקשר לטיבו, אלא יותר לאיך הוא יישמע. כמו בשני האלבומים שקדמו לו, גם האלבום החדש הולך לכיוון שונה, אבל הפעם גם מאוד אחיד.

לא הייתי אומר שזה אלבום קונספט נטו של מיי מורנינג ג’אקט, אבל הוא הדבר הכי קרוב לזה לדעתי בקריירה שלהם. יש בו אווירה וסאונד אחידים שדרך השירים מספרים משהו שנע בין פרידה להשלמה, התחלה וסיום, כאב רגשי וחוזק נפשי. האלבום הזה הוא גם דרך ומקום. אלו שג’ים ג’יימס והלהקה נמצאים עליהם כרגע ואנחנו לא יודעים לאן ימשיכו. זה מתקשר קצת לדברים שג’ים רמז עליהם בראיונות לפני יציאת האלבום. על כאב לב שכנראה חווה בתקופות האחרונות (הוא מאוד סגור לגבי חייו הפרטיים) וגם כאבי הגב שלו שהחלו לפני כמה שנים עם נפילה מהבמה, והמשיכו להתעצם וגרמו לו לכאבים פיזיים רבים בהקלטות האלבום הזה.

Turned to wrong”
A lesson learned
And then forgotten over
“In our time

בדיבורים על האווירה וההקלטות של The Waterfall הוא זרק ושאל משהו בסגנון של “חשבתי מה עשיתי לא נכון בכל מערכת יחסים בחיי עד עכשיו?”. אין ספק שניסיון התשובות לשאלה הזו, יחד עם כאב רגשי והכאבים הפיזיים שחווה, היו ההשפעה והבסיס לאלבום. בכל שמיעה שלו גם הבנתי את זה יותר, אם זה במוזיקה או במילים.

האלבום נפתח דווקא אופטימי עם (Believe (Nobody Knows, שהוא סוג-של קריאה ושירה המנונית משהו, מלאה בפרץ חשמלי ואנרגטי של ג’ים והלהקה. נוגע בלקחים שנלמדו והמשך הלאה, שאלו דברים שחוזרים באופן בולט מספר פעמים באלבום הזה. אלבום שנוגע ביחסים ורגשות בסדר לא כרונולוגי, ממשיך הלאה ולפעמים חוזר אחורה לתקופות של לפני הסיום וההבנה שלומדים ומקבלים מהתעסקות עם רגשות. Compound Fracture ממשיך זאת בצד הקצת יותר פופי שלו ואז Like a River לוקח אותנו לצד יותר רך ומהפנט שמעלה את השאלה “לאן עכשיו?”. שאלה שטמונה גם כן לאורך האלבום ובשבילי מייצגת את תקופת הפוסט-כאב הרגשי שכולנו חווינו והמקום בו גם נמצאת הלהקה כרגע מבחינה מוזיקלית.

There is life in love and sound”
Get as much as you can keep around
Before they put you into the ground
“For who knows how long

המקום הזה בולט בשיר הנושא – (In It’s Infancy (The Waterfall. עם גדילה של רעיון, צמיחה למשהו גדול או התחלה של תקופה שאתה לא יודע איך ומתי תסתיים, לטוב ולרע. הוא גם יופי של שיר שיכל בכיף להיות הרצועה הראשונה באלבום. לגמרי רואה את הלהקה פותחת איתו הופעות השנה. אחריו מגיע שיר הפרידה הכי בולט כאן – Get The Point. שיר שממשיך קצת עם הקו של רצועות כמו Wonderful או ‘Smokin’ From Shootin משני האלבומים הקודמים. הוא פרידה שלמה כזו שמרגישה כדבר הנכון ופחות התמוססות עם העבר, אלא מבט לעתיד. יש בו השלמה אופטימית שלא תמיד מגיעים אליה.

Among the living again”
“I didn’t think I’d make it

הנקודה הזו מובילה ישר ל-(Spring (Among The Living, שיר שבשמיעה ראשונה הזכיר לי איזה שילוב בין Cobra ל-Victory Dance. מוזיקלית הוא אחלה. ג’ים, קארל ו-בו (עם האפקטים בקלידים) עושים יופי של עבודה. במילים זה שיר שממשיך היטב את קודמו, בצד האחר של לחזור לעולם פתאום אחרי תקופה לא משהו שהסתימה. עוד סוג-של לידה מחדש, או התחלה של פרק טרי או דף נקי. מיד אחריו חוזרים שוב לאמצע הפרק ההוא עם מחשבות על ניתוק ויחסי אהבה-שנאה עם Thin Line. זה השיר החלש יותר באלבום לדעתי. פחות התחברתי אליו מוזיקלית מהאחרים. אך הוא עוד נקודה חשובה פה בסיפור הרגשי הזה של The Waterfall.

אני חייב לציין כאן רגע גם את Hillside Song, שיר בונוס שהוא בעיקרון Outtake מהקלטות האלבום. שיר קטן שהיה בשבילי חבל מקשר בין Get The Point ל-Thin Line ונשמט פשוט שם באמצע. הוא גם שיר אקוסטי קטן ונחמד, זרק אותי לאלבומים הראשונים והאווירה של שירים כמו Nashville to Kentucky או Bermuda Highway. בכל אופן, Thin Line מוביל ישר ל-Big Decisions, הרועם יותר, ההחלטי ושנוגע באותם הדברים שסוכמו ב-Get The Point. אני קצת רואה אותו כ-Prequel שלו במובן מסוים…מעבר לזה הוא קלאסי MMJ מבחינת רוקנ’רול קליט וסבבה. כמו I’m Amazed או Lowdown. התאים להיות הסינגל הראשון מהאלבום. לא בלט אצלי אבל כמו למשל השיר שמגיע אחריו.

So I’m trying to tell you plainly how I’m feeling day to day”
And I’m so sorry now that you ain’t feeling the same way
There is only so many ways that one can
Look at a given situation
“And I wish you all the love in this world and beyond

אחרי השמיעות הראשונות של האלבום אין ספק ש-(Tropics (Erase Traces הוא האהוב עלי כרגע. זה כנראה ישתנה עוד שבוע-שבועיים, אבל מבחינת הסאונד האהוב של מיי מורנינג ג’אקט הוא בלט מעל כולם. יופי של מעברים, מלודיות, ריפים. אני מת כבר לראות אותו בלייב, הוא יהיה אדיר. הוא מוגש גם כפיצוץ האחרון לפני הסיום, עם “Erase traces of the past”. הוא משאיר את הכל מאחורה ונותן את האות לסיום של Only Memories Remain. ה”קודה” של האלבום, גם מבחינת שיר נעילה וגם סיכום מסוים של כל מערבולת הרגשות וההחלטות שקדמו לו. על העבר, ההווה והעתיד. השיר הארוך באלבום שממשיך גם מסורת של שירי סיום טובים שקדמו לו בדמות Dondante, Movin’ Away, Touch Me Part 2 או Strangulation. רצועות נעילה שמשאירות אותך באווירה מסוימת גם אחרי שהן מסתיימות. פה זה בולט אצלי במיוחד, כי האווירה הזו והסיכום של הזכרונות שנשארו מסמלים היטב את כל אורכו של האלבום השביעי של MMJ.

Well it’s a thin line between loving”
“And wastin’ my time

מיי מורנינג ג’אקט מודל 2015

לרוב האלבומים הקודמים של הלהקה אני התחברתי די מהר. גם בשמיעה ראשונה. בשבוע הראשון שלי עם The Waterfall אני מרגיש שכל האזנה הוא יותר גודל עלי. ואיתי. כמו התחלה של מערכת יחסים. הוא לא ברמה עדיין של It Still Moves ו-At Dawn. הוא לא קליט ומושך כמו “Z” ובשבילי אין בו גם שורת שירים מוצלחת ממש כמו שיש ב-Evil Urges. אבל יש בו משהו שאין באף אחד מהם. אווירה מאוד מסוימת ואחידה ושטף של שירים שיוצרים חיבור רגיש ואישי. הוא הכי משקף את המקום בו הלהקה נמצאת כרגע והתקופה הרגשית שכנראה השפיעה עליו לחלוטין. זה מגיע ממקום בוגר יותר, שיכול להסתכל אחורה, לדעת מאיפה הוא בא ועל מה התגבר, ולשחרר בביטחון את כל מה שעובר עליו בהווה ולקחת את המאזין יחד איתו לעבר מה שעוד יגיע, בלי לדעת איך זה ירגיש.

Sittin’ round wondering just what the hell to do with your life”
Only get one chance but you seem to always think twice
And I’m getting so tired of trying to always be nice
“You’re sweet and sincere, but so ruled by fear

אני חושב שהאלבום הזה תפס אותי בדיוק באותו המקום בחיים בו ההרגשה והמילים שלו נמצאות גם כן. התרפקות על אהבה ואובדן, עם הזמן שעבר והיכולת הבוגרת יותר להסתכל אחורה בהשלמה גמורה, לדעת שאתה במקום חדש ומוכן גם להתחלה חדשה שאתה לא יודע איך תסתיים. אך לגמרי מוכן להתחיל, נקי מכל השברים שחתכו אותך בדרך. עם שיר אחד שחופר על העבר ומסכם פרידה ואז שיר לאחר מכן שחוגג את החופש והלבד ואפשרות להיפתח מחדש ולתפוס שוב בזרועות פתוחות את הדבר הבא.

בשנה הבאה יגיע אלבום נוסף. מדברים שג’ים אמר הוא לא יהיה ההמשך ל-The Waterfall, אלא יעמוד בפני עצמו כמשהו אחר וחדש. אני לא יודע איך הוא יישמע ובמה יעסוק, אך אני די בטוח שהאווירה שלו תהיה (שוב) שונה לגמרי מהאלבום הנוכחי. אלבום שמסמל נורא את ההווה. מסיים משהו ישן ומוציא לדרך חדשה. מספר על פרק בחיים שהוא גם מערכת יחסים או אהבה שהיתה ובאותו הזמן משקף עם זה על המקום בו מיי מורנינג ג’אקט נמצאים כרגע, רגשית ומוזיקלית, בין אם אתם מתחברים אליו או לא. מקום ש-The Waterfall מסביר היטב שהוא פשוט עוד חלק בחיים, כזה שגודל וצומח מהתחלה קטנה, מסתיים, משאיר איתנו את הזיכרונות ונשאר עוד פרק בעבר שלנו. כזה שיבואו עוד כמוהו וישאבו אותנו ויגלשו למשהו חדש ומסעיר, אם הוא ירגיש ויסתיים טוב או רע. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתת לזרם לקחת אותנו שוב למקום הזה, להסתכל באותו זמן אחורה עם חיוך, ללחוץ פליי ולהשלים.

The idea was always there, in it’s infancy”
The seed took root, over many years
An idea grows before it walks
And as it walks, it learns to run
And as it runs, it feels it’s form
“?The waterfall, can it be stopped”

מיי מורנינג פרוג’קט – הסוף (?).

לשאר חלקי הפרויקט:
חלק 1 – Where To Begin
חלק 2 – I Needed It Most
חלק 3 – Master Plan
חלק 4 – Off The Record
חלק 5 – Movin’ Away
חלק 6 – I Will Sing You Songs