אני לא אחד שמתלהב יותר מדי מחגים, במיוחד חג כמו פסח. אבל מהוצאות מוזיקליות חדשות אני דווקא כן. אז בגלל שהחודש נפלו עלינו כמה וכמה מעניינות ועם כל עניין המתנות לחגים, הנה ארבע המלצות מוזיקליות טריות מתקופה זו (פלוס בונוס קולנועי אחד), כמתנות לאחרים או למדף הפרטי שלכם.

Jimi Hendrix – Valleys of Neptune

לפני שבועיים יצאה לאור אסופת השירים הזו, שרובה הוקלטה בחודשים הראשונים של 1969, תקופת הקלטות של הנדריקס שהגיעה אחרי אלבומו המופתי “Electric Ladyland”. השירים יועדו לאלבום האולפן הרביעי של ה-Jimi Hendrix Experience שמעולם לא הגיע, וכעת, 40 שנה מאוחר יותר הם משוחררים במתכונת רשמית.

נכון, חלק מהשירים פה כבר שוחררו ונשמעו קודם לכן בגרסאות כאלה ואחרות, במיוחד אצל חובבי הנדריקס קשים. עדיין, הגרסאות שנמצאות כאן יכולות לחדש בעבודה שנעשתה עליהן ומכניסות גם אהבה מחדש לאחד האמנים והגיטריסטים הגדולים ביותר שהיו כאן. במיוחד בקטעים שיהיו פה חדשים גם למאזינים הוותיקים ובמיוחד אלו שהוקלטו ע”י שלושת חברי ה- “Experience” המקוריים, שלצערנו כבר אף אחד מהשלישייה לא איתנו כיום, אחרי שנואל רדינג הבאסיסט עזב אותנו ב-2003 וגם מיטש מיטשל המתופף הלך לעולמו לפני שנה וחצי, בידיעה שדי העציבה אותי בזמנו.

ההוצאה הזו היא הזדמנות להיזכר גם עד כמה טובים היו הנדריקס וחבריו להרכב. בנוסף לפריט זה, אפשר למצוא על המדפים גם הוצאות מחודשות לאלבומים הקלאסיים של הנדריקס, בצירוף DVD ותוספות ואפשרות לחשוף עוד מאזינים חדשים למוזיקה המצויינת שהשאיר אחריו.

She And Him – Volume Two

טרי מהשבוע, אלבומם השני של הצמד שכולל את השחקנית זואי דשאנל (האהובה עלי מאוד) והמוזיקאי מאט וורד. אלבומם הראשון, “Volume One”, יצא בדיוק לפני שנתיים והיה סוג של בריזה נורא כיפית בשנה שהייתה מלאה בהמוני אלבומים מצויינים. הקול הציורי של דשאנל והנגינה של וורד יצרו סוג של אלבום רטרו, ששואב לא מעט מהפופ הישן, בנוסף לנגיעות פולקיות פה ושם ברוח הרכבי האינדיאלטרנטיבי של היום. התוצר היה אלבום חמוד נורא שעושה לי טוב גם היום, והנה עכשיו הם מוציאים את הממשיך שלו, עם שמו הנדרש – “Volume Two”.

גם פה רוב האלבום נכתב ע”י זואי דשאנל (וכולל גם 2 קאברים), שכמו תפקידיה בקולנוע, ממשיכה להתקדם היטב גם בתור זמרת ויוצרת. כבר עשר שנים כמעט עברו מאז התאהבתי בה בתפקיד הקטן בסרט “כמעט מפורסמים”. שנה שעברה זה התחזק מאוד עם “500 ימים עם סאמר”, לדעתי מהסרטים הרומנטיים היותר אמיתיים ומוצלחים שהיו פה בשנים האחרונות (ממליץ גם על סרטה הקטן והלא ממש מוכר “All The Real Girls” האהוב עלי גם כן), והנה עוד סיבה ליהנות מהיותה בסביבה באלבום חדש ובמוזיקה הנעימה של הצמד הזה. אם תרצו לטעום עוד לפני ליל הסדר, הנה וידאו חמוד של הסינגל הראשון מהאלבום – In The Sun.

Joe Bonamassa – Black Rock

באותו יום השבוע יחד עם She And Him יצא גם החדש של ג’ו בונאמסה. הפעם חוזרים שוב לכישרון על הגיטרה והרבה ניחוח בלוזי, כמו כל אלבום חדש של הבחור.

נכחתי בהופעה של בונאמסה פה בארץ בדצמבר האחרון. הוא לא מחדש הרבה בז’אנר של הרוק-בלוז, אבל הוא יודע לעשות זאת מצויין וללא ספק יביא הרבה הנאה לחובבי הז’אנר. אחרי הופעתו ברויאל אלברט הול שנה שעברה (והוצאת ה-DVD של האירוע) עם האירוח של קלפטון והופעות רבות בעולם בסיבוב שהסתיים אצלנו, ההכרה של בונאמסה הגיעה לשיאה כנראה במהלך 2009 והוא ללא ספק נמצא כעת בשיאו.

האלבום החדש הוקלט ביוון הפעם. קווין שירלי שוב יושב על כיסא המפיק, כפי שעשה בהצלחה באלבום הקודם מהשנה שעברה – “The Ballad of John Henry”. בין ההפתעות נמצא דואט עם לא אחר מהאגדה B.B King, לשיר Night Life של ווילי נלסון. עוד מהשירים הישנים האחרים שבונאמסה אוהב בכל אלבום לקחת למקום משל עצמו נמצאים פה קאברים לאוטיס ראש וג’ף בק בין השאר.

כרגע הוא שוב בסיבוב הופעות. ארה”ב, אוסטרליה, חזרה לארה”ב, אירופה וכנראה ימשיך לסייר בעולם עם השירים הישנים והחדשים באלבום הנוכחי. נראה שגם שנת 2010 תהיה מוצלחת עבור בונאמסה, אולי אפילו יותר מהשנה שעברה, שהייתה כדבריו השנה היפה בקריירה שלו. עם האלבום החדש אתם מוזמנים להיות גם כן חלק מהתקופה המוצלחת הזו שלו.

Drive By Truckers – The Big To-Do

אוקי, על האלבום הזה כבר כתבתי בהרחבה שבוע שעבר. רק אגיד שגם בשמיעה העשרים הוא עדיין טוב (ובגלל שהוא מייצג כאן את המלצת הכוס הרביעית, נעשה קישור מתאים עם הזדמנות לשמוע את אחד השירים האהובים עלי כרגע מהאלבום – Fourth Night of My Drinking).

מכיוון שהוא כבר קיבל אצלי במה וההמלצה שלי עליו ועל ההרכב הייתה ברורה, נעבור ישר לבונוס של האפיקומן, הפעם מעולם הקולנוע –

Up In The Air

לפני שבועיים שוחרר רשמית ה-DVD של הסרט. אני חייב לציין שזה אחד מהסרטים של 2009 שיותר אהבתי. ג’ייסון רייטמן, במאי הסרט, רק הולך ומשתפר. אחרי “תודה שעישנתם” ו”ג’ונו” הוא הגיע לסרט הנוכחי עם אולי ההופעה הקולנועית הטובה ביותר של ג’ורג’ קלוני (רק “אחי, איפה אתה” של האחים כהן מתחרה בו). התחברתי לכמה דברים בסרט הזה. גם הקטנים של התמצאות בשדות תעופה והצדדים הקומיים של הסיפור, וכמובן הגדולים יותר עם מה שעובר על הדמות של קלוני והחיפוש העצמי הזה בחיים, של אדם שיותר מ-300 ימים בשנה לא נמצא בכלל במקום שאפשר לקרוא לו “בית”. אהבתי גם כמה אמרות על יחסים והצד שהתעסק בזה עם הדמויות בסרט.

אישית, יחד עם “ממזרים חסרי כבוד”, הוא היה המועמד המוביל שלי לאוסקר מבין רשימת המועמדים. חבל שלא לקח אפילו את פרס התסריט, שלדעתי היה מאוד מגיע לו.

אם לא ראיתם את הסרט או תרצו לראות שוב, הנה הזדמנות עכשיו גם למסך הקטן ולמדף הקולנועי שבבית (אצלי הוא כבר שם). וצריכים איכשהו לקשרלסיים עם מוזיקה, אז יאלה, עוד המלצה מוזיקלית פה בשביל חג נעים יותר – באמצע הצפייה בסרט כשתשמעו שיר יפהפה ששמו “Goin’ Home”, תדעו שזה שיר של דן אורבך, חצי מהצמד The Black Keys. השיר הזה מסיים את אלבום הסולו של אורבך – “Keep It Hid” מהשנה שעברה. אחד האלבומים שיותר אהבתי במהלך 2009. מומלץ.

חג שמח. או האזנה (וצפייה) נעימה.